|
|
|
השתקפות פנימית בזכוכית מגדלתהרצל חקק
 עיון בספרה של אסתר קאפח ''זכוכית מגדלת''', הוצאת סטימצקי, 160 עמוד, 2020. ד''ר אסתר קאפח משוררת וחוקרת, וספריה עשו לה שם ואפילו פרסים – פרס ז'בוטינסקי לשנת 2019. הספר שלה 'זכוכית מגדלת' – זו ההזדמנות שלה לעצור לרגע, להציב זכוכית, עדשה פואטית שתצלם כל רגע ותקפיא אותו בגדולתו. הספר מעשיר אותנו בשירתה ובתובנות שצברה לאורך הדרך. הנה העטיפה הקדמית והעטיפה האחורית, כתבתי כמה מילים בגב הספר. ראוי לשים לב אליה. אסתר יודעת לראות את זיו הבריאה, ואם תשימו לב – אין היא חוששת לראות גם משברים, להציב זכוכית מגדלת על אסון מתקרב. בשיר 'כינרת מדממת' היא מתחילה את השיר בשיבה במנהרת הזמן, למחוזות ילדותה היונקים ממימי הכינרת. הבית האחרון מתאר שינוי פתאומי –'השלווה הופרה'' ושורות הסיום מפלחות את השקט: יורט חץ קֶטֶל כינֶרֶת המדַמֶמֶת.
|
הַצִילו הֶעָבר הנמחֶה בֶּעשן.
|
יש למשוררת תחושה שיש כוח למילים, לסמן את הגבולות, לרפא את ההוויה הפצועה. היא כותבת לנו – והשיר מופיע כעין מוטו על גב הספר:
גְדִילן נוגד אֶרֶס
קוצו נושק וֶרֶד
אגדוֹר בו גָדר חיה
לתמוך כָּבֵד חולה.
|
יש לאסתר קאפח בקשה לחשוף את פני הספרות העברית – ובאותה ענוה לתת את תרומתה - לנסות לעצב את האני מאמין שלה בעיצוב השירה הנכתבת בדור הזה. המסע שלה הוא מסע של אמת, והוא שזור בהומור, בפיכּחון ובאב.
בעיניה - הכתיבה היא דרך להוסיף עוד גוון משלה, לתת לשירתה את המקום הראוי לה במרקם הפואטי בקרית ספר שלנו (עמוד 67):
אורגת צבע ועוד צבע
שוזֶרֶת חוט ועוד חוט
יוצרת פְּסיפס
|
יפים הם שירי המבּט על החיים החולפים, הניסיון לסכּם את התובנות מן הדֶרֶך כולה.
בין מיצוי לריצוי,
בין מַצָה לחַלָה.
|
היא מבקשת את העיקר, והיא מסכמת (עמוד 90) –
הֹותרתי מאחור
חמץ מובהק,
לא החמצתי לשווא חיי,
כוסי רוויה.
|
יפה המעבר בין החמץ לבין ההחמצה, ומבחינתה עצם ההתמקדות בעיקר, עצם ההירתמות לריפוי המציאות, להוספת הגוונים הייחודיים לה, הם העיקר.
כדאי לשים לב לשירתה המקיפה גם מבט על הטבע, המציאות, התרבות וכמובן שיריה האמוניים.
מי שיכול לעיין במחקרי בנושאי חינוך, בוודאי ימצא עצמו נשכר. בהצלחה לאסתר!
|
|
|
השתקפות פנימית בזכוכית מגדלת
