בשרות ה-BDS

שלמה גזית

א. נעים להיזכר

הרמטכ''ל, רב-אלוף גדי אייזנקוט, הפיץ השבוע איגרת בצה''ל, בעקבות פרשת חברון. איגרת זו הזכירה לי נשכחות.

ב-‏19 בנובמבר 1948 פירסם נתן אלתרמן ב''דבר'' את הטור השביעי שלו. להלן שלושת הבתים הפותחים:

חצה עלי ג'יפ את העיר הכבושה
נער עז וחמוש, נער-כפיר,
וברחוב המודבר
איש זקן ואשה נלחצו מפניו אל הקיר.

והנער חייך בשיניים-חלב
''אנסה המקלע''... וניסה
רק הליט הזקן את פניו בידיו
ודמו את הכותל כיסה.

זה צלום מקרבות-החירות, יקירים
יש עזים עוד יותר, אין זה סוד.
מלחמתנו תובעת ביטוי ושירים...
טוב! יושר לה, אם כן, גם על זאת!

ואלטרמן סיים הטור בקריאה:

לו יוכנו בידה עונשים של פלדה!
בתי דין צבאיים של שדה!
...
ומלחמת העם, שעמדה לבלי חת
מול שבעת הגיסות
של מלכי המזרח,
לא תיחת גם מפני 'אל תגידו בגת'
היא אינה פחדנית כדי-כך!''

יומיים לאחר שפורסם השיר ב''דבר'' שלח דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, מכתב לאלתרמן:

יישר כוחך על התוקף המוסרי ועוז הביטוי של טורך האחרון ב'דבר'. היית לפה – פה טהור ונאמן – למצפון האנושי. אם מצפון זה לא יפעל ויפעם בלבנו בימים כאלה לא נהיה ראויים לגדולות ולנצורות שניתנו לנו עד כה...

אני מבקש רשותך להדפיס 'טור' זה – אין טור משוריין בציוד צבאנו העולה עליו בכוחו הלוחם – במאה אלף אקסמפלרים ולחלקו לכל איש צבא בישראל.

בהוקרה ובתודה,

ד. בן גוריון

כך הגיע שיר זה לידיי ולידי מאה אלף חיילי צהל, לפני 68 שנים.

ומאז – להיום. אני ממליץ בפני ראש הממשלה, האוהב להתהדר כיורשו של בן-גוריון, לחזור על המעשה: אנא, הפץ טור זה בקרב כל חיילי צהל (וגם בפני ציבור השוטרים).

ב. ''מיין קמף'' היהודי

מזלו של הרב הראשי הספרדי, הרב יצחק יוסף, שדבריו המקוממים נדחקו בין פרשת המחבל בחברון לבין החלטת בית המשפט העליון, המבטלת את מתווה הגז.

''על פי ההלכה, כך קבע, אסור לגוי לגור בארץ ישראל אלא אם קיבל עליו שבע מצוות בני נוח... ואם אינו מוכן לקבל על עצמו את זה, שולחים אותו לסעודיה''.

ולא די בכך. הוסיף הרב והסביר כי הסיבה בגינה גרים גויים בישראל היא לשרת את תושביה היהודים: ''מי יהיו השמשים? מי יהיו כל העוזרים שלנו? לכן משאירים אותם פה בארץ''.

אנו יודעים מה חשיבותם ומשקלם של דברי הרב יוסף כאן בארץ. אך בעולם? יש מי שרואים בדרשותיו כאילו היה זה האפיפיור היהודי אשר בא לשרת נאמנה את תעמולת ה-BDS:

פחות ממאה שנים לאחר שפרסם אדולף היטלר את משנתו ב''מיין קמף'' לא מהססת הסמכות הרוחנית היהודית העליונה לשאת משנתו המקוממת.

לא שמענו את תגובתו של הרב הראשי האשכנזי, לא שמענו את נשיא המדינה, ובוודאי לא את תגובת ראש הממשלה.

הצעד שנדרש – הדחה מיידית של הרב יוסף מתפקידו. ואולי, בהזדמנות זו, נבטל האנומליה שהונהגה לפני כמעט מאה שנים, ב-‏1921, של בחירת שני רבנים ראשיים לישראל.

הצגת המאמר בלבד

בשיח המתלהם יש נבלים רבים העושים השוואה או הקבלה לנאציזם .

המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (שבת, 02/04/2016 שעה 10:36)