היום שאחרי

השינויים ההיסטוריים המתרחשים לנגד עינינו בכל הקשור למרוץ לבית הלבן בארצות הברית, אינם מתבטאים רק בכך שלראשונה בהיסטוריה יתכן מצב שבו אישה תהפוך לנשיאת ארצות הברית לאחר שגברה על מועמד רפובליקני, שעד לפני זמן לא רב נתפס כאתנחתא קומית הנלווית לבחירות, אלא גם בכל הקשור למה שעומד להתרחש לאחריהן. אין מקום להתייחס לדבריו של דונלד טראמפ, שסירב להתחייב מראש לקבל את תוצאות הבחירות ולטענותיו כי הבחירות מכורות כאל ''טעות גורלית'' שגרמה לו לאובדן קולות. מדובר בתרחיש מתוכנן היטב, המרמז על מה שיתרחש לאחר הבחירות, במידה ולא יבחר.

הכרזותיו של טראמפ על כך שלא ימהר לקבל את תוצאות הבחירות, אומנם מסמנות פגיעה חמורה במסורת היסטורית, על פיה המפסיד מקבל את חוקיות המערכת ומתקשר לברך את הזוכה, בשם השמירה על העיקרון הדמוקרטי ולמען אחדות העם. אפשר גם להבין מדוע הן הכו בתדהמה את האליטות ואת פרשני המרוץ לבחירות. אולם, טראמפ לא טעה מבחינתו והתכוון היטב לדברים שאמר. זאת גם הסיבה לכך שלקול תשואות הקהל הוא שב וחיזק את המסר בעצרת בחירות שהתקיימה באוהיו, כאשר ציין שיאמין לתוצאות הבחירות -- רק אם ינצח, וכאשר טען שוב ושוב שהבחירות מזויפות.

למרות הטון הבדחני בו נקט טראמפ והרטוריקה המשחקית שבה עשה שימוש כשהשיב לשאלתו החוזרת של מנחה העימות השלישי מייק וואלס לגבי התנהגותו העתידית באמירה ''אשאיר אתכם במתח'', דבריו מלמדים על רצינותו בעניין ועל האופן בו הוא מכשיר את הקרקע ליום שאחרי הבחירות. טראמפ אינו מתכוון לרדת מהזירה הפוליטית לאחר המרוץ, אלא מבקש למקסם את הכוח שצבר: להמשיך להוביל מחנה אופוזיציוני שאינו מבוסס על החלטה אלקטורלית, אלא על כוח הנובע מצבא מעריציו; אותם המונים המחוברים אליו באמצעות הרשתות החברתיות וניזונים מדבריו בסיוע הדומיננטיות שלו באמצעי התקשורת המסורתיים.

ההתייחסות למערכת הבחירות בארצות הברית באופן המנתק אותה מהמתרחש בעולם אינה מדייקת את המציאות. במבט רחב, הבחירות בארצות הברית, בדומה לאביב הערבי, הם חלק מתהליך שבו נגישות ההמונים לרשתות החברתיות מחזקת את הבקשה לשינוי רחב היקף במוקדי הכוח ובמבנים הממסדיים. אלא שכמו שקרה באביב הערבי, הנגישות למרחב הדיגיטלי אינה כוללת רק היבטים חיוביים. בניגוד לתפיסות האוטופיות שאפיינו את היחס לרשת בראשית דרכה, קיימת היום הבנה שלצד קידום תהליכים דמוקרטיים יש בכוחה לשעתק ולהרחיב לאין שיעור את מעורבותם של גורמים רדיקליים מסוכנים; כאשר השינויים החברתיים המהירים שהיא מובילה טומנים בחובם גם אפשרות של כאוס וניסיונות להשתלטות עוינת, בעקבות הריק הנוצר משבירת מסורות ומבנים קיימים.

בניגוד לקלינטון, שניתן למנות את הכנתה לתפקיד עוד בתקופת נעוריה, כפעילה פוליטית-חברתית שעשתה את דרכה בתוך מערכות ממוסדות, תוך שהיא זוכה בתפקיד הבכיר של מזכירת המדינה ב-‏2008 ומנפצת תקרת זכוכית משמעותית כאישה הראשונה המועמדת מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה''ב, טראמפ צמח מחוץ לממסד כאיש עסקים פרטי, שהתמקד בניהול ההון העצום שירש מאביו לטובתו האישית ולמען בני ביתו. בד בבד, טראמפ צבר ניסיון רב ויקר ערך בתקשורת המונים כמפיק וכוכב תכנית הראליטי ''המתמחה''. בשעה שקלינטון נאלצה לאמץ את הקודים הנוקשים, בעיקר כלפי נשים, של העולם הפוליטי, מתוך תקווה לשנות את המערכת מבפנים, טראמפ שגשג והצליח לקדם את עצמו, בהפכו לאייקון טלוויזיה פופולרי השובר בכוח לשונו ובכישרונו המניפולטיבי יוצא הדופן מוסכמות חברתיות.

יש להניח שטראמפ המודע לכוחו הרטורי ולמשמעות החשיפה התקשורתית לא ימהר לעזוב את הזירה הציבורית בסיום הבחירות. אין זה מקרה שבנאום שנשא לפני מספר חודשים אותת להמונים בדברו על מהומות שיפרצו במידה ולא יבחר, והוא חוזר שוב ושוב על האמירה שהבחירות מכורות. כמו אז גם עכשיו, ניתן לשער שהוא מניח את התשתית לשינוי עתידי, לפיו המאבק על הנהגת ארצות הברית לא יסתיים עם תום הבחירות.

יש לקחת בחשבון שאם הוא לא יבחר, הוא ימשיך לבנות את כוחו ולצבור הון פרסומי כמקדם זן חדש-ישן של מנהיגות רודנית השוברת את הכלים. במידה ותיבחר, סביר להניח כי קלינטון כמנהיגת העולם החופשי תצטרך להתמודד גם עם מכשול זה.

ד''ר שלומית ליר היא מומחית מגדר ותקשורת.

---