דילמה צבאית לא פשוטה

נתן בלנק נמצא בלתי מתאים לשרות צבאי לאחר שישה חודשים בכלא. צה''ל אינו יודע כיצד לטפל בסרבני המצפון

אתמול, בעודי נוהג במכוניתי, קיבלתי שיחת טלפון. מעברו השני של הקו הייתה ג'ודי בלנק, הסבתא של נתן, סרבן החיול לצה''ל. ג'ודי ביקשה לבשר לי כי הפרשה נסתיימה. הוועדה הצ''הלית לבדיקת ההתאמה לשרות צבאי דנה בעניינו של נתן וקבעה כי''איננו מתאים לשרות'' והמליצה בפני מפקד בסיס הקליטה והמיון לפטור את הצעיר משרות בצה''ל. אתמול, דווחה לי, נקרא נתן ונמסר לו כי עם סיום ריצוי 21 ימי המאסר שהוטלו עליו, בעוד שבוע, ב- 6 ביוני – ישוחרר מחובת השרות.

נתן, מסרה לי הסבתא, מתכוון, ככל הנראה, להתנדב לשנת שרות במד''א.

שישה חודשים קודם לכן, קראתי בעיתון על צעיר בשם נתן בלנק שהועמד למשפט צבאי על סירובו להתחייל וללבוש את מדי 'צבא הכיבוש', ונדון לתקופת מאסר. לאחר ברור קצר התחוור לי כי נתן הוא אכן בנו של דוד בלנק, קצין בחיל המודיעין שהענקתי לו, בתפקידי כראש אמ''ן, את דרגת הקצונה בסיום קורס הקמ''נים. ושם, במעמד הטקס, גם פגשתי את אביו, ידידי הפרופ' חיים בלנק, אשר נפצע כמפקד מחלקה בפלוגתי, בגדוד השישי של חטיבת פלמ''ח הראל. פציעה בה איבד את מאור עיניו.

ניסיתי לסייע לבחור הצעיר. פניתי לרמטכ''ל וסיפרתי על הסבא, מתנדב המח''ל, על פרשת פציעתו וביקשתי לנהוג בנכד במידת הרחמים. קיבלתי תשובה פורמאלית לפיה הנחה הרמטכ''ל את הגורמים המתאימים לבדוק את הנושא. את תוצאות הבדיקה ראיתי אתמול - לאחר שישה חודשים של עונשי מאסר, בזה אחר זה, הוחלט לפטור את הצעיר מחובת השרות.

אודה מיד, אינני שותף להחלטת נתן המסרב ללבוש את מדי צה''ל. אינני שלם עם מה שישראל וישראלים עושים בשטחי יהודה ושומרון, יחד עם זאת אני דבק במדיניות הבסיסית לפיה חייבים כוחות צה''ל להישאר בשטח כל עוד לא הושג פיתרון מדיני וכל עוד לא נמצא גורם אחראי אחר שישא באחריות לביטחון במקומנו.

אני עושה אבחנה ברורה בין המשך ישיבתנו ושליטתנו הצבאית בשטח לבין מדיניות ההתנחלות והיחס המפלה אותו נוקטת ממשלת ישראל כלפי התושבים הערביים המקומיים, כאשר כוחות צה''ל נדרשים לאכוף מדיניות זו.

אין חייבי שרות רבים המוכנים ללכת בדרכו של נתן. המוכנים לשאת בעונשי מאסר ממושכים ובלבד שלא לשרת שרות צבאי המנוגד למצפונם. אינני מבין גם את עמדת צה''ל. אני שואל את עצמי מה היה קורה אילו נשבר נתן לאחר 100 או 150 ימים בכלא, והיה מסכים ללבוש מדים – איזה מין חייל יכול היה להיות וכיצד הייתה כפייה זו מתבטאת בהתנהגותו.

ועוד שאלה – משנתקבלה סוף סוף ההחלטה אשר מצאה את נתן בלנק כ'בלתי מתאים' לשרות בצה''ל, כלום אי אפשר היה לחון אותו ולוותר על שבעה ימי כלא שנותרו לו למיצוי גזר הדין האחרון?

סיפורו של נתן בלנק הגיע לידיעתי בשל היכרותי את הסבא והאב. אינני יודע כמה מקרים כאלה, פחות מפורסמים, עוברים את מטחנת הבשר של הבירוקרטיה הצבאית. אני מניח שמקרים אלה אינם מגיעים לשולחנם של שר הביטחון והרמטכ''ל, הם כולם מתחילים ומסתיימים בדרג בירוקראטי נמוך יחסית, דרג שאיננו מוכן ואיננו מסוגל להרים ראש, לפקוח עיניים ולגלות גם הבנה וגמישות. וחבל.

---