בימים אלה של מלחמה בסוריה נחצו כל הקווים האדומים של איסורי מלחמה. מהוצאה להורג בשחיטה ועד הפצצת בית חולים. אם טיפה מזעיר היתה מתרחשת כתוצאה ממעורבות ישראלית, כל העולם היה מתרתח ומפנה את כל הכידונים נגדנו. לשמחתנו, אנחנו לא מעורבים. אבל הפצצת בית החולים בחלב מזכירה לי אירוע דומה שכמעט קרה בתקופת מלחמת ההתשה.
באמצע מלחמת ההתשה, באחד הבקרים הצבא המצרי הציב סוללת תותחים במתחם בית החולים של איסמעיליה, השוכנת לחוף תעלת סואץ. והסוללה פתחה בירי סוער, וירקה פגזים בעוצמה של סוללת קטיושות. מול העיר איסמעיליה בצדנו, צה''ל הציב שלוש סוללות תותחים. כמקובל במקרים כאלה כל השלוש עשו איכון ירי על האש הנורית עליהם – והתוצאה היתה בית החולים.
כיון שמדובר בבית-חולים, הסוללות לא הגיבו באש כפי שהמצב חייב. אבל דווחו לאחור את פרטי ההפגזה. לקראת שעות הצהרים, הדיווח הגיע לידי שר הבטחון
משה דיין. תגובתו האינסטינקטיבית של השר היתה בשאלה ששאל: מה עשו החבר'ה? ענו לו: הם לא הגיבו כי מדובר בבית-חולים. דיין הגיב: טוב מאד. והוריד מיד הנחיה: אבל אם מחר בבוקר המצרים יחדשו את האש מתחום בית החולים, צריך להגיב בכל העוצמה.
אבל מיד התפנה לשלוח מברק לנשיא המצרי באמצעות האו''ם. במברק כתב דיין בערך בזו הלשון: הבוקר הצבא המצרי הציב סוללת תותחים במתחם בית החולים איסמעיליה, וירה משם על כוחותינו. לחיילינו יש רגישות של בני אנוש, ולכן הם לא הגיבו האש, כי בבית החולים שוכנים חולים שאין להם שום נגיעה לנושא הצבאי. אבל אם מחר בבוקר האש תתחדש משם. אנחנו נמחק את בית החולים.
עוד באותו הלילה סוללת-התותחים המצרית הוצאה מתחום בית ה-חולים. כאן המקום גם להוסיף, כי אפשר שהצבת סוללת התותחים במתחם בית החולים של העיר, היתה יוזמה של מפקד מקומי – ולאו דווקא הוראה מהפקוד העליון. ולכן אפשר לסכם ולומר שהמצרים הם יותר בני אדם מהסורים. במלחמת יום הכיפורים היו טייסים שהעדיפו להכנס עם מטוסם הפגוע בקרקע, ולא לצנוח אל השבי הסורי – בגלל האכזריות שלהם.
הפצצת בית-חולים
