אנחנו נוטים להתייחס למציאות הגלויה בלבד ולהתעלם ממה שמעבר לאותה מציאות. באיגרת תימן שולל הרמב''ם בחריפות גישה זו; הוא סוקר אירועים היסטוריים שונים ומראה בבירור כיצד השכל האנושי, כולל של האסטרולוגים, נכשל בחיזוי העתיד
פרשת השבוע חושפת בפנינו עובדה שבאופן טבעי אנחנו נוטים להתעלם ממנה ואף להכחיש אותה, והיא שהמציאות הגלויה, הנראית לעינינו, אינה מהווה את הסיפור כולו. לפעמים היא אפילו מסתירה לגמרי את הסיפור האמיתי שמתרחש תמיד מאחורי הקלעים, בעולמות נסתרים. ואני לא מדבר כאן על קונספירציות המככבות בדמיון האנושי וביחוד בזמן האחרון, אני מדבר על תופעות גלויות המתחוללות לפתע בלי שום הסבר הגיוני, כאשר לאמיתו של דבר הן תוצאה של תהליכים סמויים מן העין, בדרך כלל תהליכים קוסמיים. זה מה שקורה בפרשת השבוע, המואבים חוששים מאוד מפני בני ישראל שכבר גברו על שכניהם החזקים והם מחפשים נתיב הצלה. המלך שלהם, בלק, נוקט יוזמה:
(במדבר כ''ב): ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. בלעם נענה לקריאה בחפץ לב, מתייצב אצל בלק, אבל מודיע לו בצער שהוא כפוף להוראות מלמעלה ועל כן אינו חופשי לומר מה שהוא רוצה, רק מה שה' ירשה לו. בכל זאת הם מנסים, אולי יצליחו לשכנע את ה' להרשות להם לקלל. בלעם מקריב שבעה קרבנות ויוצא להתבודד:
... יִקָּרֵה ה' לִקְרָאתִי. ואכן ה' נקרה אליו, מורה לו מה לומר לבלק, ומה שהוא אומר הן ברכות נעלות לעם ישראל.
בלק מתוסכל קשות
(פרק כ''ג): יא וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, מֶה עָשִׂיתָ לִי: לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ. בלעם מזכיר לו שהודיע מראש על הכפיפות שלו לדבר ה' ובלק מציע ניסיון נוסף. הניסיון השני מסתיים כמו הראשון, בברכות נעלות לעם ישראל, ובלק מגיב בתרעומת קשה:
כה וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, גַּם-קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ; גַּם-בָּרֵךְ, לֹא תְבָרְכֶנּוּ. נניח שה' אסר עליך לקלל את בני ישראל, אבל מדוע אתה מברך אותם? בלעם משיב שאלה לא מלים שלו:
כו וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק: הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר ה', אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה. ה' שם לי את המלים בפה ואני לא יכול שלא לומר אותן. בלק מציע ניסיון שלישי ושוב בונים שבעה מזבחות ומקריבים שבעה קרבנות.
התנערי מעפר קומי
אבל הפעם ההמשך שונה כי בלעם מבין שלא יצליח לשכנע את ה' לקלל
(פרק כ''ד): א וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו. אולי חשב שאם לא ימתין להתגלות ה', יצליח לקלל. בכל מקרה קיבלנו שם את הברכות הכי נעלות. זה מתחיל בפסוק שיהודים אומרים בכל בוקר:
ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. ומסתיים בדימוי נפלא:
ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר. בשלב זה בלק נשבר:
... וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. יא וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ... בלעם אכן פונה ללכת, אבל קודם הוא מציע משהו לבלק:
אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הוא מנבא על המשיח הצפוי לגאול אותנו בימים אלו ממש:
יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת. אבל כדי לעכב אותו הוא מציע לבלק תוכנית סודית, להחטיא את בני ישראל במתירנות מינית. בלק קופץ על הרעיון
(פרק כ''ה): א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. התוצאה היתה מגפה קשה שפרצה בעם עד שקם פינחס ובמעשה גבורה עצר אותה. בכל אותו זמן בני ישראל לא היו מודעים כלל למאמצים של בלק ובלעם לפגוע בהם וממילא גם לא להגנה הצמודה שקיבלו מהקב''ה, הם התייחסו למציאות הגלויה בלבד. ולכן כשבאו בנות מואב והציעו להם את עצמן, התפתו ונפגעו.
ומאז ועד בכלל אנחנו נוטים להתייחס למציאות הגלויה בלבד ולהתעלם ממה שמעבר לאותה מציאות. באיגרת תימן שולל הרמב''ם בחריפות גישה זו; הוא סוקר אירועים היסטוריים שונים ומראה בבירור כיצד השכל האנושי, כולל של האסטרולוגים, נכשל בחיזוי העתיד. כיצד מעצמות התמוטטו בדיוק כשנראה היה שהגיעו לשיא עוצמתן וכיצד עם ישראל התאושש וקם מעפר שוב ושוב כשנדמה היה שאבד עליו הכלח:
על זה העניין יהיה הדבר לימות המשיח מהרה יגלה. שכשיחשבו האומות שאומה זו לא יהיה לה לעולם ממשלה, ולא יגאלו מן השעבוד שהם בו, וכל החכמים כלם פה אחד בעצה זאת וגם הקוסמים בעלי הכחות, יפר הקב''ה מחשבותם וסברתם הנכחשת, ואז ייגלה המשיח. אכן הגיע כבר הזמן.
רב הנסתר על הגלוי
