קראתי היום שתי ידיעות שהפעילו את דמיוני:
טלי פחימה התאסלמה.
יהודים בגרמניה מארגנים ''משט הומני'' כדי לשבור את המצור על עזה.
בין הידיעות הצורבות והתכופות מצאתי זמן לקרוא שוב את ספרו של
אכסל מונתה,
מגילת סן-מיקלה שיצא לאור בהוצאת עם עובד ב-1973. אין לי מושג אם יצאה מהדורה חדשה מאז. הסופר מתאר פרקים מתוך חייו. הוא נולד בשנת 1857 בשבדיה, שם למד רפואה והשתלם בפאריס בהדרכת הנוירולוג
שארקו. ב-1903 נתמנה, בין השאר, לרופאו של
גוסטב החמישי מלך שבדיה שהיה ידידו. הספר הופיע לראשונה בשנת 1929 והקנה למחבר פרסום עולמי ותהילה.
עם ידידיו נימנה הסופר הצרפתי
מופסאן שהלך והשתגע לאיטו עד שאושפז. מונתה מתאר את פגישתו האחרונה עם מופסאן בבית המשוגעים. הוא נשען על כתפו של משרתו הנאמן והיה זורק אבנים קטנות אל ערוגות הפרחים. תראה, תראה, אמר למונתה, כולן תצמחנה באביב מופסאנים קטנים, אם רק ירד גשם... לא רק הכנרת תלויה בגשם, גם כמות המופסאנים בעולם.
מונתה היה בעל אינטואיצה מופלאה שלא מהעולם הזה, או במלים אחרות, נדירה. זה היה סודו.
הוא היה דיאגנוזיסט מן המעלה הראשונה בכל תחום שנגע בו, גם אמנות, תרבות, חברה ולא רק רפואה. מונתה הוא הומאניסט בשיאו. נקודה. בין הקולגות שהוא מתאר ישנם שרלטנים רבים וכמה משוגעים. דומה שהוא היחיד שמאתרם עד שמתרחש איזה אסון אצלם והם נחשפים.
הסיפור שקושר אותי אל שתי הידיעות הנ''ל התרחש בחדר הקבלה שלו. הגיעה גברת עוטה אבל עם מכתב המלצה מאת הכומר האנגלי ברומא. אשה לא צעירה, בעלת נפח נכבד ולבושה שמלות רחבות ומתנופפות. מיתתו של הכוהן
יונתן, בעלה שהיא נתאבלת עליו, הותיר אותה בעולם גלמודה וחסרת מגן. הכוהן יונתן היה לה הכל, בעל, אב, מאהב וידיד... היא המשיכה לגלגל סיפורים ותאורים של הכוהן יונתן. ד''ר מונתה נאלץ להשתיקה ולשאול מה הביא אותה אליו. היא עומדת ללדת ילד. והיא מלאה חרדה בשל כך. זה יהיה ילדה הראשון. בידיו של ד''ר מונתה היא חשה בטוחה. נדמה לה שכאילו הם נפגשו כבר בעבר והם יכולים להבין זה את זו בלי אומר ודברים. תוך כדי כך נעצה ברופא מבטים שבודאי היו מביכים את הכוהן יונתן לו היה בין החיים.
אכסל מתנצל וטוען שאינו מיילד. הוא גם בטוח שאחד הקולגות שלו (השרלטנים) ישמח לטפל בה כראוי. הוא ממליץ על כמה רופאים. אבל היא לא רוצה רופא אחר. היא רוצה אותו. למה הוא מקשיח את לבו והיא כה חסרת מגן בין אנשים זרים? והילד יהיה יתום מאב. יתום ואלמנה. וחוץ מזה אין לאבד זמן כי היא עומדת ללדת בכל יום, בכל רגע. בשל כך ממהר הרופא להזמין כרכרה שתיקח אותה לביתה. היא מתגוררת בהוטל דה ריסי.
מה לא היה הכוהן יונתן נותן אילו זכה לראות את ילדם. הרי הוא אהב את אם הילד אהבה עזה, אהבת נפש. היא געתה בבכי שנסתיים בהתקף של עוית עד שכל גופה נזדעזע באופן מבהיל. פתאום חוורו פניה והיא ישבה דומם והניחה את ידיה על כרסה לשם הגנה. מונתה נתקף חרדה. לא היה איש בקליניקה שלו שיכול עזור ליולדת. חדר ההמתנה המה אנשים ממתינים.
קפצתי ממקומי, הוא מספר, והסתכלתי בה בשים לב. ופתאום הכרתי את כל הסימנים הידועים לי היטב והכל נתברר לי. לא לחינם ביליתי 15 שנים משנות חיי בין נשים היסטריות מכל הארצות ובנות כל הגילים. ציוויתי עליה בחומרה למחות את דמעותיה, להתחזק ולשמוע את דברי בלי להפסיק אותי. לבסוף אמרתי לה ברוך ובזהירות גדולה ככל האפשר שהיא אינה עומדת ללדת ילד כלל. היא קפצה מעל הספה, פניה אדומות מזעם ויצאה מהחדר כשהיא מצווחת בקול רם שהעלבתי את זכרו של הכוהן יונתן.
תוך עשרים וארבע שעות מתברר למונתה שהוא הפך למהתלה בחוגי הרפואה והחברה הגבוהה של רומא. כולם לועגים לו על ההבחנה שלו. כולם שמחים לאידו. בכל המסעדות ובתי הקפה הוא נהפך לשיחת השבוע. בדיחה מהלכת. כולם צוחקים. כולם גם ידעו שהדוקטור
ג'ונס שמטפל בה לא יצא מהמלון כל היום ובחצות הבהילו פנימה מיילדת. המושבה הזרה ברומא מתחלקת לשתים. חלק תומכים במונתה וחלק באשה הכורעת ללדת וברופאים המטפלים בה. גם הרוקחים מתפלגים. זה לא קל, כולנו בעלי אינטרסים. ישנם ויכוחים קולניים ברחוב ומחליפים גם מהלומות. יש הריון או שאין? עד מהרה עושה לה שמועה חדשה כנפים. ד''ר
פילקינגטון הזקן נקרא למלון לשם התייעצות, דוחף גם הוא ידים ומודיע שמדובר בתאומים.
בגלל חבלי הלידה המתמשכים נקרא הכומר האנגלי, הממליץ, להמתין דרוך למקרה שיאלץ להטביל תינוק שנולד מת.
בבוקר, כשראה הקהל מיינקת מגיעה בתלבושת ססגונית נראה שאפסו הסיכויים של מונתה. אוהדיו עוזבים את המחנה. והנה הכניסו גם עגלת ילדים מהודרת למסדרון המלון. המלצרים מנהלים טוטו על סכומים גבוהים והסיכויים נוטים נגד מונתה. הציר השבדי שפגש אותו יום את מונתה במסעדה ניגש אליו והודיע לו בקול כעוס שאינו רוצה עוד כל עסק איתו, שנמאסו עליו הזרויות של מונתה, אם לדבר בלשון דיפלומטית.
לאחר שחלף עוד שבוע ללא אירוע הלידה התחילו סימנים של ריאקציה. ההתערבויות של המלצרים נעשו שקולות. הד''ר פילקינגטון הזקן הסתלק ולקח איתו את התינוק השני. מיד בא קץ לכל ההתערבויות על לידת תאומים. מספר הבורחים מן המערכה הלך וגדל ורק הכומר האנגלי וקהילתו עדין התגודדו סביב לעגלת התינוקות במסדרון. ד''ר ג'ונס, המיילדת והמיינקת עדיו לנו בבית המלון.
והנה בא השבר, מספר מונתה, בדמות סקוטי זקן בעל פנים ערמומים שנכנס יום אחד לחדר ההמתנה שלי וישב על הכסא עליו ישבה אחותו לפנים. מזלו הרע גרם לו להיות אחיה של הגברת יונתן. כשהגיע כבר זכה לסלק את חובו של ד''ר פילקינגטון ופרע שליש מחשבונו של ד''ר ג'ונס והשליך אותו החוצה. עכשיו הוא בא למונתה שיתן לו כתובת של בית משוגעים זול. את ד''ר ג'ונס, הוא סבור, צריך לסגור במקום אחר.
מונתה ממשיך, אמרתי לו שלרוע מזלו אין אחותו מסוג החולים שחובשים אותם בבית משוגעים. האח אמר שאם היא אינה ראויה לבית משוגעים אין הוא יודע מי כן ראוי לכך. הכוהן יונתן מת מזיקנה ומיזמוז המוח לפני יותר משנה.
באשר לרופא ג'ונס, מעיר ד''ר מונתה, ניכר שנסיונו בהיסטריה היה מוגבל מאוד.
אתה קורא את סיפוריו של ד''ר אכסל מונתה ומתבונן בעולם של היום. בכל אותם נאורים שוחרי שלום שלנו, באותם יהודים שקמים לדרוש מהגויים להחרים אוניברסיטאות ומוצרים ישראלים. בכל אותם ישראלים בעולם המסייעים ומדרבנים את הפצת תעמולת הזוועה של הערבים נגדנו, והתהיה העצומה הופכת אולי לתהליך התבגרות של הבנה.
אני ממליץ בכל לב לקרוא את הספר הזה.
כל טוב.
החיים כמשל
דרך אגב
