  
  
  
|
  כסאות מוסיקלים צבאיים | |||||
| שמעון מנדס (יום ראשון, 19/09/2010 שעה 19:00) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  יש סתירה מסויימת בדברים |
|||
|
|||
שכתבת מצד אחד אתה טוען שמודיעין אינו ב''קטגוריה'' של רפואה ומשפטים, וחבל ומצד שני אתה טוען שאשמת המלחמה בכיפורים על מפקדי המודיעין והמוסד... בנוסף ידוע שהחומר שהועבר לשני אלה הועבר לעוד כמה בממשלה ובצבא וגם ידוע שחלקם מומחים גדולים בבטחון ולא הועילו. דיין אומנם טען שיש לגייס ( כפי שעשה זאת באפריל, דומני) אבל לא עמד על דעתו. יתכן שהוא מנע את המלחמה באפריל... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יש סתירה מסויימת בדברים |
|||
|
|||
אני לא טענתי שהממודיעין אינו בקטגוריה של רפואה ומשפט. להיפך, אני מלין על כך. באפריל היה קונצנזוס לגבי הסכנה, ולא התעוררה בכלל בעיה אם לגייס או לאו. אז גייסנו. היינו מוכנים, ושום דבר לא קרה. בקיץ 1973, שר האוצר נפגש עם הרמטכ''ל דדו, ואמר לו: לא חבל על 50 מליון לירות שהוצאו על גיוס שווא. דיין סמך על זעירא באופן עיוור, ובכלל לא ערער על תפישתו שלא יקרה כלום. אבל אילו היה מתפקד כשר בטחון אחראי, הוא היה בודק את פקוד דרום לעומק: א) מה קורה במחסני חירום? ב) כמה יחידות לוחמות יש בסיני? ג) מה מצב ההיערכות הצבאית לאורך התעלה? הדבר היחידי שהוא עשה, הוא שאל את הרמטכ''ל: כמה טנקים יש לנו בסיני? ודדו ענה לו: 300. אבל איש לא טרח לבדוק מה מצבם. כי בדיעבד הסתבר ש-180 טנקים היו ללא כוונות ירי - שפורקו לצורך טפול תחזוקתי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרשה לי לנגן קצת אחרת בכיסאות המוסיקליים האלה |
|||
|
|||
1. תמיד היו יריבויות, מאבקים, תחרויות לתפקידים מסויימים הצמרת וקרוב לודאי שתמיד יהיו. זה טיבעו של ארגון גדול, דינמי, רב מתחים פנימיים. מסתבר שמאז ומעולם היו יריבויות בכל מטכ''ל ומטכ''ל, היו אלופים פסולים ששרי ביטחון לא רצו למנותם לרמטכ''ל מאלף סיבות זרות אבל לא משום סיבה מקצועית. 2. כיסאות מוזיקליים בין הבכירים הוא הכרח כי יש בערך X אלופים על X תפקידים והפרישה קוראת רק בטיפטוף קל. מתוך ליבת 15 אלופים בכל שנה מתחרים 10 על 10 תפקידי רוחב, עם פרישת אלוף עד שניים וקידום תא''ל או שניים לדרגת אלוף. אופק שירות של אלוף נע בין 2 -3 תפקידי רוחב. מכאן שאין ברירה אלא להצריח אותם ולבקש מהותיקים לפרוש בכבוד, כדי לתת לפקק הגדול של תתי האלופים תקווה לקידום בשירות. 3. 'לוחמה רגלית' אינה שם נרדף לחוסר אינטליגנציה (שלא סתם זה גם מודיעין) ויכולת לפקד על מערך המודיעין הצבאי. מיטב מפקדי המודיעין לא צמחו במודיעין - מאיר עמית (גולנצ'יק), אמנון ליפקין שחק (צנחן), אורי שגיא (גולנצ'יק), עמוס מלכא (שיריונר). לעומתם היו ראשי אמ''ן שצמחו באמ''ן ותחת כנפיו כמו אלי זעירא (עשה תפקיד רמ''ח איסוף לפני ולמד את המודיעין), שלמה גזית, יהושע שגיא ואהוד ברק שלא התגלו כראשי אמ''ן המבריקים ביותר או יוצאי דופן לטובה. צריך לציין לחיוב את ראמ''ן אהרון זאבי-פרקש שהיה ראש אמ''ן מוערך ביותר והוא גדל במודיעין ח''א וביח' 8200 (מעולם לא היה במחקר!). משה יעלון (כמו אהוד ברק) שרוב שירותו משנות ה-80 היה ביחידה המבצעית (סיירת מטכ''ל). הוא מעולם לא עסק במחקר אלא רק במודיעין למבצעיםולכן היה נגיש לכל החומרים המודיעינים. וכמובן ראש אמ''ן הנוכחי, טייס, שהיה לפני כן גם בתפקיד ראש להק מודיעין בחיל האויר ולמיטב הבנתי שניהם תפקדו/מתפקד היטב. בסופו של דבר התאמת האדם לתפקיד היא חשובה יותר ממכלול הרקע הצבאי שלו. 4. המודיעין אינו כמשפטים וכרפואה. משפטים ורפואה הן שתי תורות שמקובלות על כל הצדדים הפועלים במגרשים האלה. יש הסכמות לכללי משחק שווים בין הצדדים שנשענים על אותו בסיס פעולה ומידע מוסכמים.בשניהם מדובר על פרשנות הידוע. מודיעין זה התמודדות מתמשכת עם הבלתי ידוע, עם הנסתר על ידי דרכים עקלקלות, חלקי מידע, והתמודדות ראש בראש על מטֶריה שמתנהגת בצורה עצמאית ושונה ממך. לא מדובר בדרך פעולה שגרתית המקובלת על כל הצדדים, אלא מאבק מוחות מתמיד וניסון לפרש את ראשם של מנהיגי האוייב על בסיס מידע חלקי שחלקיותו אינו ברורה למעריך. יחד עם זאת ידוע שאנשי המודיעין הם בעלי השכלה אקדמאית מגוונת, תואר ראשון ושני בדרך כלל. מעטים גם עושים דוקטוראט בתחומים שנוגעים למקצועם (בד''כ לימוד מזרח תיכון, לימודי אסלאם וכו') תוך כדי שירות. אין מקצוע אקדמאי של ''מודיעין''. שום פרופסור למזרח תיכון או למידענות (שזה קצת דומה אבל לא ממש) באוניברסיטה לא יודע לפרש טוב יותר מכל קצין מחקר זוטר במודיעין. קציני מחקר במודיעין מכירים את נושא מחקריהם לעיתים בצורה יפה ואינטימית, נחשפים לעיתים לפעילויות סמויות אצל האוייב שהחוקר הבכיר באקדמיה לא יודע עליהם, ולכן תמונתו של החוקר הזוטר מלאה יותר ונותנת לו יכולת לפרש באמינות גבוהה יותר אמירות ופעילויות מדיניות של מנהיגים ערביים. היקף וטיב המידע לעולם לא ברור מראש ורק תוך כדי התרחשויות הדברים אפשר להעריך את טיב ונגישות המידע המודיעיני. למשפטן ולרופא אין את הבעיה הזאת. 5. בחיל המודיעין וביתר גופי המודיעין (ח''א וחה''י) הצבאי והאזרחי (מוסד ושב''כ) המפקדים לומדים הן במסלול אקדמאי והן במסלולים מקצועיים פנימיים רבי עניין ורלוונטיות אקדמאית. כמובן שככל שניסיונו של קצין המודיעין גדול ומקיף יותר, בתחומי המחקר, האיסוף והמבצעי - כך הפוטנציאל המקצועי שלו יכול להיותגבוה יותר מאחר שלא עבר את שלל התפקידים האלה. אבל התאמה של מישהו להיות ראש אמ''ן היא מעבר למקצוענות גרידא, אל נדרשת גם יכולת פיקוד הן מודיענית והן מבצעית, שתוכל לתת מענה לדרישות המטכ''ל והממשלה. 6. המידע של ''גרון עמוק'', בבל, היה מידע אמין ונכון ולאורך זמן. הויכוח האם הוא היה מושתל שהוליך את המוסד וישראל שולל לא התסתיים ולדעתי לא יסתיים. יש טענות לכאן ולכאן. להזכירך שמעריך המודיעין הלאומי הוא ראש אמ''ן ולא ראש המוסד, בטח לא ב-1973. אז לא היה למוסד בכלל מחלקת/חטיבת מחקר והם לא עסקו בהערכת מידע מודיעין (אלא רק בשאלת אמינותו) ובמתן התרעות. המוסד היה אז רק מנגנון נוסף וחשוב של איסוף מודיעין למחלקת (כיום חטיבת) המחקר באמ''ן ולמבצעים עלומים (שרובם מיועדים לתרומה למודיעין). המעריך הלאומי אז והיום הוא ראש אמ''ן ולשם כך יש לו חטיבה שלמה של חוקרים מקצועיים ויחדית 'איפכא מסתברא'. היום, בעקבות לקח מלחמת יום הכיפורים, לראש המוסד יש חטיבת מחקר מקצוענית וקטנה יחסית, שמפרסמת הערכות מודיעין משלה, ולעיתים הן נוגדות לפרסומי המחקר של אמ''ן. זה המצב תקין שמחייב הידברות, דיונים והתמודדות עם הנתונים שממשיכים לזרום. העלאת ספקות מתמידות לגבי תמונת המודיעין השוטפת היא חיונית כדי להיות מחוברים למציאות שגם היא משתנה. היו בעבר ראשי מוסד שבאו מצה''ל ללא או עם מעט רקע מודיעיני והצליחו מאוד בתפקידם. אריה עמית היה לו ניסיון של ראש אמ''ן, צבי זמיר הגיע ללא רקע מודיעיני אבל הצליח בתפקידו, יצחק חופי היה ראש מוסד מעולה, דני יתום בתקופתו הקצרה הצליח להכניס קצת סדר בכמה תחומים פיקודיים במוסד. נחום אדמוני היא איש מוסד די אפור שצמח בעיקר במסלול של קישרי שותפים, אפרים הלוי הכניס את המוסד לתרדמה מבצעית (ושלא יובן שלא נעשה דבר, אלא שבמשורה ויעידו על כך הפשלה בעמאן, האסון בשוויץ, והחשיפה בקפריסין שחשפו במקרה את העובדה שינה פעילות בכל זאת). מבחינה זו רק שבתאי שביט כאיש מוסד שצמח מלמטה היה ראש מוסד לוחמני, אולי זכר ללידתו בסיירת מטכ''ל. וכמובן ראש המוסד הנוכחי שלמיטב התרשמותי החזיר את הסומק ללחיי לוחמי המוסד. גם כאן האיש הוא החשוב הרבה יותר מהרקע הצבאי או המוסדי שלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כשיש כסאות מוסיקלים צבאיים יש מוזיקה |
|||
|
|||
כשיש מוזיקה אז גם שומעים ואכן שמענו הרבה דברים על הטונים הגבוהים שמתנגדים במטכ''ל ובמשרד הביטחון. אני מקווה שככל שהם מזייפים בטונים ובתווים, כך הם ינגנו בהרמוניה ובדיוק רב כשהם יפעלו בטונים גבוהים מול איראן, חזבאללה וחמאס במהרה בימינו, ונאמר אמן. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי