|
|
|
''הצעקה''פנינה שכטר
המחברת עם הרצל חקק, יו״ר אגודת הסופרים, ובלפור חקקפנינה שכטר עלתה ארצה בגיל 15 מבוקובינה, רומניה, בשנת 1948 במסגרת עליית הנוער. התחנכה בבית ספר מקווה ישראל.
נישאה ליוסף שכטר ונולדו להם שלושה ילדים. בנה הצעיר אבי נפל בלבנון ב-1984 במלחמת שלום הגליל.
פנינה היא אלמנתו של יוסף שכטר.
משתייכת לזרם הדתי.
עבדה אצל אחיה , עורך דין נאמן, כיום שופט בדימוס, ששימש כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר מכן שימשה כמזכירה ב„אמונה”. בהמשך למדה ספרנות ועבדה בספריית בית אבא חושי בחיפה.
כתיבתה היא הומוריסטית, בעלת היבטים סאטיריים. ההומור הוא הנשק שלה לשרוד.
היא הקימה משפחה לתפארת והתברכה בצאצאים רבים בלי עין הרע. כעת פנינה כותבת את ספרה התשיעי.
בין ספריה:
תסכולים בגישה הומוריסטית, ד״ש חם, חיוכים, פניני הומור, לצחוק איתך, קסם הצחוק, עת לצחוק, הצחוק השמיני.
יצירתה זוכה לשבחים רבים ולביקורות נלהבות.
זכתה בפרס קרן הספרות חיפה.
הרצל חקק
צוקית כנען עצרה את הילוכה בסופר-מרקט והאזינה למהדורת החדשות ברדיו, בה נאמר: ש„התמונה של הצייר אדוורד מונק, ‚הצעקה’, נמכרה בסכום של 120 מיליון דולר”.
WOW! איזה סכום! הרהרה.
לסופר נכנסה מלכה כהנוב, המכונה גם מאלי, הבחינה בצוקית שכנתה וברכה אותה לשלום. צוקית אמרה:
- „מונק – צייר ענק!”- „מי זה מונק?”, שאלה מאלי. - „מה, את לא יודעת מי זה מונק? הצייר מונק!”
- „לא, אני לא יודעת מי זה מונק. זה בצלאל מונק? השכן שלנו? לא ידעתי בכלל שהוא מצייר” - „לא, זה לא השכן שלנו. זה לא בצלאל מונק, זה אדוורד מונק, הצייר הנורבגי שצייר את התמונה המונומנטאלית ‚הצעקה’ והודיעו עכשיו ברדיו, שנמכרה ב-120 מיליון דולר. רק התמונה – המונה ליזה, ה‚ג׳וקונדה’ של ליאונרדו דה וינצ׳י, מפורסמת יותר מהצעקה של מונק ואת לא יודעת מי זה מונק?”- „בכמה נמכרה התמונה?”, שאלה מאלי. - „ב-120 מיליון דולר!”- „מה רואים בתמונה הזאת?”, התעניינה מאלי. - „מה רואים?” רואים אדם מבוהל, עומד על גשר עץ, בפה פעור ומפיו – כביכול – נמלטת צווחה, זעקת־אימה מבועתת, מצמררת, כמו מסיוטי לילה”- „ועל זה משלמים 120 מליון דולר?” צוקית, במבט יהיר, לעגני, מתנשא אמרה:
- „אני רואה שתרבות ואמנות זה לא הצד החזק שלך. מה, את לא הולכת לגלריות? לתערוכות? את לא מבקרת במוזיאונים?”
מאלי נפגעה. קוממה אותה ההתנשאות של צוקית. היא אמרה:- „מי שלא יודע על מונק הנורבגי הוא בעינייך אדם פרימיטיבי, תת־תרבותי, בור, עם הארץ? מה דעתך על אנשים שמורשת ישראל זרה להם? את יודעת מי זה הרמח״ל?'' שאלה מאלי - „הרב-מה?” נדרכה צוקית- „הרב משה חיים לוצטו, שבין יתר ספריו כתב את ‚מסילת ישרים’, כיצד להיות אדם עניו, ישר, כיצד להיות חברה הוגנת; כתב על צדק חברתי; לא לשון הרע, לא רכילות, פה נקי, כדי שלא יהיה צורך ב‚צעקה’ של מונק הנורבגי. האם בארון הספרים שלך נמצא הספר של החפץ חיים ‚שמירת הלשון’?” המשיכה מאלי לשאול את צוקית, „עלות הספר קרוב לודאי פחות מ-120 שקל. מעניין אותך מי היה החזון איש? עילעלת פעם בספרים של דמויות מופת של ישראל? לא נראה לי שהמקורות של מורשת ישראל הם הצד החזק שלך. ההוגים הענקיים של עם ישראל לא מרשימים אותך, למרות שהקריאה ביצירותיהם היא חוויה מזככת, ההיפך מרדיפת כבוד. על הספר ‚שני לוחות הברית’ שמעת? את יודעת מי כתב אותו?” - „נו באמת, זה כל אחד יודע, משה רבנו”, אמרה צוקית, והוסיפה: „ומיכאל אנג'לו, הפסל האיטלקי, מתקופת הרנסנס, פיסל ב-1513 את הפסל המונומנטלי ‚משה’, פסל שיש מרשים!”- „כן”, השיבה מאלי, „ומיכאל אנג׳לו , בטעות, הוסיף לפסל ‚משה’ קרניים. זה מה שהבין האמן מהפסוק ‚כשירד משה רבנו מהר סיני קרן עור פניו’. ודרך אגב, לא משה רבנו כתב את ‚שני לוחות הברית’ אלא השל״ה הקדוש, ישעיה הלוי הורוביץ. הספר מלא בחכמת חז״ל והמטען התרבותי לא יסולא בפז. אני מציעה לך לעיין בהשל״ה – ‚שני לוחות הברית’” צוקית נעה באי נוחות ושאלה את מאלי:
- „מה שייך צדק חברתי, כיצד להיות חברה הוגנת, פה נקי, לאמנות? בציור מדובר במראה עיניים, בחוויה תרבותית. ‚הצעקה’ של מונק משקפת את המציאות, את האימה, את התקופה המודרנית, הטכנולוגיה – הבונה והורסת, ומונק ביטא, על־ידי ציור אחד, את חוסר האונים של האנושות”- „מונק שמונק” השיבה מאלי לצוקית, „אם האנושות הייתה מפנימה את המסר של מסילת ישרים של הרמח״ל, מונק לא היה צריך לצייר את ‚הצעקה’”.
|
|
|
''הצעקה''
