הנגינה ששרדה את התופת

על ספרה של שפרה ספרא ''נרות נשמה'', סיפורים קצרים, הוצאת לביא אנטרפרייז, 2017, 66 עמודים.

התמודדות ספרותית עם השואה – זו המטרה שהציבה לה שפרה ספרא בספרה ''נרות נשמה''. השם מדבר בעד עצמו, נרות שיאירו עולם שחלף, שיציבו לו יד ושם. התפיסה היא שהניצולים משמשים נרות נשמה לאלה שנספו. התיעוד נותן להם מעמד של נרות נשמה.
חשוב לתעד ספר זה, שכן יש להעביר ניצוצות מאותו עולם חשוך של ימי ההשמדה, ואין לנו מנוס מן החובה להמשיך להנחיל את הסיפור, את הכאב, את האור שנותר מאותם ימים.

לכתוב על השואה – זו אינה מלאכה פשוטה. הזיכרון הנורא של השואה מחייב התמודדות קשה, והניסיון לבטא את הסבל של התקופה באמצעים ספרותיים הוא כמעט משימה בלתי אפשרית. השואה הפכה לחלק מהותי בזהות שלנו, וכל תיעוד של מוראות הימים האפלים שורט בבשרנו ומזכיר לנו שוב ושוב: לא לשכוח.
קשה להתקרב אל הזיכרון של אלה שהיו שם, ושפרה מנסה למצוא דרך להיות שָׁם ולא להיות שם, לקחתנו בדרך שַׁברירית, בזהירות לפסוע בִּשבילי הגֶחלים.

---

הסוגה של הסיפור הקצר

שפרה ספרא בחרה לספר על השוֹאה בסוּגה של הסיפור הקצר. גם ספרה הקודם ''בטרם תעברי את הסף'' הוא קובץ של סיפורים קצרים. זהו ז'אנר, שהולם את השפה ואת רוח הדברים, שהיא בוחרת להביא את המֶסר שלה.

מדובר בסיפורים קצרים קלאסיים: ההיקף מצומצם, ולרוב יֵש אחדוּת המקום, הזמן והעלִילָה. ברוב הסיפורים יֵש פואנטה בנקודת השיא של הסיפור: בסיפור ''כֶּתם לידה'' יש פואנטה מצמרֶרת. כל סיפור שלה פותח באקספוזיציה, שמציגה את הפרטים העיקריים, מרכיבים יסודיים, שיותירו חותם מכאן ואילך. מה שמופיע בפתח הדרמה ישפיע על הכול, אלה יסודות החיים, שיובילו מעלילת משנה לעלילת משנה, יגרמו לסיבוך בתוך ההתרחשות.
בדרך כלל, בכל סיפור שלה יש נקודת מפנה - ואחר כך התָרה של העלילה. בדרך זו נהגה שפרה גם בספר הראשון ''בטרם תעברי את הסף'': דוגמה מובהקת לכך - הסיפור הנושא את שם הספר. המבנה לוקח אותנו פנימה, סיפור בתוך סיפור.

אנו נסחפים, די נרגשים מן הסיפור על הסבתא, המזמינה לדין תורה את הסבא: הוא בר אוריין, חכם, איש קודש, שעוסק בתורה ובמצוות ומשאיר לה את העיסוק השולי של ענייני הבית. הסבתא הפעלתנית מבקשת מבית הדין לקבוע בהסכָּמת בעלה, שאִם יש לאיש שלה חלק בעולם הבא, גם לה מגיע חלק, כיוון שסייעה לו לקיים אורח חיים של תורה ומצוות. הבעל מביע הסכמה, והיא מבקשת חתימה של הבעל ושל הדיינים. סמוך למותה היא לוקחת את פסק הדין ומאגרפת אותו בידה. וכאשר הבלניות מכינות אותה לקבורה, היא נשארת עם אגרוף קמוץ ועולה לשערי שמים עם המסמך, המזכֶּה אותה במקום בגן עדן...

---

הביקור בממלכת השטן

בספרה החדש “נרות נשמה” אנו זוכים לעלות באופן דומה למחוזות שמימיים, לעולם של מעלה. באחד הסיפורים הקצרים, שנראה יותר כשיר, ''גם אני הייתי שם באושוויץ'' מנסה שפרה לתאר המפגש עם השטן. לכאורה אנו במחוז של אגדה, סיור בממלכה מחוץ לזמן (עמוד 35).
הסיור אכן מצמרר, ואנו חשים, שיש פשר לכול המסע. סיפורה של שפרה מנסה לתת לכל האירוע מקפיא הדם משמעות מתוך מבט פנימה, מבט אל מקורות היהדות. כך היא כותבת (עמוד 36):

ראיתי את באבי יאר, אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה. אורך הרשימה כעומק השאול.... בין שדות ירוקי עד רוויים... גם אני הייתי שם – כמו במעמד הר סיני עם כל היהודים...