לפני ימים ספורים הופיעה ידיעה בעיתון ''הארץ'' על מותו של ד''ר
יונה אליאן, רופא גימלאי שעבד כמרדים בבית החולים הממשלתי תל השומר. במה זכה הדוקטור שתתפרסם ידיעה על מותו? מתברר כי בצד פעילותו הרפואית הוא שימש בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 כרופא במבצעים של המוסד. הוא היה האיש שהרדים ב-1960 בבואנוס-איירס את
אדולף אייכמן בטרם הועלה למטוס בו נחטף מארגנטינה לישראל.
לא כל פעולות המוסד נהנות מהיוקרה וההסכמה של חטיפות כמו זו של אייכמן. מרבית פעולות המוסד, אם לא כולן, בהן משתתף רופא, נמצאות במרחב שבין האזור האפור לשחור. כלומר, הן תמיד בלתי חוקיות על פי חוקי המדינות בהן מתבצעות הפעולות, ולעתים אף בלתי מוסריות שלא לדבר על המקרים שהם כבר בתחום הפשיעה הפלילית.
מקרה כזה דווח בידיעה על מותו של ד''ר אליאן. ב-1954 הועלה חשד לגבי קצין בחיל האוויר, המהנדס סרן
אלכסנדר (אבנר) ישראל, לפיו הציע את שירותיו לאחת משגרירויות מצרים באירופה. יחידת המבצעים של המוסד בראשות
רפי איתן, יצאה לאירופה לחטוף אותו. הוא נלכד בצרפת. האיש הוכנס לארגז והועבר למטוס דקוטה של חיל האוויר שהגיע במיוחד לפאריס למטרה זו.
ד''ר אליאן הזריק לקצין מינון יתר של חומר הרדמה והוא מת. גופתו הושלכה מהמטוס לים. במלים פחות דיפלומטיות, קצין בחיל האוויר, חף מכל פשע, שהרי לא הועמד לדין ובוודאי לא הורשע, נרצח על ידי חוטפיו, שהיו עובדי מדינה. איש לא הועמד לדין.
ברור שמדובר בפעולה בלתי חוקית, פושעת, של מדינה שמתנהגת כמאפיה. רפי איתן הגדיר את המבצע כ''מביך''. זה מה שיש לו לומר. ראש המוסד דאז
איסר הראל, לא דיווח למשפחה את אשר אירע. אני מניח שהצבא המציא איזה שקר ומסר למשפחה, אולי משהו ציני כמו ''נפל במילוי תפקידו ומקום קבורתו לא נודע''.
אירוע זה מעלה בין השאר את סוגיית הסכמתם של רופאים לשתף פעולה עם שירותים חשאיים ולבצע פעולות רפואיות המנוגדות לקוד האתי של רופאים. תפקידו של רופא לטפל בחולים ולהבריאם ולא להרדים חפים מפשע בשירות חטיפות. על פי המושגים שלי השואבים מעקרונות זכויות האדם, ד''ר אליאן היה צריך לסרב להיות בצוות החטיפה. לצערי הנושא אקטואלי גם היום לאור העובדה שיש יותר מדי רופאים המוכנים לשתף פעולה עם השב''כ בהפעלת עינויים.
סיפור החטיפה והמתתו/רציחתו של סרן אלכסנדר ישראל לא היה ידוע לי. אני מניח כי מרבית קוראי ''הארץ'' לא ידעו אותו, כך גם מרבית חברי הכנסת. סברתי כי זה נושא שראוי להעלותו לדיון בכנסת, אבל לא נמצא הצדיק שיעשה זאת. שקט הוא רפש אמר
ז'בוטינסקי.
אני מנסה בכוחי הדל להפר את השתיקה.
חמש שנים לשביו של גלעד שליט
בימים אלו ציינה משפחת שליט חמש שנים לשביו של בנה בשבי החמאס. מזה שנה התמקמה המשפחה באוהל מחאה סמוך לבית ראש הממשלה בירושלים, בתקווה כי הדבר ילחיץ את ראש הממשלה והוא ימהר להיענות לעסקת החילופין כפי שתובע ממשל החמאס.
נתניהו, שהוא איש לחיץ בנושאים רבים, מגלה דווקא כאן נחישות יוצאת דופן. לשיטתו, כמו לשיטת קודמו
אולמרט, מוטב שחייל ישראלי יהיה כלוא שנים אצל האויב, ובלבד לא לשחרר את 450 האסירים שנכללים ברשימה שהגיש החמאס.
אצלנו מתקשים להבין כי הטרוריסטים בעיני השלטון הישראלי הם לוחמי השחרור בעיני הצד השני, כפי שאנשי האצ''ל והלח''י היו טרוריסטים בעיני הכובש הבריטי, אבל לוחמי חרות ישראל בעיני מנהיגי המחתרות היהודיות וממשלת הימין דהיום.
משפחת שליט נזהרת לא לחרוג במאבקה מגבולות הקונסנסוס. התוצאה, תמיכה ציבורית רחבה, כולל של אנשי שם ממגזרי אוכלוסייה שונים, אבל יש לכך מחיר: המאבק הוא אימפוטנטי, חסר מנופי לחץ של ממש. המאבק כרוך בהרבה גימיקים, כמו זה האחרון, של בניית חדר מעצר שאמור לדמות צינוק בו נתון גלעד על פי האמונה העממית. כל מיני סלבריטאים התנדבו לשבת שעה בחדר כאות הזדהות. זה לא דקדק לנתניהו את קצה הקרסול.
האם יושב גלעד בצינוק טחוב, או שמא נהנה מתנאי כליאה אפילו טובים מאלו של אסירי החמאס בישראל? את זאת נדע רק כאשר העסקה תבוצע.
כאשר ביקרתי בעזה עם משלחת הומניטרית בינלאומית, ביקשתי להיפגש עם גלעד ונעניתי בשלילה. כפי שדיווחתי בשעתו ברשמיי מהביקור, מניעת ביקורים אצל גלעד נעוצה בחשש שכך יתגלה מקום כלאו, וישראל תתפתה לפעולה צבאית שתביא למותו.
כשחזרתי מעזה שוחחתי עם
נועם שליט, אביו של גלעד, והצעתי לו להחריף את המאבק ולקרוא לסרבנות גיוס המונית. אם אלפי צעירים חייבי גיוס היו מסרבים להתגייס כל עוד ישראל לא מבצעת את עסקת החילופין, גלעד היה מזמן בבית. משפחת שליט לא זו בלבד שלא נענתה, אלא אחותו של גלעד התגייסה ומשרתת בימים אלה בצבא שמפקיר את אחיה, וכחיילת אסור לה להפגין למען שחרורו. טרוף מערכות. אני חושש, והלוואי שאתבדה, שבמהלך הדברים הנוכחי גלעד יציין עשור לשביו.
מפחידים את העם
לא מכבר הסתיים תרגיל העורף הגדול ביותר שנערך בישראל. התרגיל דימה ירי של אלפי טילים על מרכזי הערים בישראל. השר לביטחון העורף, הגנרל
מתן וילנאי, הפחיד את הציבור בתסריטי אימה של המלחמה הבאה בה יפלו על ישראל טילים כימיים וביולוגיים ואולי גם גרעיניים. הממשלה התכנסה לראשונה בבונקר החדש בהרי ירושלים, שנבנה עבורה בעלות של מיליארדי שקלים, שאמור להיות עמיד למלחמה אטומית ביולוגית וכימית. לטעמי הוצאה מיותרת שמוטב היה להשקיעה במטרות של שלום.
הבונקר הזה עלול להגביר את הנטיות ההרפתקניות של ממשלות נוסח ליברמן-נתניהו- ברק וחבריהם מהימין הסהרורי, לאור תחושתם כי הם ומשפחותיהם יוכלו לשרוד מלחמה אטומית בבונקר החדש.
מי רוצה לחיות במדינה שזהו הצפי של מנהיגיה לאזרחיה? אין ספק שתסריטי האימה של ראשי המדינה רק הגדילו את מספר המהגרים המחפשים מקומות מעט יותר שפויים.
ברית מילה
בנובמבר הקרוב יתקיים בסן פרציסקו משאל עם בנושא ברית המילה. קבוצת אזרחים מציעה לאסור את ברית המילה בתינוקות, לטענתם מדובר בטקס ברברי, בהטלת מום במי שלא יכולים להתנגד. מי שמעוניין בכך, יעשה זאת כשיגיע לגיל 18 כשהוא בגיר בעל יכולת הכרעה לגבי גופו.
אילו אני תושב סן פרנציסקו הייתי תומך בהצעה. ברית המילה היא לדעתי טקס ברברי, בו מטילים ההורים מום בילדם בהגיעו ל-8 ימים. אין לו יכולת להתנגד, ומה שנותר לו, הוא בכי קורע לב לנוכח הכאב שהוא חש. הטקס כרוך בעוד פעולות דוחות כמו מציצת הדם מהפין של התינוק באמצעות פיו של המוהל.
האבסורד בכל העסק שזה נעשה בשם הברית עם האל. דווקא אלה הטוענים כי האדם הוא נזר הבריאה, מעשה ידי האל, לא מקבלים את האדם כפי שנולד, אלא מתעקשים להטיל בו מום, והכול בשם האל, שכמו התינוק, לא יכול להתנגד. שהרי אילו האל היה רחום וחנון וכל יכול, כפי שהמאמינים אומרים בתפילותיהם, בוודאי היה מטיל וטו על כל הטקס שנעשה בשמו.
בתחום האמונה הדתית הדברים הם הפיכים. אדם יכול לעבור מדת לדת, או להחליט על היותו אתיאיסט. לא כן ברית המילה. זהו מעשה בלתי הפיך ועל כן אך נכון וצודק להשאיר החלטה כה גורלית לאדם עצמו. מה עוד ודתו של אדם, הן יהודי והן מוסלמי, לא נקבעת לפי ברית המילה. (להוציא מתגייר אלא שבמקרה זה מדבר באדם בגיר).
הגיע הזמן שהיחס לברית המילה לתינוקות לא יהיה שונה מהדחייה וההתנגדות המוצדקות לברית המילה לנשים.
רוצחים ברישיון
אהרון המוצץ
