מה שהיה חסר בדורות שלפני אברהם וגם בדור שלו, זה אנשים שיחפשו דרכים לסייע לזולת אפילו בטרם נתבקשו לכך. וזה המבחן שבוחר העבד להציב למיועדת, האם תסתפק במילוי בקשתו המפורשת, שזה יפה אבל לא מספיק טוב, או שתציע עזרה מעבר למבוקש
שמה של פרשת השבוע הוא 'חיי שרה' והיא פותחת בפסוק
(בראשית כ''ג): א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. אבל מיד בהמשך מספרת התורה:
ב וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. גם כל הפרק הראשון בפרשה עוסק בסידורי הקבורה לשרה, רכישת מערת המכפלה וכו', אז איך נסביר את העובדה ששמה של הפרשה הוא
חַיֵּי שָׂרָה? ובכן, בסיפורים שבתורה בכלל ובספר בראשית בפרט, התורה מלמדת אותנו כיצד לחיות נכון, איזו הנהגה לאמץ לעצמנו ומאיזו הנהגה להתרחק. בפרשה הזאת מלמדת אותנו התורה מה הם החיים האמיתיים עבור בני אברהם ושרה. נכון, חיים ופועלים בעולם הזה נשמה בגוף, אבל מה הלאה?
ולא במימד המיסטי, המופשט, אלא מה אנחנו משאירים אחרינו לדורות הבאים? איזו מורשת אנחנו משאירים לאלה שימשיכו לחיות אחרינו ובעיקר כמובן לצאצאינו? לא קראנו הרבה על שרה בפרשות הקודמות לכן לכאורה אין לנו פרטים על מהלך חייה ועל דמותה כי אברהם פעל בחזית והיא נותרה מאחורי הקלעים, אבל בפרשה הקודמת קראנו אודותיה משפט אחד שהקב''ה אמר לאברהם והוא מלמד אותנו המון. הרקע הוא
(פרק כ''א): ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. משחקים אנטי חינוכיים ואף מסוכנים.
י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ... קשה לאברהם לקבל את הרעיון:
יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. וכאן מתערב הקב''ה ואומר לאברהם:
... כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ... מכאן מסיקים חז''ל ומובא ברש''י ששרה היתה במדרגת נבואה גבוהה מזו של אברהם. היא פשוט העדיפה להישאר מאחורי הקלעים ומשם להשפיע. בדיוק בהתאם לפסוק
(משלי י''ב): ד אֵשֶׁת-חַיִל, עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ... היא לא נדחפת לחזית אבל היא שמעניקה לו את ההשראה לכל פעולותיו הטובות. וזה בדיוק מה שבא לידי ביטוי בפרשה שלנו, פרשת חיי שרה, הגוף שלה אמנם שב אל העפר, אבל חייה נמשכים כי אברהם ממשיך לפעול בהשראתה ודואג להמשך, לדור העתיד. אבל לכאורה זהו צעד אנושי טבעי ומתבקש, לא צריך להיות אברהם אבינו בשביל לדאוג לדור הבא, הורים עושים את זה בשיגרה ותמיד עשו.
להרבות בעשיית טוב
זה אמנם נכון שהורים עושים זאת בשיגרה אבל השאלה היא כיצד הם רואים את העתיד של צאצאיהם ומה חשוב להם להבטיח באותו עתיד. לאברהם היה חשוב להמשיך את המורשת של שרה, להעביר אותה לדור הבא, ולמטרה זו הוא מחפש ליצחק אשה שתהיה בת דמותה של שרה. כמובן, בשינויים המתחייבים מחילופי הדורות, אבל שתהווה מקור השראה ליצחק. את המשימה להביא אשה כזאת הוא מטיל על נאמן ביתו. קודם הוא משביע אותו שלא יקח ליצחק אשה מבנות הכנעני אלא
(פרק כ''ד): ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק. זה מהלך לא מקובל והעבד שואל:
... אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת; הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם. אברהם שולל זאת בתוקף. העבד אינו מבין מדוע לצאת לדרך ארוכה כשלדעתו יש לו בבית שידוך מתאים ליצחק, הבת שלו. אבל חזקה עליו הפקודה של אברהם והוא יוצא לדרך. בדרך היה לו הרבה זמן לחשוב, גם על השלילה המוחלטת של אברהם את בנות כנען, והוא הבין. אבל איך ימצא את המתאימה? הוא חושב על מבחן מתאים, שממנו לומדים כי הבין את כוונתו של אברהם, ומתפלל שזה יצליח:
יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. יש בעולם הרבה אנשים טובים, כאלה שלא יזיקו לאיש וגם יסייעו אם יתבקשו.
אבל מה שהיה חסר בדורות שלפני אברהם וגם בדור שלו, זה אנשים שיחפשו דרכים לסייע לזולת אפילו בטרם נתבקשו לכך. וזה המבחן שבוחר העבד להציב למיועדת, האם תסתפק במילוי בקשתו המפורשת, שזה יפה אבל לא מספיק טוב, או שתציע עזרה מעבר למבוקש. שהרי זו דרכם של אברהם ושרה ובדרך הזאת אברהם רוצה שיתנהל ביתו של יצחק. ואמנם ה' מצליח דרכו והשידוך מצליח מאוד:
סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. כי ראה בה את כל התכונות הטובות שהיו לאימו. וזה מה שמלמדת אותנו פרשת השבוע, לחפש דרכים להרבות טוב בעולם כי זו הדרך לגרום לכך שהעתיד יהיה טוב יותר.
לחשוב על העתיד
