יום העצמאות השנה, ה' באייר, נפל מאוחר בלוח השנה האזרחית, ב-7 במאי. אין פלא שפקד אותנו שרב במהלך ימי החג. זהו אחד מתעתועי השנה העברית המעוברת שבע פעמים במהלך כל תשע-עשרה שנים (למי ששכח את הסדר, השנים ג ו ח א ד ז ט הן המעוברות).
לפני שלושים ואחת שנים, ב-1983, הייתי נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמהלך כהונתי התגוררנו ביישוב עומר הסמוך לבאר-שבע.
קיימנו באותה עת קשר הדוק ושיתוף פעולה פורה בין חוקרים שלנו לבין אנשי אוניברסיטת אריזונה האמריקאית. מזג האוויר הצחיח והנוף המדברי הדומה הניבו הרבה מחקרים משותפים, וגם ביקורים הדדיים של חוקרים מכאן ומשם.
ביקור כזה של חוקרים מאריזונה נקבע לאמצע חודש אפריל, מבלי שהיינו ערים לכך שהוא נופל על יום העצמאות שחל באותה שנה ב-18 לחודש.
אז מה עושים? איך נעסיק את האורחים בערב יום העצמאות?
לאחר התלבטות החלטנו כי אחד מאנשי סגל האוניברסיטה יעסיק אותם לפנות ערב, מה שיאפשר לישראלים לעשות את הערב בחוג המשפחה, ולאחר מכן, נתכנס עם האורחים בגינתו של המזכיר האקדמי, למסיבת ''על האש''.
זאת עשינו, אך לא הבאנו בחשבון את הקור השורר בנגב בשעות הערב באמצע חודש אפריל. מהר מאד נאלצנו להיכנס לבית המארח, וכך מצאו עצמם דחוסים יחדיו, כתריסר זוגות מקומיים וחמישה אורחים מאריזונה, והשאלה כיצד להעסיק את האורחים עלתה שוב.
מישהו הציע שכל אחד ואחד מאתנו הישראלים, יספר היכן היה ומה עשה שלושים וחמש שנים קודם לכן, ביום העצמאות של שנת תש''ח. ואכן, בזה אחר זה, סופרו סיפורים שלא היו מוכרים גם לנו הישראלים. אלה מאתנו שהיו באותה עת בארץ סיפרו חוויות מהמלחמה וחברי סגל שהיו בחו''ל סיפרו מחוויותיהם.
באותו ערב נשמעו סיפור המאבק הציוני להקמת המדינה, סיפור השואה באירופה, סיפור המלחמה ומחיר הדמים ששילמנו, וסיפור הניצחון הצבאי.
המארח, שהיה נער בתש''ח, סיפר על אחיו שנפל במלחמה. רקטור האוניברסיטה היה מעפיל על אנייה שנשאה בבטנה 7000 מעפילים-עולים מרומניה, ובעודו מספר את סיפורו, חשף פרופ' אחר שהוא היה נציג ה''הגנה'' באיסטנבול אשר ארגן את מסע שתי ספינות המעפילים מרומניה לארץ. איש סגל אחר שהיה באותה תקופה סטודנט באוניברסיטת הרווארד, סיפר כיצד יצר קשר עם משרדי הסוכנות היהודית על מנת להתגייס למלחמה בארץ. חברו, פרופסור שאף הוא ממוצא אמריקאי, היה בלב ים, על ספינה שהבריחה נשק, דרך מקסיקו, מארצות הברית לישראל.
חמשת האורחים מאריזונה ישבו עמנו במהלך הערב והאזינו לסיפורים ברוב קשב. לפני שנפרדנו ביקש אחד מהם את רשות הדיבור: ''ב-1948 הייתי ילד באריזונה, בן למשפחת מהגרים איטלקית. לא ידעתי דבר על המלחמה שהתנהלה כאן אצלכם ועל סיפור הקמתה של מדינת ישראל. לעולם לא אשכח את האירוע המרתק הזה שחווינו הערב. אני רוצה לומר שאני מקנא בכם, אני מקנא בזכות שנפלה בחלקכם להיות בני הדור שהקים את מולדתו החדשה''.
יום העצמאות בשנת תשמ''ד
