על סמכות ואחריות בין הממשלה והמודיעין

בכל העולם המתורבת קיימת הנורמה של נטילת אחריות על החלטות ומעשים, המחייבת את המנהיגות המובילה. ביפן, לפני עשר שנים ארעה תאונת מטוס נוסעים בעת נחיתה. שר התחבורה היפני התפטר מתפקידו – עוד לפני שהודפסה הכותרת הראשונה בעתונות. רק אצלנו המנהיגות הצבורית אינה ממהרת ליטול אחריות – כל עוד בית משפט לא מחייב אותה. זו למעשה בריחה מאחריות. והצבור שלנו נחלק בתמיכה או בדחיה – תלוי באיזה מחנה קרתה התקלה, ובאיזה מחנה נמצא המבקר. וזו תוצאה של חנוך לקוי.

באמצע השבוע שעבר, ביום הראשון של השנה החדשה, נתן ראש המוסד לשעבר, מר אפרים הלוי, הרצאה בטכניון בחיפה על הנושא ''ספורו של המודיעין הישראלי''. אמנם זו היתה הכותרת של ההרצאה, אבל הנושא המדובר היה על חלוקת הנטל של הסמכות והאחריות בין הדרג המדיני לבין גורמי המודיעין. וזו כותרת המשנה שהוא נתן להרצאתו ''הסמכות כולה שלי אך האחריות לתוצאות כולה שלך''. בטרם אגע בנושא ההרצאה, אני חייב לציין כי מר הלוי העביר את דבריו לצבור מתוך אחריות מירבית של איש מודיעין – באפוק של ג'נטלמן הנושא עדיין את כובד האחריות של משאו. וכדי לא למעוד הוא בחר לקרוא את דבריו מן הכתב.

לפי דברי המרצה, שיאו של הוויכוח בנושא הסמכות והאחריות, היה לאחר מלחמת יום כפור, כאשר כל הסמכויות היו של הממשלה, בעוד שוועדת אגרנט הטילה את כל האחריות לכשלון על גורמי המודיעין. זה לא מפליא משום שוועדות-חקירה ממשלתיות, חבריה נקבעים ע''י הממשלה, וכך גם נושאי החקירה והיקפם, תחומים ומוגדרים. וכדי להמחיש את הפער בין ראשית המסע לבין סופו, הוא נתן את הדוגמא הבאה. שלושה ימים לפני מלחמת יום כפור, המודיעין הצבאי הציג את תמונת המצב כפי שנראתה לו. שר הבטחון דאז ישב ושקע בקריאת עתון, כמי שהנושא לא מעניין אותו. ולאחר המלחמה הוא נמצא על ידי וועדת אגרנט נקי מכל רבב. אבל זו היתה הפעם האחרונה שהדברים התפתחו כך.

יצחק רבין קרא תיגר נגד המסקנות של וועדת אגרנט וכתב: ''לעתיד יגיד לעצמו כל רמטכ''ל, 'אני מניח את כל החומר המצוי ברשותי על שולחן הממשלה, בצרוף המלצתי. עד כה היה ברור כי מרגע שהדרג המדיני סמך ידיו על המלצתי – הוא, הדרג המדיני, נושא יחד עמי באחריות.. חלוקה אחרת של הסמכויות... טומנת בחובה סכנות חמורות ביותר. אם אין אחריות משותפת בין הדרגים – אנהל אני כרמטכ''ל את מדיניות החוץ והבטחון של המדינה' ''.

לאחר מכן חוקי המשחק השתנו. במלחמת לבנון הראשונה, קמה וועדת חקירה, שחקרה אמנם את נושא הטֶבַח של הפלנגות הלבנוניות בפלסטינים ב''סברה ושתילה''. אבל וועדת כהן הדיחה את שר הבטחון, ופסחה על הרמטכ''ל כיון שעמד לסיים את תפקידו ממילא. במלחמת לבנון השניה, גם כן הוקמה וועדת חקירה, והיו לה מסקנות חריפות ביותר על הדרג המדיני – אבל הדרג המדיני התעלם. וכזכור בענין החזרתו של החייל החטוף, גלעד שליט, ראש הממשלה חשף את תמיכתו של ראש השב''כ בבצוע ההחלפה. לדעת המרצה, תופעה זו מצביעה על עליה במעמדו של המודיעין.

מגמה זו נמשכה במבצע ''עמוד ענן'', והמרצה הצביע על מעורבותו של המודיעין בעשייה המדינית, כמו גם בעשייה הבטחונית. ואכן כפי שיובהר בהמשך יש לברך על כך. יצאנו למבצע ''עמוד ענן'' עם הצהרות בומבסטיות של ראש הממשלה ושר הבטחון בענין המבצע ומטרותיו. והמבצע הסתיים בשקט בשקט, בהחבא מעיני הצבור. כל שאנו יודעים שהילרי קלינטון, מזכירת המדינה של ארה''ב, מצרים וישראל היו מעורבים בהשגת הסיום. מערכת המודיעין היא שאפשרה לצדדים להסתדר. הסודיות היתה כנראה מחויבת המציאות – וטוב שכך. כבר חודשיים יש שקט בגבול הרצועה. רצועת הדיג של דייגי עזה הוכפלה מ-‏3 ק''מ ל-‏6 ק''מ. ח'אלד משעל בקר ברצועה. שני הדברים הללו לא היו מתרחשים ללא הסכמה מצד ישראל.

הסיפא של ההישג, הוא לא היה מושג אלמלא מעורבותו של המודיעין הישראלי. במסגרת הטריאומוויראט שנהל את המגעים, תמיר פרדו שלנו ייצג את ישראל. אם נקבל את ההתפתחות הזו בהבנה, ספק אם ראש הממשלה יכול לקבל החלטות הנוגעות להמלצותיהם של ראשי השרותים. ההרארכיה בין הממשלה לבין הדרגים שמתחתיה הטשטשה. אבל אין צל של ספק שהאחריות היתה ונשארה של הממשלה. תפקידו של המודיעין בעיקר לנתח מניעים, דרכי בצוע ויכולת של האויב להשגת יעדיו, ולספק לממשלה את תובנות המחקר.

את הרצאתו סיים אפרים הלוי בהמלצה שחשוב וחיוני לדבר עם כל מי שרק אפשר לדבר אתו – אפילו הוא גדול עוכרי ישראל. והוא נתן דוגמא מאלפת מן העבר. המשטר המלוכני בסעודיה הוא משטר אנטישמי מוצהר. לפי הצהרותיו הוא הקיצוני ביותר הקיים היום. המלך סעוד אמר פעם כי ''היהודים הם סרטן ששווה להקריב 10 מליון ערבים כדי להשמידו''. הוא תמיד התגאה שבסעודיה לא תדרוך כף רגלו של יהודי. אבל המציאות היא אחרת. האינטרסים הם שמכתיבים. מאז שנות ה-‏30 של המאה הקודמת ועד היום רבים מבית המלוכה הסעודית מגיעים ל''הדסה'', כדי לקבל טפול רפואי. הפרופ' משה מאני, אורולוג מנתח היה רופאו האישי של מלך סעודיה. לפני כמה שנים, פרצה מגיפה בממלכה הסעודית, וצריך היה לאתר את מקורה. הוא הזמין מומחים מארה''ב. אבל הם היו יהודים. בבקשה לקבלת וויזה הם כתבו שהם יהודים – והם התקבלו בסעודיה ברוחב לב.

כאשר הלשונות יורות מלים – התותחים נותרים משותקים.

---