חבר אגודת הסופרים, יעקב סיקא אהרוני, חצה כבר את קו השמונים וזכה ב'קסת הזהב' – ובימים אלה הוא עמל על הכנת ספר חדש, ספר שיראה אור בקרוב. הנה קטע מתוך הספר ''מנפלאות הספינה אלבטרוס''.
הרצל חקק
טנק הַפִקּוּד עשה דרכו בים חולות הַלֵּס של סיני, כשעל גופו נישאים כעל כנפי נשרים, טובי המפקדים של החטיבה, אולם כעבור יום, שָׁבַת מִלֶּכֶת. חיילים ומפקדים ניסו לתקנו, לשווא. לבו נדם. נאלם. מכונאי ניסה לתקנֹו, לְדוֹבְבוֹ, להניעֹו, אולם משנתקבלה תשדורת באמצע התיקון: ''האויב מכין לכם קבלת פנים'', משהוא זע בקרבו של המכונאי, וזיעתֹו החלה לכסֹותֹו, משהו נשתבש בהרגשתֹו...
חיילים ומכונאים אחרים נסו אף הם את מזלם, לשווא, הטנק, פנתר הברזל ופלדה, תקע את טְפָרָיו- שרשרותיו בחולות הַלֵּס המדברי וּמֵאֵן לנוע.
נשלחה הודעה דחופה לבסיס וביקשו רָכִיב לְחַיַּת הברזל, לטנק.
חייל צעיר הופיע ובידו הָרָכִיב, אך משום מה, הָרֶכֶב שהביאו שָׁעַט בחזרה.
''המפקד, השאירו פה את הבחור שהביא את הָרָכִיב''.
''טוב מאוד,אנחנו זקוקים כאן לְחוֹטֵב עֵצִים וְשׁוֹאֵב מַיִם'', ענה הקצין והמשיך, ובפנותו אל הבחור הבא,
''הי, אתה, איך קוראים לך, תגיד?''
במקום תשובה נשמעה שתיקה רועמת. הבחור לא ענה, הַס.
''הוּא כָּרַת אֶת לְשֹׁונֹו, בַּחֲרֹונֹו.'' אמר אחד החיילים.
ושוב נשמעה השאלה, ''מה, אתה חֵרֵש, או מה? שאלתי איך קוראים לך?''
''בגדדי, משה בגדדי''. ענה החיל באי רצון.
''בַּגְדָּדִי, הַגַנָּב מִבַּגְדָּד. בַּגְדָּדִי, קָאלָם פָאדִי'', חרז הקצין, וכל החבריה געתה בצחוק, וְצִטְּטָה את חרוזי הקצין, ''בגדדי קָאלַם פָאדִי.בגדדי, קאלם פאדי.'' ריקן.
''אדוני הקצין, אַל תִּפְגַע פֶן תִּפָּגַע'', התריס כנגדו הטוראי בגדדי.
''מה, מה אמרת?''
''שאלתי ואיך קוראים לך?'' ענה הטוראי.
פני הקצין האדימו מכעס על חוצפתו של החיל, ומישהו מבין הצוות ענה, ''יורי קרקובוסקי.''
''יוּרִי, יוּרִי, יָא בַּרְבּוּרִי'', ענה החיל מִנֵּיהּ וּבֵיהּ.
האוויר עמד מלכת. זעם רב נתהווה. בִּעְבּוּעַ רִתְחַת דם נשמעה בְּדָלֶת האמות שבין הקצין רם המעלה לבין הטוראי הפשוט.
נִתְּכוּ הַחֵמָה
וְהָאֵימָה
לְכְעֵין עוֹפֶרֶת
רוֹתַחַת וַאַלִּימָה.
ברוח הרעה שנוצרה במקום, עיקר שכחנו, שביתת הטנק והיאלמותו, ובעקבות כך, ההודעה, כי יחידת אויב יצאה להקביל את פניו---פני טנק הפקוד וצוותו, כשפגז חלף ברעם אימים בסמוך.
הטוראי בגדדי נתן דעתו על המכונאי המיוזע, שהתקשה בהפעלת הטנק, ניגש ונטל מידו את הרכיב, נסתכל בו מכל עבריו, ובחן אותו כשם שיהודי חרדי בוחן אתרוג, והפכו, וראה זה פלא, מכונת הברזל השמיעה רעם אדיר, ואחריו קִרְקוּש, שלשלת דוב הברזל החלה בפעולה.
בה בשנייה חלפו על ראש הצוות שני פגזים בצפצוף מחריש אוזניים, והצוות נהלם ונסוג לאחור כדי להסתיר את החטוטרת שעל גב הטנק וכדי לבחון את האזימוט הראוי לירי.
פגז אחד, שניים, ושלושה מצד האויב כמעט והשיגו את מטרתם, אך שנייה לאחר מכן, כשהמפלצת של האויב מנגד נראתה, נורו שני פגזים תאומים בכינון ישיר לצד שכנגד.
''בול!'' נשמעה תרועת ניצחון בצד טנק הפיקוד, ''נֵר'', והכול רצו לחבק את בגדדי, בינותם היה, לא אחר מאשר רב סרן יוּרִי קרקובסקי בעצמו ובכבודו שלחץ את ידו בחום, חבקו והתנצל על שפגע בו. הוא אף הזמינו להיות אחד מאנשי הצוות.
כשנתבקש הטוראי משה בגדדי להביע משאלה, ''כלום, מאומה.'' ענה. אך אחד מאנשי הצוות התערב ואמר, אשתו כורעת ללדת בימים אלה, בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ בדרך. בו במקום הוחלט להסיע אותו לבסיס שממנו בא וְעִמּוֹ הָרָכִיב שבקש טנק צוות הפיקוד להחליף, ועם כך לצייד אותו בהמלצה לְזַכּוֹתוּ בציון לשבח בהתנעת טנק הפיקוד תחת אש, ולהצלחת הקרב.
טנק הַפּקּוּד שניצל מאש האויב
