הדבר הכי מטופש ששמעתי

עיתון ''הארץ'' חשף את עיקרי הרצאתו של מאיר דגן, מי שפרש זה לא מכבר מראשות ''המוסד'', לאחר שמונה שנות כהונה. בהתייחסו לתקיפה ישראלית של המתקנים הגרעיניים של איראן מן האוויר אמר – ''זה הדבר הכי מטופש ששמעתי''.

פרסום זה זכה לתגובה מיידית מכמה אישים בצמרת המדינית, כל אחד בסגנונו מצא לנכון לגנות הן את עצם הופעתו הפומבית של דגן בנושא רגיש זה והן את העמדה שהציג בשאלת הגרעין האיראני.

לא מעט פובליציסטים דנים בסוגיית הגרעין האיראני ורבים מהם שוללים את תקיפת מתקני הגרעין שלה. אלה מצביעים על הסכנות החמורות הנשקפות לישראל מתקיפה כזו - האופרטיביות והאסטרטגיות, הצבאיות והמדיניות.

אף שגם אני נמנה על מתנגדי התקיפה הצבאית אני מבין את הביקורת על הופעתו הפומבית של מי שזה עתה פרש מן התפקיד, מי שיש לדבריו עדיין משקל כאילו נאמרו על ידי מי שנמנה על החוג המצומצם הדן גם היום בבעיה האיראנית ושותף עדיין לאחריות ולקבלת ההחלטות.

אינני יודע מה הניע את מאיר דגן לומר את דבריו. קיימת האפשרות הפשוטה – לאחר שמונה שנים בהן נמצא דגן מאחורי מסך כבד ואטום לתקשורת טרם הסתגל למציאות החדשה, כאשר כל אמירה שלו זוכה לפרסום פומבי ומיידי. דגן הירצה בפני ''עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי'', ואפשר כי האמין כי הוא יכול להתבטא בחופשיות בפני פורום 'סגור' זה, אולי גם האמין כי עודנו מוגן ע''י הצנזורה הצבאית אשר תמנע פרסום דבריו.

אולם קיימת גם אפשרות אחרת. התבטאותו של ראש המוסד לשעבר באה במקרה זה כהתרסה חריפה אל מול הרוח הנושבת מן הממסד המדיני-ביטחוני, מחוגי ראש הממשלה ושר הביטחון.

במקרה זה נתכוון דגן לבטא חוסר אמון בוטה בפורומים המדיניים האינטימיים בהם נדונים הדברים, חוסר אמון שמקורו מהיכרותו האינטימית את המעורבים בדבר, את אלה שהיה שותף לדיוניהם ולדעותיהם עד זה לא מכבר.

בשל החשיבות הכמעט גורלית של הנושא אין לעבור על פרסום דבריו לסדר היום. הנשק הגרעיני אותו מנסה איראן לפתח ולייצר מהווה איום קיומי על ישראל, וראוי הציבור שישמע התייחסויות מוסמכות בעניין זה.

התגובה ששמענו עד כה כפולה – הנושא רגיש מכדי לדון בו פומבית, ובל נשכח, העיניים והאוזניים בטהראן מבקשות, בצדק, לדעת מה חושבים בנושא זה בירושלים.

איננו מצפים לקבל הודעה חד-משמעית מה החליטה, או מה עומדת להחליט בעניין זה ממשלת ישראל, אולם אנו זכאים לקבל תשובה והערכה בארבע שאלות לפחות:

• לגבי לוח הזמנים של תוכנית הגרעין האיראנית;
• כלום יש הערכה וחשש כי איראן תחליט לתקוף בנשק הגרעיני את ישראל, כצעד יזום וללא התגרות מוקדמת;
• לגבי סיכויי הצלחתה של תקיפה צבאית (אשר איננה כוללת מהלך השתלטות על איראן והחלפת המשטר) לחסל את תוכנית הגרעין;
• ומה עלולות להיות התגובות וההתפתחויות של איראן – הצבאיות והמדיניות - לאחר תקיפה צבאית.

בוודאי ישיבו לנו כי חלילה לנו למסור לאיראניים את סודות התוכניות של ישראל. על כך אפשר רק להשיב – ישראל כמדינה דמוקרטית איננה יכולה להסתיר מן העם התלבטויות בשאלה כה גורלית. ואשר לאיראן – שם ממילא לא יאמינו למה שיפורסם אצלנו, הם יהיו בטוחים כי אין הפרסום אלא תרגיל הונאה ישראלי.

---