אינני יודע אם תוכנית הלימודים בבתי הספר היום כוללת כתיבת חיבורים. אני זוכר את עצמי מתלבט בכתיבת חיבור החל מכיתה ד' בבית הספר היסודי, מאות חיבורים במשך עשרות שנים למדו אותי לכתוב ולפני כ-70 שנה אף התחלתי לפרסם חלק מן הכתובים בתקשורת הפומבית.
מסורת זו היא העומדת מאחורי ה''טור השבועי'' אותו אני כותב ומפיץ מדי שבוע, לאלפי ממוענים. ולאחרונה, מופץ הטור בתרגום לאנגלית גם למאות נמענים בעולם.
ההתלבטות מדי שבוע היא בבחירת נושא הטור, מרגע שהחלטתי ובחרתי בנושא, הכתיבה עצמה הולכת כמעט מאליה.
טורים אלה מלווים אותי כבר קרוב ל- 70 שנה, וכתיבה פובליציסטית זו אף זיכתה אותי ב''פרס בו-גוריון'', בטקס חגיגי שם העניק לי נשיא המדינה תעודה מיוחדת.
טורים שבועיים אלה למדו אותי לכתוב, והתגובות שאני מקבל מדי שבוע מלמדות אותי שיש ציבור גדול הממתין בקוצר רוח לקבל את הטור ולקרוא את דעתי בשאלות השעה.
שאלוני פעמים רבות למה אינני מפרסם את הטור שלי בעיתונות היומית, בדרכי שלי אני יודע שיש ביקוש לכתיבה, רוב התגובות שותפות לדעתי, אף כי פה ושם יש כמובן גם בעלי דעות שונות והפוכות. זה לא מפריע לי – אני משיג את המטרה של העלאת השאלות לדיון הפומבי.
בחירת הנושא היא הבעיה העיקרית, במדינה המטורפת שלנו יש מדי שבוע מבחר נושאים המחייבים התייחסות, והביקוש לטור (הוא מופץ מדי שבוע לכ-70 אלף נמענים) מוכיח את הביקוש, אחת לכמה ימים אני מתבקש להוסיף עוד נמען לתפוצה.
הטור השבוע אינו מביע עמדה, הוא מתייחס לביקוש הרב לכתיבה הפובליצסטית, והתגובות שאני מקבל מוכיחות שאני מצליח לענות לביקוש.
עד כאן השבוע, גם אני אינני יודע מה יהיה נושא הטור בשבוע הבא.
טור שבועי
