הכרעת בג''צ בשאלת זכותן של נשים ערביות בישראל להתאחד חוקית עם בן זוגן, אבי ילדיהן, ולשבת בעריהן ובכפריהן באין מפריע, עוררה בישראל ויכוח נוקב, ויכוח דומה להכרעת שופטי בית המשפט, שישה לעומת חמישה. מחצית המתייחסים מברכים על הפסיקה האמיצה והלאומית של בית המשפט והמחצית האחרת רואה בהכרעה זו פשיטת-רגל דמוקרטית של השופטים.
חבל שפרקליטות המדינה הכניסה לשיקולי השופטים את האיום הביטחוני. ככל הנראה חששו כי ללא ''איום'' זה יגבר משקלם של השופטים התומכים בעתירה שהוגשה. איום ביטחוני, במובנו הטקטי, של חדירת מחבלים פעילים לתחומי ישראל, אל ממערב ל''קו הירוק'', איום כזה איננו קיים:
- מיחד, מצויים דרך קבע בישראל עשרות אלפי פלסטינים תושבי יהודה ושומרון (עובדים ברישיון והשב''חים לאלפיהם). לרובם המכריע אין כל כוונות לבצע פיגועים, ולעומתם – מי שמבקשים לבצע פיגוע אינם מתקשים לחצות את ה''קו'' הווירטואלי ולפעול בחופשיות בתחומי ישראל.
- מאידך, הבעלים הפלסטינים המתאחדים, אלה שיקבלו אזרחות, יהפכו לחלק מן הציבור הגדול של ערבים אזרחי ישראל. אלה, אפילו אהדתם נתונה למאבק הפלסטיני, נמנעים – כמעט ללא יוצא מן הכלל – ממעורבות פעילה וישירה בטרור.
אכן, לא היה מקום בדיון על עתירה זו לניסוח הקיצוני לפיו ''זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית''. יחד עם זאת, הצפת מדינת ישראל - מדינה המבקשת לשמר את דמותה וצביונה כמדינה יהודית – במאות אלפי פלסטינים, כאלה שהם היום תושבי הגדה המערבית ואולי מחר אף רצועת עזה, ובעקבותיהם מאות אלפים אחרים שיבואו מכל עברי הפזורה הפלסטינית – זה ללא ספק מרשם בטוח להתאבדות ישראל היהודית.
אין איש יודע את המספר האמיתי של פלסטינים שהתיישבו מאז מלחמת ששת הימים בתחומי ישראל. מספרם של בני ובנות זוג אשר ''יובאו'' מן הגדה והרצועה הוא השולי שבהם. לא היה כאן גם ניסיון לממש את ''זכות השיבה''. אין אף פליט פלסטיני אחד שחדר וניסה לממש חזקה על ביתו ואדמתו שמלפני 48'. כל אלה שחדרו, ומדובר בסדרי גודל של מאות אלפים, עשו זאת לא משיקול פוליטי אלא כמהגרי עבודה.
הפער ברמות השכר וברמת החיים הוא המניע העיקרי.
''הקו הירוק'' לא היה קו משורטט על המפה. זה היה קו גבול פיסי, שאי אפשר היה לחצותו אלא בחדירה צבאית ותוך סיכון נפשות. קו זה חזר להיות, כזה מזה למעלה משש שנים, לאורך גבול רצועת עזה. לא כן המצב ביהודה ושומרון. ההפרדה כאן היא וירטואלית בלבד. הדיבורים על כינונה של מדינת ''כל אזרחיה'' לא נולדו משיקולים מדיניים, הם מבטאים חיפוש פיתרון למציאות אותה יצרנו ב-45 השנים האחרונות.
אל נטיל את פתרון שאלת האיום הדמוגראפי לפתחו של בג''צ. אנו בישראל נדרשים לקבל החלטה, החלטה שאנו מסרבים להתמודד עימה. העם בישראל וממשלת ישראל חייבים לבחור – ארץ-ישראל בגבולות המנדט, כמדינת כל אזרחיה (מדינה שבמוקדם או במאוחר תהפוך ל''מדינת פלסטין'') או מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק המתוקנים, גבולות בהם ניתן לקיים רוב יהודי מוצק.
זו השאלה העומדת לפתחנו ולא שאלת הזכות לתושבות ולאזרחות של בני זוג פלסטינים שנישאו לאזרחית ערבייה ישראלית.