אצלנו ובמדינות רבות נוספות הכשלים האלה צצו לפני עשרות שנים אבל אנחנו דמוקרטים ולכן לא פעלנו לחסום אותם, עד שבשנים האחרונות הם העמיקו וכבר הגיעו לכדי סכנה מוחשית לעצם קיומן של מדינות רבות בעולם
ככלל, ארבעים שנות עם ישראל במדבר מצטיירות בדמיוננו כתקופה שבה המנהיגות של משה רבנו היתה ללא עוררין. היו שם חריקות בצורת ערעורים על המנהיגות, אבל ככלל – הלוואי עלינו מנהיג כמשה ותקופה יפה כמו במדבר. ואמנם לגבי משה אין חולק שהוא גדול הנביאים וגם מופת של מנהיגות, אבל זה רק במבט לאחור. בזמן אמת העניינים לא זרמו כל כך חלק. ראינו את זה בשבת שעברה עם המרגלים שכתוצאה מדבריהם עלה רעיון למנהיגות חלופית ולשינוי כיוון התנועה
(במדבר י''ד): ד וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה. ורואים את זה גם השבוע בהתארגנות מחתרתית
(פרק ט''ו): א וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. זהו הפסוק הפותח את פרשת השבוע ולכל ביטוי בו יש משמעות ידועה המובאת במפרשים. דיברנו על כך בשנים קודמות ולא נחזור על זה כעת, רק נציין ששתי המלים הראשונות מספרות שקרח הקים מפלגה במחתרת ודתן ואבירם נזכרים כאן בשמותיהם כי הם מזוהים עם אותם אנשים שהזכרנו מהפרשה הקודמת, וגם כי הם נזכרים בהמשך כמי שהעזו פניהם כלפי משה בחוצפה קיצונית. הטענות והדרישות של קרח עשויות להיות ערבות מאוד לאוזן הדמוקרטית:
ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'. דורשים שוויון; הרי כולנו שמענו בהר סיני ''אנכי ה' אלקיך'' אז מה ההבדל בינינו, מדוע אתה המנהיג ולא אני?
נשמע מעולה, נכון? דמוקרטיה;
כָּל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ? משה מנסה להסביר שלא הוא בחר בעצמו, ה' בחר בו, אבל הם לא משתכנעים, טוענים שהכל זה המצאות שלו. ניסיונות הפיוס שעושה משה נכשלים והעניינים מידרדרים במהירות. משה חושש מסחף הרסני שכבר התחיל להתהוות בדעת הקהל, מה שעלול לגרור פגיעה קשה בעם והוא פועל בהחלטיות ובחריפות קיצונית. את העם הוא מזהיר:
סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל-תִּגְּעוּ, בְּכָל-אֲשֶׁר לָהֶם: פֶּן-תִּסָּפוּ, בְּכָל-חַטֹּאתָם. וביחס לקרח ועדתו הוא מכריז:
ל וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא ה', וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה--וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-ה'. הקו של קרח מוביל לאנרכיה
לכאורה, זה אישור לטענה של קרח שמשה ממציא דברים, כי היכן אמר לו ה' שהאדמה תפתח את פיה וכו'? אלא שקרח טען:
וּבְתוֹכָם ה', הוא בתוכנו ואינו קובע לנו כיצד לנהוג בחיים היומיומיים. משה טען לעומתו כי ה' מנהיג את העולם בכלל ואת כל אחד ואחת בפרט ואנחנו נדרשים לקבל את מנהיגותו בלי פקפוק, להתבטל אליו כדי שישרה עלינו. את המשך הסיפור אנחנו מכירים פחות או יותר:
לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. בכך נתאמתה טענתו של משה כי כאשר בטלים אל ה' באמת, זוכים לחוש ולהזדהות עם רצונו ועם כוונתו גם בלא אמירה מפורשת מצידו. ועדיין צריכים לברר מה היו הכשלים בהתנהגותו של קרח ומה הן ההשלכות לגבינו.
התורה אינה עושה הנחות לאף אחד ומציגה בפנינו את האמת כפי שהיא, וזאת משום שכל עניין המובא בתורה מהווה עבורנו הוראה נצחית, אלא שהיא עושה זאת ברמזים דקים, בבחירת המלים, בסדר שלהן וכדומה. קרח ביקש שוויון מלא בטענות שציטטנו לעיל, שעיקרן:
כָּל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ? אלא שבפועל הוא ביקש גדולה לעצמו, להתנשא מעל אחרים. כלומר הוא האשים את משה במה שהוא עצמו ביקש להשיג. משה הסביר לו כי מרגע שנקבעו תפקידים ונושאי משרות, חייבים כולם לקבל זאת, שערעורים חוזרים ונשנים על בעלי תפקידים זו פריצת גבולות שתוביל לאנרכיה, אבל קרח התעקש. לכן עונשו היה שנפרצו גבולות הטבע (האדמה) לבלוע אותו.
כאמור, הטענות של קרח ערבות לאוזן הדמוקרטית ואמנם עליהן בנויה שיטת הממשל בכל המדינות המערביות. אלא שבשיטה הזאת טמונים כשלים שאותם זיהה וחסם משה רבנו בזמן אמת. אצלנו ובמדינות רבות נוספות הכשלים האלה צצו לפני עשרות שנים אבל אנחנו דמוקרטים ולכן לא פעלנו לחסום אותם, עד שבשנים האחרונות הם העמיקו וכבר הגיעו לכדי סכנה מוחשית לעצם קיומן של מדינות רבות בעולם. זה התחיל בכך שמתעלמים (שהתעלמנו) מהתופעה הכי בולטת אצל החותרים לחורבן בקו של קרח – הצביעות, כולם שווים אבל הם שווים יותר. הדוגמאות רבות אבל די להתבונן ביושר בהתנהלותם של המופקדים על שלטון החוק כדי לראות לאיזה שפל הגענו. שֵפֶל שממנו רק נעלה בע''ה.
במומו הוא פוסל
