חוששני כי טור זה לא יתקבל בהבנה, אני מערער בו על קודש הקודשים, על המאמץ הלאומי של פדיון שבויים. אף על פי כן, אני רואה חובה לכתוב את דבריי ולהפיצם.
הבוקר נחטף ברפיח סג''מ הדר גולדין, והוא מוחזק ככל הנראה בידי כוח החמאס. כמו כל בית ישראל, לבי עם המשפחה המודאגת וכולי תקווה כי הקצין הצעיר הוא בריא ושלם וכי יוחזר במהרה לידינו, לידי הוריו ומשפחתו.
מה שמדאיג אותי זה יישומה של פקודת ''חניבעל'', פקודת-הקבע הצה''לית לתגובות המבצעיות הנדרשות בעת אירוע של חטיפת ישראלי.
יש לי הסתייגויות מהפעלתה האוטומטי של פקודה זו גם בתקופת רגיעה ושיגרה. פקודת ''חניבעל'' הופעלה לפני שמונה שנים בגבול הלבנון, והתוצאה אז הייתה ההידרדרות למלחמת לבנון השנייה. בטוחני כי מי שניסחו את הפקודה לא התכוונו כי ישראל תפתח תמיד במלחמה בשל חטיפת חייל. אך אז, בקיץ 2006, נמצאנו במצב של שקט בגבול הצפון, ומשנחטפו שני חיילי צה''ל, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, מי שהפעיל את נוהל ''חניבעל'' לא העלה על הדעת כי הוא פותח במלחמה. הנוהל הופעל ע''י מפקד הגזרה, מבלי שביקש אישור מוקדם מכל הדרגים שמעליו, ממפקד הפיקוד, מן הרמטכ''ל, וכמובן – משר הביטחון ומראש הממשלה.
הבוקר שוב הופעל נוהל חניבעל. אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה, ואכן, כוחות צה''ל מבקש למנוע נפילת חיילים בשבי החמאס, אולם אנו מצויים בשלב מתקדם של מלחמה, מלחמה שיש לה יעדים ותוכנית פעולה. אנו מצויים במגעים ובמו''מ בינלאומי בניסיון להשיג הפסקת-אש, בניסיון להגיע להסכם. והנה, כל אלה הונחו הצידה, חשיבותם הפכה לבטלה ומבוטלת – נוהל ''חניבעל'' קודם לכל דבר אחר.
אינני יודע מי המפקד שקיבל ההחלטה. מסופקני אם היה זה מפקד פיקוד הדרום, וחוששני כי לא נשאלו הרמטכל, שר הביטחון וראש הממשלה קודם שהופעל הנוהל.
והתוצאה - עיוות והסטת סדר הקדימות של צה''ל ושל המדינה במלחמה.
האמנם זו הייתה כוונת המחוקק?
''חניבעל'' – נוהל מעוות
אבל בגלל ''חניבעל'' החזבאללה לא פותח באש
