השנה היוצאת, תשע''ז, הייתה שנת צהלה לימין ותוגה לשמאל.
נתניהו היה אורח רצוי בחמש יבשות: אוסטרליה, אפריקה, אירופה, אסיה ואמריקה.
התיירות הנכנסת והיוצאת הגיעה לשיאים. השקל הוא אחד המטבעות היציבים בעולם. אמנים מרחבי העולם הופיעו בישראל. גם הכיבוש מרגיש טוב, הוא הצליח להדביר את אינתיפאדת הסכינים ולאפשר לישראלים שגרת חיים.
השנה החדשה, שנת תשע''ח, החלה במאור פנים במישור הבינלאומי עם הישגה בגרמניה של האחות התאומה של הבית היהודי. לבונדסטאג יכנסו 88 סמוטריצ'ים גרמנים. על הרקע הזה ניראה ה- BDS חיוור ולא רלוונטי.
לימין יש כל הסיבות לברך איש את רעהו בשנה טובה. העובדה שהשמאל המוכה עדיין מראה סימני חיים הוא בבחינת כמעט נס חנוכה.
חוליה חסרה
לקחתי על עצמי משימה לבדוק את הדיווחים ברשתות השידור בכל הנוגע לפיגוע בהתנחלות הר אדר. במשך 15 שעות עקבתי אחרי הדיווחים בגלי צה''ל ובשלושת ערוצי הטלביזיה. לאורך כל 15 השעות היו הדיווחים והפרשנויות זהים. המפגע,
נמר מחמוד אל-ג'מל, היה נתון בסכסוך עם אשתו שברחה לירדן. עובדה זו בתוספת ההסתה ברשת החברתית היו, לשיטתה של ישראל, הגורמים לפיגוע. כמו כן שובצו בכל הדיווחים ראיונות עם מתנחלי הר אדר שביכו את מותו של דו קיום ששרר לדבריהם, בין ההתנחלות והפועלים הפלסטינים שעבדו שם מדי יום בעבודות שירות שהמפגע היה אחד מהם.
נתון אחד נעדר מכל הדיווחים והוא, הכיבוש כמניע לפיגוע. העובדה שתושבי הכפרים הפלסטינים: בידו ובית סוריך, מתעוררים כל בוקר חסרי זכויות ומולם נשקפת התנחלות וילות על אדמה פלסטינית גנובה או שדודה, שהכניסה אליה היא באמצעות בידוק משפיל, לא מרבה שמחת שכנים. הזכות היחידה שיש להם הינה לעבוד ולנקות בתים של שכניהם המתנחלים, שתורמת לתחושות איבה ותסכול הרבה יותר מבריחתה של אשתו של המפגע לירדן.
הדו קיום עליו דיברו המתנחלים, ''הם כמו משפחה'' התפייטו חלקם, אינו דו קיום של שווי זכויות אלא דו קיום של סוס ורוכבו. דו קיום כזה מוליד מעת לעת פרצי אלימות, שגובים למרבה הצער חיי אדם. הדרך לדו קיום אמיתי טמונה בסיום הכיבוש.
המפגע הותיר אחריו 4 ילדים קטינים שלא חטאו אבל הם ישלמו את המחיר, כי ביתם ייהרס. כך מגדלת ישראל את הדור הבא של נקם ושילם.
שנת הימין
