מגילת התאומים

לקראת יום הולדתם סמוך ליום עצמאות תש''ח, כותבים הרצל ובלפור חקק, (שֶימיהם כְּימיהָ של המדינה) את ''מגילת התאומים'' בנוסח של מגילות ימי קדם.
הם מזוהים מאז ילדותם וזכייתם באליפות התנ''ך העולמית לנוער עִם חג העצמאות ועִם המדינה. מלבד חמש המגילות בתנ''ך וכל מגילות הסְפרים החיצונים, קַבּלו מעכשיו את המגילה החדשה.

מגילת קודש זו לקוחה מתוך הספרים החיצוניים לאחר הנביאים והתוֹרָה - והיא בכתובים אחרי מגילת החשמונאים והגבוּרָה ולפני מגילת בן סירָא.

הרצל ובלפור - תמונת עשורויהי בשנת התַש''ח לַבּריאה ראו אור מבּעד לענן/ הִנה עלה בחלון נִיצן וחיש הֵנץ עוד ניצן/ וַיהי הדבר לפֶלא בבגדאד, כמובן/ הִנה קם חיזיון כפול בחודש הראשון, חודש ניסן/ צץ לפתע לעולם עוֹלל... יחד עם אחיו התאוֹם/ וַתְהי לידתם בארץ בָּבל כּמחזה מהפּנט או כַּחלום/ וַייקָרא האחד הרצל אֶלדד / וּלאחיו קראו בלפוּר מֵידד/ והיו הם אֲחוזים בקורֵי השִליה, כל אחד לחוד ושניהם כאחד/ וחָלפו שנתיים, והנה בָּקע אור ראשון/ התנועה הציונית קראה לקהילה לעלות לציוֹן/ עוד מעט תשוּב לציון התקומה הנושנה/ הנה יקימו בחסדי האל בַּית וּמדינה/ וְראו על פני התאומים אור מֵעל, סימן מן הבּורֵא/ וְהיה סָבם יצחק מְלחֵש: תְאום אל תְאום קורא... וַייצאו התאומים עם הוריהם בחשכת הלֵיל/ מבגדד למולדתם, לארץ ישראל/ והשניים עטופים בשׂמיכות וּבמְצילות לרגליהם וּרדידים/ להרחיק מהם עין הָרע וצִללי שֵדים/ שני עוֹללים בדרכם למחנה המחתרת הציונית באִיראן/ וכל העולים משוכָּנים במחנה בּבית קברות, רחמנא ליצלן/ ובית הקברות נִקרא בפרסית ''גַן עדן''/ בֵּהֵשְׁתִיֶה בשׂפתם, מחנה ציוני להביאם למולדת./ והתאומים משוררים ופועים כבר אז במחנֶה/ מפּי עוללים ויונקים ייסדתָ עוז, וקולם עונֶה!/ וְהמה בני חקק יָצאו במטוסים לארצם ארץ הגאוּלים/ ובלוֹד לקחום למעברה מלאה פחונים ואוהלים./ לב הוריהם עלה על גדותיו/ קמו בפתע חלומות משיחַ, כאן בחולות הזהָב/ וככה זרחו עיני הוריהם בנחַת/ אל גאולתם בארץ המובטחַת/ הן יבואו כּל העולים עד אוהֶל מועֵד/ ושָׂחקו באושר גם כשהגשם על אוהָלים רִיקֵד... ואָכן מצאו ההורים יריעות קודֶש להיות להם משכָּן/ ולא היה שם עֵדן, ולא היה שָׁם גַן/ והנה באו להם ימים קשים, ימי מעבּרָה/ קשֶׁה היה בחַמה וקשה בּקָרָה/ וּבַלילות שְמרום הוריהם מפני רחשים וּברחשים/ ובלחש אָמרו זה לזה, אבוי לנו מפני עַקרבים וּנחשים/ וַיַעל אביהם ירושלימה למצוא טֶרף לילדיו/ וַיִלמד הנהלת חשבונות, להאכיל זוגתו והטַף/ וַימצא עבודה טובה עם מזומנים, ואף מצא חדרון/ וַיַעל את כל ילדיו לירושלים היא ציון.../ ובאו לציון גואל...בְּלב ''זיכרון יוסף'', ברחוב הירקון... הארץ הייתה אז משקֶה לפני השֵם/ וליד בית הכנסת של העמֵאדים היה לבָּם הולֵם/ אך שכֵנה רָעה מִלמעלה הייתה שופכת מי כּביסה על ראשיהם הקְטנים/ ואִמם דאגה להצפינם מפני גזירת הפּרעונים/ מ''גן אהובה'' חזרו תמיד בעיניים נוצצות/ וּבפורים ידעו להתחפּשׂ לליצנים עם חולצות משובצות/ ולֹא ידעו הגננות לְהבחין בין התאומים/ והיו הומות ונבוכות וליבותיהן הומים./ וַתֹאמֶר הגננת, ולבָּה בּהשתאוּת הִתמלא למראיהֶם/ מי הוא מי, לא ידעתי, והייתי כמתעתעת בּעיניהֶם... הפֶּרק הבּא – המשפחה גרה בבתי סַיידוף לתִפארָה/ כל המשפחה בדירת חדר, והגיגית תמיד שבורָה/ השירותים בחוץ, ממש ליד הערָבָה המעטירָה/ כאן רכשו התאומים את החלומות על מחוזות הילדוּת/ כאן הפיקו סְרטים בקרטוֹנים וידעו, כי לא הכול אבוּד/ והייתה להם השכונה הַהיא גֵיא חיזיוֹן/ וַידעו כי מֵעַז ייצא עיתון... ממש עיתון!/ הנה 27 (!) מְחקים שמֵהם הפיקו אותיות מגולָפות/ וַיקוֹם העיתון וַיקראוהו רבבות/ וימכרוהו בשילינגים וַיזכו לִשבחות מַאֲליפות. וַיְכולו השמַים בירושלים וכל צְבאם/ וּבשנות נעוריהם חינכום על מורשת אברהם/ וַילמדו עם סָביהם מדרשים והרבה תנ''ך / ולא היה פסוק אחד מהם נשכָּח/ לָמדו עִם הסב ''עושֶׂה פלא'', גם לָמדו ''משל ונמשל'' וספרי חכמה כּאֵלה/ וַיִזכּו בגיל י''ז באליפות התנ''ך העולמית,כה לחי/ ושמם יצא לתהילה בכל רחבי הגלובוס... מֵאנטרקטיקה ועד הַוואי... הרצל ובלפור חקק מדריכים יחד סיור בירושלים בעקבות ילדותם, אוקטובר 2014. צילמה תפארת חקקויקומו בבוקר הצח אחרי שירותם בצבא/ ויאמרו: זה הזמן לכתוב ספר שירה על ירושלים האהובה/ וַייצֵא סִפרם 'במזל תאומים'/ וכל הארץ הייתה כמרקחה, הו, כמה השירים מקסימים/ וַיקומו בעוד היום גדול, והשמש כולה זריחות/ וַיישְׂאו להם נשים, להקים להם משפחות/ ויעשו חיל, שני תְארים בהצטיינות ופְרסים/ וַייוולדו להם ילדים, ותשמחנה בהם הנשים/ האחת, כולה דיצה והרבה פלאות, והיא רעייתו של הרצל אלדד- סימן לבּאוֹת/ והרצל הוא הבכור והראשון/ ובלפור מידד אחיו אוחז בַּעקב אחיו, וכמעט את הלשון/ ורעייתו של בלפור היא תפארת מבית הגֶבעטרון/ והיא נושׂאת צִיור וָשיר בּאהבה וְרון/ וַיתברכו בּהם הוריהם במזמור/ וַיֹאמר להם הַנביא עם בּוקר אור/ הֵיאך זה חיתנתֶם הַצעיר לפני הבּכור? ואחר שכָּתבו ספרי שירה וספרי ילדים/ ואחר שכתבו ספרי חינוך ומחקר/ ולקסיקון ללשון שהולך עם כל דבר/ גם עשׂו חיל בִּימי התנדבות בִּכפרים ובמשפחתונים/ וְזכרו דברי סבָּא מוראד/ ''דעו לעזור לכל אחד ואחָד/ אל תִהיו בגֶדר איש לְנפשו ואיש לבָדד''/ וַיעשׂו חיִל במעשׂיהם, נָתוֹן נתנו מֵחֵילם ואהבתם לילדים הגדולים והקטנים/ ילדים המבקשים חום ואהבה/ והם הביאו אליהם שַיירות של סופרים ללַמדם ספרות טובה/ להפיץ את האור והתקווה. וַיעשׂו חיִל ובכל מקום אהבום תמיד/ ואף זכו בפרסי הספרוּת של האוניברסיטה העברית/ שטיח אדום נפרשׂ להם בַּשירים/ וַיחלקו בכהונות את ראשות אגודת הסופרים/ וכל פַּעם שקמו להם מַשׂטינים/ הם הוליכו את השַיירה ושכחו את הנַבחנים/ וחשבו רק על עשׂיית הטוב לֵאלוהים וּלאדם/ וחשבו כך בנועַם לקיים מצוות יצחק סָבם/ ''רְאו נכדיי תמיד איך להוסיף יופי וברכה לעולם''./ וַיברכום אז גדולי הדור, שיזכו לרוב נחת ותהילה/ והם נושׂאים חן וחסד מן היוצרים ומן הקהילה/ רבות נכתב עליהם יְקר וגדוּלה/ ועוד רבות ייכָּתב עליהם בעתיד מגילה - ועוד מגילה ועוד מגילה!!/ ואחר שכָּתבו שירים רבים, שיר ועוד שיר/ הֵקימו על שְמם כּיכָּר בְּאור יהודה הָעיר./ ותאמר בת קול מלמעלה וכולה אוֹרה/ יפה עשתה העיר שנתנה להם ככּר ליד האֹהל של סָבם כאן סמוך, במעבּרה/ ואִם לאַחר כָּל המגילה הַלָזֹאת, עדַיין לכם קַר/ קְחו עליכם צְעיפים, שִׂימו וֵ'ייז... וְניפָּגש בּכּיכָּר!

---