אני חייב תודה לבצלאל סמוטריץ'. כן, כן, לסמוטריץ' איש הימין הקיצוני, לסמוטריץ' הפאשיסט.
לא מזמן נאם סמוטריץ' לפני מעריציו. הוא התכוון שהנאום הזה יהיה אירוע לאומי, דף חדש בהיסטוריה של עם-ישראל. בנאום היסטורי זה הוא נתן לי מקום של כבוד.
סמוטריץ' אמר ש
אורי אבנרי וקומץ קטן של תומכים יצרו את האידיאולוגיה של ''שתי מדינות לשני עמים'', ותוך עשרות שנים של עבודה סבלנית ומאומצת הצליחו להפוך את הרעיון הזה לקונסנזוס לאומי, לאקסיומה. עכשיו – כך הטיף סמוטריץ' למעריציו - עליהם לנסח את האידיאולוגיה שלהם ולעבוד הרבה שנים בסבלנות ובמסירות עד אשר תהפוך לקונסנזוס לאומי, במקום האקסיומה של אבנרי.
מחמאה מפי אויב מתוקה יותר ממחמאה מפי ידיד. מה גם שמעולם לא קיבלתי שפע של מחמאות מפי ידידים. הפוליטיקאים הרבים הדוגלים עכשיו ב''שתי מדינות לשני עמים'' משתדלים למחוק את העובדה שהצגתי רעיון זה זמן רב לפני שהם עצמם אימצו אותו.
לכן, תודה לך, סמוטריץ'. תודה ובקשה: אנא, אמץ לעצמך שם עברי, כפי שנאה לאדם המבקש להיות הדוצ'ה העברי.
אחרי המחמאה פירט סמוטריץ' את תוכניתו לעתיד ישראל.
התוכנית מבוססת על הדרישה שכל הערבים החיים בין נהר-הירדן והים התיכון יבחרו אחת מבין שלוש אפשרויות.
הראשונה: שיעזבו את הארץ תמורת תשלום נאות.
השניה: שיהפכו לתושבי המדינה היהודית בלי אזרחות ובלי זכות-בחירה.
השלישית: שיפתחו במלחמה ויובסו.
זהו פאשיזם, פשוטו כמשמעו. אלא ש
בניטו מוסוליני, שהמציא את המונח פאשיזם (הגזור מהמילה ''פאשס'', צרור הקנים ששימש כסמל הסמכות ברומא העתיקה) לא הטיף לגרש איש. גם לא את היהודים, שרבים מהם היו דווקא פאשיסטים נלהבים.
אם כן, הבה נסתכל בתוכנית עצמה. האם אפשר לשכנע עם שלם, בדרכי שלום, למכור את מולדתו תמורת כסף? אינני חושב שזה קרה אי-פעם בהיסטוריה. בעצם הרעיון טמון בוז עמוק לעם הפלסטיני.
יחידים יכולים לעזוב את מולדתם ולהגר לארצות עשירות יותר. בזמן הרעב הגדול באירלנד היגרו רבים לאמריקה. בשנים האחרונות היגרו ישראלים לא מעטים לברלין וללוס-אנג'לס. אך האם יעשה כך עם שלם? מרצון חופשי? תמורת כסף? מה גם שהמחיר יעלה באופן טבעי ממהגר למהגר. כל הכסף שבעולם לא יספיק!
הייתי ממליץ לסמוטריץ' לקרוא מחדש את ''זמר הפלוגות'', השיר שכתב
נתן אלתרמן בימי מאורעות 1936:
אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו. אין צ'אנס.
הבחירה השניה קלה יותר. הערבים, המהווים כבר עכשיו רוב קטן בארץ שבין נהר הירדן והים-התיכון, יהפכו לעם-עבדים וישרתו את האדונים הישראלים. הרוב הערבי יגדל במהירות, הודות לשיעור-הילודה הגבוה שלו. כך יווצר אצלנו משטר אפרטהייד נוסח דרום-אפריקה. וזאת בכוונה תחילה.
ההיסטוריה, העתיקה והחדשה, מראה שמצב כזה מוביל בהכרח למרד, ובסופו של דבר לשיחרור הבלתי-נמנע של העבדים.
נשאר הפיתרון השלישי. הוא מתאים הרבה יותר לטמפרמנט הישראלי: מלחמה. לא אחת המלחמות הקטנות והעלובות המלוות אותנו מאז ראשית הציונות, אלא מלחמה גדולה, מכרעת, שתשים קץ לעניין אחת ולתמיד. הערבים יוכו שוק על ירך ויושמדו. סוף פסוק.
בסןף מלחמת העצמאות, בראשית 1947, הגעתי למסקנה שהדרך היחידה לשים קץ לסכסוך ההיסטורי היא לעזור לפלסטינים להקים מדינה לאומית משלהם, לצד מדינת-ישראל החדשה. דרך-המחשבה שלי התחילה מהנחה שהייתה מהפכנית לגמרי: שקיים עם פלסטיני.
למען הצדק, לא הייתי הראשון שהבין זאת. לפניי היה אדם חכם, ההיסטוריון השמאלי
אהרון (''אהרונצ'יק'') כהן, שהציג רעיון זה. כל הציונים האחרים הכחישו הנחה זו בזעם.
גולדה מאיר אמרה, כידוע: ''אין דבר כזה, עם פלסטיני!''
אז מי כל הערבים האלה שמסתובבים לנו לפני העיניים? פשוט מאוד: זהו אספסוף שנמשך לארץ אחרי שהפרחנו אותה. באו בקלות וילכו בקלות.
קל היה לחשוב כך בזמן שהגדה המערבית הייתה תחת שלטן ירדן ורצועת-עזה תחת שלטון מצריים. ''פלסטין'' נעלמה מעל המפה. עד שבא אדם בשם יאסר ערפאת, והחזיר אותה לשם.
מאז תש''ח, העובדה הפשוטה היא ששני עמים חיים בארץ קטנה זו.
אף אחד משני העמים האלה לא ייעלם. כל אחד מהשניים מאמין בלהט שהארץ הזאת היא מולדתו.
עובדה פשוטה זו הובילה אותי למסקנה ההגיונית שהפיתרון היחיד הוא שלום בין שתי מדינות לאומיות: ישראל ופלסטין, עם גבולות פתוחים ביניהן ושיתוף-פעולה, אולי בצורת מערך פדרטיבי כלשהו.
פיתרון אחר עשוי להיות ששני העמים יחיו במדינה אחת. כבר קבעתי פעמים אחדות שאינני מאמין ב''פיתרון'' הזה. יש לנו עסק עם שני עמים לאומניים ביותר. ההבדל ברמת-החיים שלהם עצום. האופי וההשקפה של שני העמים שונים באופן קיצוני.
עכשיו בא סמוטריץ' ומציע אפשרות שלישית, פיתרון שיש עוד אנשים רבים הדוגלים בו בחשאי: להרוג אותם או לגרש אותם סופית.
זה גרוע מהתוכנית של מוסוליני. היא מזכירה דמות היסטורית אחרת. (ויש לזכור שמוסוליני נורה על-ידי בני עמו, שתלו את גופתו מאנקול של קצבים, כשראשו למטה.)
כדאי להתייחס אל סמוטריץ' ברצינות. לא מפני שהוא גאון פוליטי, אלא מפני שהוא מבטא בגלוי, ביושר ובקול רם מה שישראלים רבים חושבים בשקט.
סמוטריץ' הוא בן 37, גבר נאה בעל זקן מטופח. הוא נולד ברמת-הגולן הכבושה, גדל בגדה המערבית הכבושה ומתגורר עכשיו בהתנחלות, בבית שנבנה בניגוד לחוק על אדמה שדודה, אדמה ערבית חקלאית מעובדת. אביו היה רב, והוא התחנך בישיבות יוקרתיות. הוא עורך-דין במקצועו. עכשיו הוא חבר-כנסת.
פעם נעצר סמוטריץ' בהפגנה והוחזק במעצר במשך שלושה שבועות. הוא הצהיר שהוא ''גאה להיות שונא-הומואים'', אבל התנצל. כאשר אשתו ילדה את אחת מששת ילדיו, הוא מחה על כך שהשכיבו אותה בחדר עם אישה ערביה. הוא גם מתנגד למכירת דירות לערבים בשכונות יהודיות. הוא מציע להרוג ילדים הזורקים אבנים.
חיים נחמן ביאליק אמר פעם שלא נהיה אומה נורמלית עד שיהיו לנו פושעים יהודים וזונות יהודיות. עכשיו יש לנו, ברוך השם, גם פושעים יהודים אמיתיים וגם זונות יהודיות אמיתיות. והנה יש לנו גם פאשיסט יהודי אמיתי. הללויה!
תודה, סמוטריץ'
