הנסיון הראשון לצלוח את תעלת סואץ במלחמת יום הכפורים ב-8 באוקטובר לא צלח. נסיון הצליחה השני החל בערבו של יום שני, ה-15 באוקטובר, 1973 כאשר גדוד הסיור של אוגדת
שרון אתר את קו התפר שבין שתי הארמיות המצריות - הארמיה השניה מצפון והארמיה השלישית מדרום. לאחר הכשלון הראשון, הוטלה משימת הצליחה על אוגדת שרון. האלוף שרון רצה לבצע את הצליחה מיד. אולם היה זה הגיונו הבריא וקר הרוח של רב-אלוף
חיים ברלב, שהתמנה מפקד חזית דרום, שהורה לחכות עד שהשריון המצרי המחופר בצד המערבי של התעלה, יבצע צליחה מזרחה. ברלב הסביר למפקדים בחזית: אם ננסה לצלוח מיידית, כוחותינו יהוו מטרות נוחות לשריון המצרי המחופר. אולם כאשר הם יצלחו מזרחה, אנו נכה בהם ללא רחם בקרבות תנועה (בשפת השריון קרבות ש' ב-ש'). וכך באמת קרה (ראה
מפות לחיצה עם הסמן תגדיל את התמונה).
ביום ראשון ה-14 באוקטובר, שלוש חטיבות שריון מצריות צלחו את התעלה מזרחה, ושם חכתה להן עתודת השריון שהכין להן רא''ל ברלב. בסיומו של יום קרב, המצרים אבדו 300 טנקים, לעומת שני טנקים שאבד צה''ל. ועכשו הדרך במערב התעלה היתה פתוחה בפני צה''ל. למחרת היום גדוד הסיור של אוגדת שרון איתר את קו התפר שבין שתי הארמיות המצריות - השניה מצפון והשלישית מדרום. הקרב על החווה הסינית היה פעולה מקדימה לפריצת הדרך אל התעלה בציר ''טרטור''. סופו של דבר אוגדת שרון בצעה את הצליחה, שתוכננה במקור, כתכנית מגירה, על ידי האלוף שרון בהיותו אלוף פקוד דרום. הצליחה בוצעה בדיוק מצפון לאגם המר הגדול, ולאחר הצליחה כוחות צנחנים ושריון התפרסו צפונה ודרומה בצד המערבי של הסואץ.
[הפריצה צפונה היתה קשה יותר, כי השטח היה סבוך בצמחיה רבה והוא נקרא ''אזור החיץ החקלאי'' שבין תעלת סואץ לבין מצרים פנימה. היו שם הרבה חקלאים, וחיילים מצרים יכלו להסתתר בקרבם. היתה זו הפעם הראשונה, שהכתב הצבאי של הטלביזיה הישראלית, סרן רון בן-ישי\] הצטרף לכוח הלוחם, ולכן הוא השאיר את הצלם מאחור, ונטל ממנו את המצלמה, ושימש ככתב-צלם: כאשר הוא מצלם ומקליט את קולו בעת ובעונה אחת. הקרב היה קשה, והיו הרבה נפגעים – דהיינו, פצועים והרוגים. את הכתבה המצולמת סיים רון בן-ישי כאשר הניח את עדשת המצלמה מעל לחלל צה''ל במשך למעלה מדקה. המצלמה הצדיעה לחלל, ובאמצעותו לכל החללים שבזכותם צה''ל זכה בנצחון הצבאי הגדול ביותר בהיסטוריה של כל המלחמות. מה שראתה המצלמה: חייל שוכב על אלונקה ומכוסה בשמיכה צבאית.
בימים ההם שרתתי באמ''ן/צנזורה לעתונות, והייתי בתורנות בטלביזיה הישראלית. יחד אתי היה קצין בכיר מאד מדובר צה''ל, שהיה בעברו דובר צה''ל בעצמו. הוא ראה את הכתבה של רון בן-ישי ראשון, ובקש להוציא את הצלום של החלל בסוף הכתבה. עורך החדשות בטלביזיה סרב, בטענה שאין כאן שום נזק בטחוני. ואז דובר צה''ל אמר לו שזו פגיעה במורל. ועורך החדשות עומד במריו. ואז נותרתי אני כנציג הצנזורה הצבאית, שיש לו סמכות יותר מחייבת, ודובר צה''ל בקש ממני להורות לעורך החדשות להוציא את צלום החלל. אמרתי שאני צריך לראות. לאחר שראיתי את הקטע, פסקתי שאין כאן שום פגיעה בבטחון המדינה:
זו המצלמה מצדיעה לחללי צה''ל!
הצדעה לחללי צה''ל
אף פעם
