עליה לקברים בערב יום הכיפורים

עם ישראל ''עולה'' לקברים בערבי יום הכיפורים.

בבית הקברות הצבאי, אחרי מלחמת יום הכיפורים, צובאים על השער הורים ואחים שכולים, אלמנות ויתומים, חברים לקרב, מי מהם נשען על קב או מקל. חלקם נושא זרים, חלקם אוחזים ספר תפילות קטן ובו מזמורי תהילים, קדיש ותפילת אב הרחמים.

הם אינם לבד. בצד האבלים סובבים גם אחרים. רבנים משל חֶבְרָא קַדִּישָׁא, אברכים וחזנים-לשעה המשכירים את שירותיהם לתפילה על הקבר, עובדי הטהרה והקברנים, וגם קבצנים לסוגיהם המשקשקים במטבעות או בקופות צדקה ממורטטות.

אלו האבלים נשאו בנטל המלחמה, שירתו בצבא בנעוריהם, ועתה עולים אל קבריהם של בני משפחה או חברים שנשאו אף הם בנטל זה, מסרו חייהם ונטמנו כאן.

אלו האחרים לא שרתו בצבא, חלקם ''נתנו את נפשם באוהלה של תורה'', כי יש אחרים שילחמו בחזיתות מול אויב. הם עצמם נושאים בהליכי הקדושה: הפעלת בית העלמין, תפילה על הקבר, הבאת המת לקבורה, תפילה בתשלום ביום הזיכרון. הם גם דואגים לנפשו של העם הזה, בתפילות ובלימוד בישיבות, בהוצאת הֶכְשֵׁרִים למצרכי מזון ולמצרכים אחרים, למניעת תחבורה ציבורית בשבת, לָהַדַּתָּה ולהחזרה בתשובה, להקשיית הליכי הגיור ולכפיה דתית פה ושם.

אלו ואלו צאצאים לאותם אימהות ואבות עתיקים, ששלבו תורה עם עבודה, ותורה עם דרך ארץ. החל מאברהם אבינו שחילץ את לוט; בהמשך ליעקב שנלחם עם איש בלילה והגן על בנות לבן הארמי ליד בארות חָרָן; משם למשה רבנו, המנהיג שרב במו ידיו את ריבו של העברי המוכה ופיקד על מלחמות המדבר (''וכי ידי עושות מלחמה?''); דרך יהושע שכבש מולדת בצו עליון; גדעון הוא יְרוּבָּעַל שהכה במדיינים; שמואל הרמתי ששלח את שאול לקרב ושיסף את העמלקי על הגג וליווה את קרבות דוד בן ישי; עד אליהו התשבי שלחם בנביאי הבעל; ועד מתתיהו כהן גדול ובניו המכבים שלחמו ביוונים וּבַמִתְיָוְנִים, אחרי שקרא: ''מי לה' אֵלַי''; רבי עקיבא הגדול בתורה ששלח את תלמידיו ללחום בשורות בר-כוכבא, ועוד ועוד.

אלא שפתאום נַשְּׁתַּהּ הגבורה מלומדי התורה ש''תורתם אומנותם'' והם בחרו באוהלה של תורה במקום באוהל סיירים ועמם ''החוזרים בתשובה'' אשר קנאת מומרים קנאתם לדרך שבחרו בה. ''אני שירתי בצבא'' יאמרו לך אלה, אך בניהם כבר לא ישרתו. כן, נח מאד ללמוד בישיבה מאשר לשכב במארבים או ללחום, על כן החוזרים בתשובה מתרבים והולכים, כמוהם כצאצאיהם של לומדי התורה. מתי יהיו לרוב בציבור היהודי? מתי הציבור החילוני לא יוכל עוד לשאת את הללו על כתפיו? האם כבימי הממלוכים והעותומנים יחיה כאן ציבור יהודי בבתי תפילה תחת שלטון מוסלמי?

לקברים אין תשובה.

---