שלשום הסתיים תרגיל הגיס הצפוני, תרגיל שלא ידענו דוגמתו מזה למעלה מעשרים שנה, תרגיל שאמור היה להפיק את לקחי מלחמת לבנון השנייה ואת לקחי שש שנות המלחמה בסוריה, בדגש על התהליך שעבר ארגון חיזבאללה במלחמה זו.
אינני מתכוון להתייחס לתרגיל עצמו. אני משאיר זאת לרמטכ''ל ולפיקוד הצפון שיעשו זאת נאמנה. אני מבקש לדון בהתבטאויות שהתייחסו לתרגיל, התבטאויות שיש להם השלכות על תפישת המלחמה של ישראל ועל מערכת יחסי הגומלין שבין הדרג הצבאי למדיני.
לפי הפרסומים, תוכנית הפעולה של צה''ל נקבעה ע''י הקבינט המדיני אשר הטיל על צה''ל ''להכריע בתרגיל זה את חיזבאללה'', וכאשר ''הכרעה פרושה ליצור מצב בו אין לארגון חיזבאללה יותר יכולת לתקוף, או שאין לו רצון... זו איננה עוד מערכה שנועדה להרתיע, לתת פליק שנועד לקנות מספר שנים של שקט, אלא הכרעה!''
היה זה הרמטכ''ל
גדי אייזנקוט אשר פרסם לפני שנתיים מסמך חשוב, המגדיר את חלוקת תחומי האחריות בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. לדאבון-לב, נמנע הדרג המדיני מהגדרת היעדים האסטרטגיים לצה''ל, כאשר המטה הכללי נאלץ, שוב ושוב, להגדיר יעדים צבאיים בהעדר יעדים אסטרטגיים ברמה הלאומית.
אינני יודע מי עמד הפעם מאחורי ההגדרה ''הכרעה אסטרטגית'' ומה הייתה כוונתו. הפרשנות שניתנה לכך בציבור – היא להביא את האויב להרים דגל לבן, להבין כי הובס צבאית וכי אין ביכולתו ובכוונתו להיערך לסיבוב מלחמה נוסף בעתיד. בעצם, פרושו של דבר, ניצול המערכה להשגת היעד המדיני.
בשבעים שנותיה של המדינה ידענו מלחמות רבות, אף לא אחת מהן לא הסתיימה באויב מובס אשר הרים את הדגל הלבן. תמיד נזקקו שני הצדדים לגורם שלישי, זר, בינלאומי, אשר תיווך להשגת הפסקת-האש. מציאות זו לא השתנתה ואינני רואה, לדאבון-לב, את ישראל וצה''ל כופים היום על הצד השני כניעה מוחלטת והסכם מדיני.
אל מול חיזבאללה, כבר התנסינו במלחמת לבנון הראשונה. למדנו לדעת שגם כאשר כבשנו את הארץ, לא אפשרה לנו השליטה הצבאית לממש פתרון אסטרטגי. להיפך, מלחמת לבנון הראשונה הייתה אחד הגורמים שתרמו להקמת חיזבאללה.
אינני יודע אם יש בידי הדרג הצבאי לשכנע את הקבינט ולהביאו לקיום דיון אסטרטגי מעמיק, למטרת הניתוח וההבנה של האפשרויות האסטרטגיות העומדות לישראל, אל מול אויביה בגזרות השונות.
במציאות האזורית והבינלאומית החדשה חשוב להבין כי הסיכוי להשיג תוצאה צבאית אשר תחזיק מעמד לאורך ימים קטן משמעותית לעומת הימים שידענו בעבר הלא רחוק.
חוששני כי עלינו לחזור ולחתור להשגת תקופות של רגיעה ושקט. ה''הכרעה'' עודנה רחוקה מאתנו והלאה.
זהו הטור האחרון שלי לשנה זו, תשע''ז.
שנה טובה לכל קוראי הטור ולכל העם בישראל.
אשליית ההכרעה
