|
ישראל פועלת לחלוקה חדשה של מי הנילוס | |||||
גמל צהוב / שמעון מנדס (שבת, 27/11/2010 שעה 8:00) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
תפוקת מי הנילוס שונה בתקופות השנה השונות . גם כמויות הגשמים השונות משנה לשנה משפיעות על כמות המים הזורמים בנילוס . על רקע השינויים הכלל-גלובליים במזג האויר , אפשרי מצב שבו הזרימה בנילוס תפחת מאד . בדרך כלל נדרש מטר מעוקב אחד של מים לשם גידול קילוגרם אחד של חיטה . לכן 55 מיליארד ממ''ק מים הם לכל היותר 55 מיליארד קילוגרם חיטה או בערך 100 מיליארד קילוגרם לחם/פיתות . זה כאשר מתעלמים מצרכי מים אחרים כמו גידולים חקלאיים אחרים , שתיה , רחצה ותעשיה . 84 מיליון המצרים זקוקים בממוצע לחצי קילו לחם/פיתות ביום כלומר 1.5 מיליארד קילוגרם לחם בשנה . הפער מעיד שיש מקום לשינויים ושיפורים בצריכת המים במצרים עצמה . עוד חשוב לציין כי שיפורים בגידול מזון במצרים משנות החמישים לא עשו את המצרים עשירים יותר או פחות עניים באופן אישי , במקום זה גדלה האוכלוסיה מ-17 מיליון בשנת 1950 עד 84 מיליון כיום . לאן זה יימשך ? | |||
_new_ |
האוכלוסיה והצרכים גדלו לא רק במצרים | |||
|
|||
בעל המאמר בעתון אל-קודס אל-ערבי לא נכנס לפרטי הפרטים של עונות הזרימה בנילוס. הוא מתייחס לכמות הכללית של המים מחד, והחשש מצמצום כמות המים שתגיע למצרים. אבל מאידך צריך לזכור כי גם הצרכים של המדינות השוכנות לאורך הנילוס גדלו. צריך לזכור כי מצרים בנתה שלושה סכרים על הנילוס באזור אסוואן. הראשון הושלם בראשית המאה ה-20 וגובהו היה 54 מ'. הסכר הזה הוגבה פעמיים בראשית מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן בשנת 1933. הסכר השני נבנה בשנת 1946 דרומה מן הסכר הראשון. הסכר השלישי נבנה בגובה של 111 מ'. הסכר יצר אגם שאורכו 550 ק''מ וכמות המים שהוא אוגר כ-200 מליון ממ''ק. כלומר שמצרים דאגה כל הזמן להגדיל את כמות המים בשטחה. הבעיה שלה, שיש בזבוז מים אדיר במצרים, כי שיטת ההשקיה שלה היא בעיקרה עתיקה מימי הפרעונים. | |||
_new_ |
מצרים מעולם לא זנחה את המדינות שבמעלה הנילוס. | |||
|
|||
מאז שנות החמישים היא הקפידה על יחסים טובים עם סודאן. במיוחד בולט הדבר בשידורי רדיו שהופנו לסודאן, ולאחרונה גם תחנת שידור בשם ''וואדי אלניל'' (אלניל =הנילוס). מצרים מודעת כל השנים לתלותה במדינות אילו, ומשתדלת לעמוד על המשמר. הדרך היחידה של מצרים לשמור על מי הנילוס, היא ''לדאוג'' שמדינות אילו ימשיכו להיו מפגרות, ולא ינצלו את המים שעוברים בשטחן. השבוע שמענו גם תלונות של המצרים, שישראל מעורבת כביכול במהומות הקופטים... קיצורו של דבר, לישראל יש קלפים חזקים נגד מצרים, כדי ללחוץ עליה ליישב את הסכסוך היהודי-ערבי. למצרים יש הרבה מה להפסיד אם ישראל תחליט לפעול נגד האינטרסים החיוניים של מצרים. רק להזכיר עוד את הפחד של המצרים מהמשך התחזקות החמאס בעזה, והסכנה שהוא מהווה לליבוי פורענויות במצרים עצמה. | |||
_new_ |
מצרים מעולם לא זנחה את המדינות שבמעלה הנילוס. | |||
|
|||
אתה צודק במאה אחוז. מצרים רוצה שהמדינות השוכנות לאורך הנהר תשארנה מפגרות. אבל זה לא יעזור לה. תאר לך מה היה קורה אילו אתיופיה היתה בונה סכר ''אסוואן'' משלה על הנילוס הכחול - שמזרים 85 אחוזים מכמות המים של הנילוס. כפי שעשתה תורכיה לסוריה: היא יבשה את נהר הפרת, על ידי הניית סכר ענק במוצאו של הנהר בשטחה. | |||
_new_ |
מצרים מעולם לא זנחה את המדינות שבמעלה הנילוס. | |||
|
|||
מצרים קוראת לבנית סכרים ''קזוס בלי'' . אבל עצירת גשמים תביא למחסור גם בלי סכרים . העוני והמחסור במזון הם אמיתיים , זה רקע מסייע לקיצוניות הדתית אותה נושאים האחים המוסלמים . המחסור במזון מחריף כפי שראינו במהומות הלחם . הילודה חסרת מחסום בשילוב עם מחסור במים כוונו אחד . היות ואנו צופים בימי מובארק האחרונים , אין לדעת מה יהיה המצב השלטוני במצרים אחרי מובארק . | |||
_new_ |
מצרים מעולם לא זנחה את המדינות שבמעלה הנילוס. | |||
|
|||
ידעיה טריה מקול-ישראל: תנועת האחים המוסלמים במצרים הודיעה כי אם ינצחו מועמדיה בבחירות מחר תפעל לנתק את הקשרים עם ישראל. באתר שלהם: | |||
_new_ |
מצרים מעולם לא זנחה את המדינות שבמעלה הנילוס. | |||
|
|||
אין בזה כל חדש. | |||
_new_ |
מצרים מעולם לא זנחה את המדינות שבמעלה הנילוס. | |||
|
|||
כל זאת וארה''ב לוחצת על מצרים לא להתערב בבחירות, ולאפשר לאחים המוסלמים חופש הצבעה וחופש בחירה. הם לא למחדו דבר מהשגיאה שלהם באירן, כאשר הם לחצו את השאה לאפשר דמוקרטיה בארצו - וכך הם הפילו אותו ואפשרו לאייתולות לתפוש את השלטון. אני עצמי טוען שיש לנו שלום אמיתי בין ממשלות בלבד בינינו לבין ירדן. היה לנו כזה גם לפני השלום הפורמלי. כי המשטר ההאשמי בירדן יודע היטב כי ביום שישראל תעלם למחרם היום הם לא ישלטו ברבת עמון. אשר למצרים, אחרי שסאדאת תאר את הסכם השלום אתנו, מיד לאחר שחזר ממושינגטון, בקהיר הוא אמר: ''מסכן מנחם, אני קבלתי את סיני והוא קבל פיסת נייר''. לכן לאור המצב הרעוע במצרים, אני מתייחס לשלום עם מצרים כאל הסכם ריבנטרופ-מולוטוב משנת 1939. | |||
_new_ |
זהו מודל התנהגות אנטישמי... בכל זאת... | |||
|
|||
כן, כן, כמעט כל אנטי-ישראליות היא אנטישמיות, בודאי במדינות ערב. הן אימצו את הנרטיב האנטישמי הנאצי וטיפחו אותו במערות השחורות הסובייטיות ויצאו לדרך חדשה בשנות ה-60. ישראל אשמה היה בכל דבר רע בעולם וזה בודאי נוח לשונאיה. יש אלמנט נוסף, פנימי, שנוח לעיתון או לגורם פוליטי מקומי להתריע על בעיה פנימית או חיצונית ולא להאשים שום גורם מצרי. זה נוח להטיל את האשמה על ישראל והיהודים וביחד גם להצביע על בעיה שלפניה ניצבת מצרים. צריך לזכור שכמו ש''הבעייה הפלסטינית'' היא בעייה שנוצרה בעקבות הכיבוש הבריטי, כך גם בעיית חלוקת מי הנילוס נוצרה ע''י אותו כיבוש (כמו בעיות אחרות שהעיקרית בהן חלוקה שרירותית של המזרח התיכון למדינות חדשות). ב-1929 חתמו בריטניה ומצרים הסכם בינהן שקבע שמתוך 85 מיליארד המטרים המעוקבים הזורמים בנילוס ובשלוחותיו מדי שנה בממוצע, מצרים תקלוט 48 מיליארד וסודאן 4 מיליארד. כל המרחבים מצפון, שרובן עדיין לא נוצרו כמדינות, לא זכו להרשאה לנצל את המים מלבד שימוש ארעי כמו מי שתיה, רחצה ובישול. לפיכך קיבלה מצרים סמכות לערוך סיורי בדיקה ואכיפה לאורף הנילוס ופלגיו. בשנת 1959 חתמו מצרים וסודאן על תוספת להסכם 1929, המגדיל את מכסות שתי המדינות: מצרים קיבלה 55,5 מיליארד מטרים מעוקבים וסודאן 18,5 מיליארד, דהיינו 87% ממי הנהר. בנוסף הוסכם, כי יבנה הסכר הגדול באסואן, המאפשר למצרים ולסודאן אגירת מים ושימוש בהם לאורך השנה להשקיית שדותיהם. שתי המדינות לא שאלו בכלל את הסכמת האפריקאיות שמדרומן. בעשור האחרון התעוררו 8 המדינות הדרומיות: אתיופיה, קניה, אוגנדה, רפובליקת קונגו הדמוקרטית, רואנדה, טנזניה ובורונדי ותבעו ממצרים להיכנס למשא ומתן לחלוקה מחדש של המים. המדינות לא טוענות שלמצרים אין זכות למים, אלא רק תובעות את חלקן היחסי. מצרים וסודאן כמובן מתנגדות לשינוי משום שהן נמצאות בעצמן בבעייה חמורה של מחסור במים. | |||
_new_ |
זהו מודל התנהגות אנטישמי... בכל זאת... | |||
|
|||
זה, בדיוק, מביא אותך לאמירה של המפלגה הקטנה וחסרת ההשפעה שגידול ''בלתי-מבוקר'' של צרכני המזון,האנרגיה ויתר אוצרות כדור הארץ מביא לבעיות מהסוג שאתה מתאר ביחס לחלוקה מי הנילוס. זה, פשוט, לא מספיק לכולם! | |||
_new_ |
זהו מודל התנהגות אנטישמי... בכל זאת... | |||
|
|||
אם הייתי רוצה שתחשוב במקומי הייתי גם משלם לך...... אבל ראוי שהיית יודע שאני בגדול מתנגד לתיאוריה של עירן.... בעניין מצריים אני חושב שהיא אחראית במשך עשורים רבים לרשלנות בלתי מבוקרת של ניהול המשאבים הלאומיים שלה. אין קשר לגודל אוכלוסייתה, שלהיפך, רק יכול להעניק לה עוצמה אילו רק..... . | |||
_new_ |
זהו מודל התנהגות אנטישמי... בכל זאת... | |||
|
|||
לגבי החשיבה, יש דברים שאני עושה בהתנדבות. האוכלוסיה שגרה לגדות הנילוס הלבן והכחול גדלה במאה השנים האחרונות פי5 או6. כמות המים בטח לא גדלה אפילו ב-10%. די בנתון זה בשביל להבין את האינטרסים שמסתרים מאחורי התביעות על ניצול מי הנילוס. כל היתר מתגמד לעומת נתונים אלו. | |||
_new_ |
זהו מודל התנהגות אנטישמי... בכל זאת... | |||
|
|||
תודה . | |||
_new_ |
זהו מודל התנהגות אנטישמי... בכל זאת... | |||
|
|||
כנראה שאתה חושב רק אם משלמים לך.... | |||
_new_ |
זהו מודל התנהגות אנטישמי... בכל זאת... | |||
|
|||
מה חשבת שאני פראייר? | |||
_new_ |
זהו מודל התנהגות אנטישמי... בכל זאת... | |||
|
|||
כן. | |||
_new_ |
ידידי , אתה לא המתנגד היחיד . | |||
|
|||
טענה ראשונה אתה עצמך אומר שלפני 80 שנה הוקצו למצרים 55 מיליארד קוב מים . אז חיו במצרים 15 מיליון אנשים . היום חיים במצרים 84 מיליון אנשים . זו הסיבה שבגללה המצרים זקוקים לכל כמות מים אפשרית . טענה שניה במהלך המאה העשרים נעשו כמה פעולות של הגדלת אספקת המים במצרים . הגדלה זו היא שנמצאת בבסיס הגידול העצום של אוכלוסיית מצרים באותה תקופה . | |||
_new_ |
חכם ציון, אתה צודק בהחלט | |||
|
|||
זו בדיחה להסתמך על הסכם משנת 1929 כאשר מדינות מדרומה של סודאן לא היו עצמאיות. זה דומה לשרירות הבריטית בהקמת מדינת עבר-הירדן, והמלכת השושלת ההאשמית שם. אין ספק שזה היה תרגיל דיפלומטי, לפתרון בעיות רגעיות, ולא היה אמור לשמש בסיס מדיני לדורי דורות. | |||
_new_ |
חכם ציון, אתה צודק בהחלט | |||
|
|||
כשהבדיחה היא גם במציאות אז זו טרגדיה. אתה צודק, הקולוניאליזם הבריטי הרס הרבה מאוד במרחבי כיבושיו לטובת דישון כלכלת בריטניה. מסתבר שאנחנו, ורבים אחרים, ממשיכים לשלם את החובות שלהם. | |||
_new_ |
חכם ציון, אתה צודק בהחלט | |||
|
|||
הטעות של ממשלות ישראל, מאז ומתמיד, שהסכימו, לפחות בשתיקה, כי מה שקבעו פקידים בריטיים לגבי אזורינו, ימשיך להוות ''חוקי'' בצורה בלעדית ומחייבת, גם במצב שהנסיבות השתנו לחלוטין, ואין מקום להמשיך לקיים את אותן ''החלטות''. | |||
_new_ |
עוד רב חולה נפש | |||
|
|||
סוף סוף נודעה סיבת המחסור במים בישראל... האם ייתכן שמזג האוויר הסוער בש''ס הוא שמעכב את גשמי הברכה מלהגיע אל שטחי ארץ ישראל? הרב אברהם יוסף, בנו של המנהיג הרוחני של ש''ס, הרב עובדיה יוסף, סבור כי העמדות ''האפיקורסיות'' שהביע בימים האחרונים חבר הכנסת הרב חיים אמסלם, עשויות להיות הסיבה האמיתית לבצורת. (מתוך אתר הארץ של היום | |||
_new_ |
סוף סוף נודעה סיבת המחסור במים בישראל... | |||
|
|||
בגלל השמאלנים הרבים בקיבוצים ובצפון תלאביב . | |||
_new_ |
הכותרת מטעה | |||
|
|||
מי שלמד אי פעם עיתונאות צריך להבין שהכותרת חייבת לשקף את הנאמר בכתבה. כמו כן צריך להציג עובדות והערכות בנפרד באופן שהקורא התמיד יוכל להפריד בינהן. טענה של גורם כלשהו (ובודאי אם הוא אסלאמיסטי קיצוני) שישראל פועלת בעניין מי הנילוס היא טענה חד-צדדית ואנטי ישראלית שלמעשה שוללת את הקביעה הזאת. לכן הכותרת עושה עוול לסיפור עצמו ולמשמעותו. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |