מדינה אחת – שלושה לאומים

אלוף (דימ.) שלמה גזית

לבעיית השוויון בחברה ובמדינה נקל להעביר חוק ישרא-בלוף שלא יפתור דבר. חוקה והפרדת הדת מן המדינה - מחייבים מחוקקים אמיצים. את אלה איננו רואים בינתיים.

שוב ושוב מתעוררת אצלנו פרשיה תורנית. בימים האחרונים כמעט והתפרקה הממשלה שזה אך קמה סביב שאלת ה''שוויון בנטל'', ''הופתענו'' ממדיניות ה''סופרלנד'' להפריד בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים, והזדעזענו מסניפי בנק הפועלים שסירבו לפתוח חשבון-בנק אצלם לערבים. כל מי שמתרגש מפרשיות תורניות אלה מתעלם מעובדת-יסוד שקשה לנו להודות בקיומה - יש לנו מדינה אחת, מדינת ישראל, אולם מדינה זו מכילה שלושה לאומים שונים כאשר שניים מהם שותפים למדינה בעירבון מוגבל בלבד.

הלאום הראשון - הרוב במדינה, בשלב זה לפחות - הוא הלאום היהודי. לאום זה כולל את היהודים החילונים, את שומרי המצוות למיניהם, את הציבור הדתי ואפילו את מאות-אלפי הישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה. בכוח ''חוק השרות הצבאי'' משולבים בלאום ראשון זה - אף כי שילוב זה איננו מלא - גם דרוזים, בדואים ועוד מיעוטים יוצאי דופן.

הלאום השני הוא ציבור היהודים החרדים. ציבור זה חי אמנם בתוך המדינה, אולם איננו נשמע למוסדותיה הלאומיים. הוא נאמן בראש וראשונה לרבניו, ואין זה משנה כלל אם אין אחדות דעים בין הרבנים לבין עצמם. זוהי משמעת מוחלטת, ולא רק בנושאי ההלכה הדתית. בכל נושא שבו מתעמת בן הלאום החרדי עם חוק המדינה, הוא יישמע לחוק רק עם רבניו יורו לו כך. אם יורו לו אחרת – הוא יסרב סירוב מוחלט, וכפי ששמענו את החרדים מתבטאים בפומבי – ''נלך לכלא!''.

הלאום השלישי הוא הלאום הערבי-פלסטיני. המדינה הישראלית נכפתה עליהם במלחמת 48', מלחמה שאנו מכנים אותה כ''מלחמת העצמאות'', ואילו עבורם זו ''הנכבה''. בני לאום זה, אפשר והיו משלימים עם המציאות הכפויה, אפשר והיו מנסים להשתלב, אלא שכאן באה המדינה – הן במוסדותיה הממלכתיים והן בחלק גדול ממוסדותיה הכלכליים והאזרחיים – והיא איננה מוכנה לקבלם לתוכה.

המערכת הפוליטית של מפלגות הלאום הראשון - זו המנסה לחוקק ולהעביר את ''חוק השוויון בנטל'' - עוצמת את עיניה ומתעלמת מקיומם של שני הלאומים האחרים. המערכת מתעלמת מכך ששני לאומים אלה שותפים רק בעירבון מוגבל. מיחד גיסא, אין סיכוי להעביר חוק אשר יגייס את האברכים הצעירים לשרות הצבאי. כל עוד קיים ''צינור הפיקוד'' הרבני, וכל עוד צינור פיקוד זה מורה להם שלא לציית לחוק – אין סיכוי כי החוק ייושם. ומאידך גיסא, כל עוד המערכת הפוליטית של הלאום הראשון, היהודי, איננה רוצה לשלב את האזרחים הערבים-הפלסטינים כאזרחים מלאים ושווים במדינה - לא יושג דבר גם בשטח זה, ולא נראה שרות לאומי-אזרחי משמעותי של הערבים בישראל.

''חוק שרות הביטחון'' מציף בעיה זו במלוא חריפותה. יש המציעים אף לבטל את החוק, ולעבור לצבא קבע מקצועי. מבלי להתייחס לשאלה זו, ולהשלכות הרבות המשתמעות ממנה - אין בכך כדי לפתור את בעיית-היסוד של שלושת הלאומים המרכיבים את ישות המדינה שלנו.

הבעיה מצויה בידי 120 חברי הכנסת שלנו. שני חוקים יוכלו להצעיד אותנו צעד ענק קדימה, אם יימצא הכוח להעבירם:

חוקה מלאה ומחייבת לישראל,
הפרדת הדת מן המדינה.

אינני תמים – לבעיית ''השוויון בנטל'' אפשר להעביר חוק ישרא-בלוף. חוקה והפרדת הדת מן המדינה - מחייבים מחוקקים אמיצים. את אלה איננו רואים בינתיים.

הצגת המאמר בלבד

אתה לא צודק

המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (שבת, 08/06/2013 שעה 10:34)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

להסביר לך מדוע , הוא ביזבוז של זמן .
גם דברים יותר פשוטים אינך מבין .

_new_

הפרדת הדת מהמדינה וחוקה למדינה הן שאלה מינורית

בצלאל פאר (שבת, 08/06/2013 שעה 21:20)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

כי אני מעריך ששלמה גזית מתכוון לטעון שהוא רוצה להפריט את שירותי הדת, להתיר נישואין אזרחיים ולהיות יהודי בבית (למי שרוצה) וישראלי בחוץ (לכולם). בפועל איננו רחוקים מזה כבר היום. הדת היא חלק קטן בחיינו, והחילונים הנוהגים בשירותי הדת עושים זאת מבחירתם החופשית. כנראה ששלמה מתכוון לחצור את הקו לא רק בפועל אלא גם פורמלית, כחוק. הבעיה היא שלא מדובר רק ביהודים, אלא גם במוסלמים, בדרוזים ובנוצרים שרוצים להמשיך בשליטתם על רישומי הנישואים בקהילותיהם. כנראה שצרך לתת לתהליכי הרוחב להתנהל לאיטם בכיוון הנכון, כנראה שכל התערבות המדינה רק תביא לשבר נוסף. ראו את חוק גיוס החובה לחרדים שמיג בינתיים רק את ההיפך.

שלמה גזית מאפיין תהליכים ואירועים בצורה רשלנית שאינה מתיישבת עם המציאות. הממשלה לא ''כמעט התפרקה'' השבוע אלא רק תירגלה הפעלת שרירים קלה, אין דבר כזה כמו ''מדיניות סופרלנד'', ויש סניפי בנק פועלים שפותחים את דלתותיהם לערבים אלא שהכתבה לא טרחה לציין את זה. מנגד אני יכול להראות לשלמה גזית על מקומות שיש בהם הליכה משותפת עם ערבים, ומנגד הסתגרות הערבים מפני חדירת (נא לא לצחוק! אתם לא שר החינוך) יהודים ל'תחומם'.

עם כל הכבוד לגזית אז לא חל שום שינוי במצב הלאומים במדינת ישראל על רקע התזזית שתקפה את חברתנו בחודשיים האחרונים, הגם שהכינוי לאום לא מתאים למצב שמנסה גזית לתאר. יש לאום יהודי שיש בו קהילות מפוצלות בין חלק מהחרדים ליתר היהודים: חרדים, דתיים (כולל הקונסרבטיבים והרפורמים שהם זרמים זעירים בישראל) וחילוניים. מולנו יש ציבור של מיעוטים דתיים שחלקם, הרוב מבין המוסלמים טוענים שהם בני עם פלסטיני. כך זה היה לפני 20 שנים וכך זה יהיה גם מחר. הניסיון לשרטט את המשבר הפוליטי בעניין גיוס החרדים כיצירת לאומים יהודיים חדשים הוא מגוכך, שהרי החרדים לא התבוללו אל תוך החברה החילונית במשך 65 השנים הקודמות גם כך, אז במה השינוי?

מנגד, החרדים נפתחו לשוק העבודה ולגייסו לצבא יותר ויותר, בעיקר בשנים האחרונות. רק הפיל ''יש עתיד'' נכנס לחנות כלי החרסינה והתחיל להרוס ברעש גדול את מה שנבנה עד כה לאט ומתוך ויתורים הדדיים. לפי גזית כל שלושת ה''לאומים'' משתתפים במשחק הדמוקרטי בכנסת, כאשר החרדים והערבים מנסים לנצל אותו כמה שיותר לעניינם - החרדים במובן של תנאי חיים טובים יותר והערבים שמים דגש על הבעיה הפוליטיטת מול ערביי ארץ ישראל שאינם אזרחי ישראל.

האזרחים הערביים של ישראל לא יוכלו להשתלב בצורה מלאה במוסדות המדינה בשל הסכסוך הקיים בין מדינתם לעמם הפלסטיני, כלשונם. למרות זאת אנחנו רואים יותר ויותר ערבים משתלבים במוסדות המדינה, בחברות ציבוריות ובשוק העבודה. ישנה בעיה רצינית אצלם שכן רבים מעדיפים לשבת על סיר הבשר בכפרם ולחיות מדמי שתיקה שהמדינה משלמת להם על בטלנותם, בדומה לכמה קבוצות חרדיות.

שלמה גזית מציע שני מהלכים כדי ''לצעוד קדימה'', חוקה לישראל והפרדת הדת מהמדינה. ואני אומר ששלמה גזית לא הבין איפה הוא חי! במה שני מהלכים אלה יתקנו את הקילקולים הקיימים לטענתו? הרי הערבים והחרדים לא יבסכימו להגדרת הרוב את החוקה שתתקבל. אז מה הרווחנו? באותה מידה כיצד הפרדה פורמלית של הדת מהמדינה תרגיע את הציבור ותחבר את האחד עם השני, כאשר השינויים בפועל מהקיים היום יהיו מינוריים, אבל הסימליות שבהם תעורר חרדים, דתיים, יהודי, ערבים מריבצם לשווא. אז מה לנו למהר כאשר יש לנו בעיות רציניות הרבה יותר ודחופות יותר – לשלב יותר חרדים וערבים בשוק העבודה. לדעתי שילובם בשוק העבודה, ומכאן חיבורם ללב החברה הישראלית, תחזק את החברה הישראלית גם מבחינה סוציולוגית וגם מבחינה כלכלית. הדבר ישפיע לחיוב על כל רמות החיים וניהולהתנהלות המדינה.

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.