סגירת הגבול המצרי עם רצועת עזה

בשעה טובה החל השלטון המצרי להתמודד באיום עליו, איום הבוקע מרצועת עזה אשר בשלטון החמ''ס. סוף, סוף יש סיכוי שהצבא המצרי יקיים את התחייבויותיו לישראל למנוע הברחת נשק ואמצעי-לחימה לתוך הרצועה ומעבר מחבלים מעזה, דרך סיני, לישראל מבעד לגבול המצרי-ישראלי הפרוץ.

מדינת ישראל הסכימה להכנסת צבא מצרי לסיני בסדרי-גודל גדולים בהרבה מהמותר למצרים לפי הסכמי שביתת הנשק והסכמי השלום, הכל על-מנת לסכל את הפעילות הטרוריסטית, אך עד כה הצבא המצרי הכזיב. עתה החלו המצרים להחדיר כלונסאות ברזל לאורך הגבול עם הרצועה כדי לחסום את המנהרות. אורי אבנרי, במאמרו, מכנה זאת ''קיר הברזל'', ומוחה נגד המצור המצרי על רצועת עזה.
מובארק הזהר! אבנרי אחריך!

מאברוק לאורי אבנרי, סוף סוף הוא החל לתקן את העולם, לאחר שנואש כנראה מ''לתקן'' אותנו. הוא החל במצרים.
אורי- אנא המשך כך ותן לנו לחיות בשקט.
אנו גם מתפעלים מהשימוש שעושה אבנרי במושג הז'בוטינסקאי ''קיר הברזל''... אגב- קיר הברזל בציר פילדלפיה לא החזיק מעמד כאשר הציר הועבר לשליטה מצרית. איך קרא הנביא לסיוע ממצרים? ''משענת קנה רצוץ''. מקני-סוף לא בונים קיר ברזל, וקיר ברזל יפול כקני-סוף אם לא מפקחים ושומרים עליו.

מה אבנרי רוצה מהמצרים? הם ניסו לעזור לפלסטינים, אך הללו, כדרכם, נושכים את היד שמנסה לעזור להם.
המלך פארוק ניסה להכות בישראל מיד עם הכרזת המדינה והקיז כאן דם רב. יש להניח שבצד רצונו המועט לעזור לכנופיות של ערביי פלסטינה-א''י הוא רצה לבוז בז, ולחטוף חבלי ארץ נוספים לממלכתו. בסופו של דבר הצבא המצרי ששלט בעזה עד 1967 לא עשה הרבה עבור התושבים ברצועה.
המצב לא השתנה בהרבה גם אחרי מהפכת נג'יב-נאצר. הפלסטינים לא היו מרוצים אך לא העזו להמרות את פי השליט המצרי. עם זאת הם לא הקלו על אף גוף שחפץ לעזור להם. אפילו את אונר''א, שמחלקת להם מזון מאז 1948, הם תקפו, כמה מעובדי הארגון נרצחו ומחסנים שלה נבזזו או הועלו באש.

סדאם חוסיין התחרה במצרים ובסוריה על הנהגת העולם הערבי. כאשר הוא תקף וכבש את כווית, מדינה חברה בליגה הערבית, עראפאת, בראש הפלסטינים, היה מהיחידים בעולם אשר תמך בסדאם. כתוצאה מתמיכה זו גורשו המוני פלסטינים מסעודיה, שם עבדו ושיגרו כספים רבים למשפחותיהם. גם מצרים הגיבה בקור לעמדת עראפאת, וגם היא סילקה פלסטינים רבים שעבדו במצרים. מי שמתנהג כמצורע זוכה ליחס בהתאם.

כאשר ישראל נאלצה לסגור את גבולותיה סביב עזה, בשל יציאת מרצחים מתמדת מעזה לישראל, בשל ירי קסאמים, מרגמות וטילים צבאיים תקניים (קטיושות וגראדים), ובכדי למנוע הברחות נשק ואמל''ח לעזה - עצמה מצרים עין צופיה אחת. בעודה מצהירה כלפי ארה''ב וישראל על התחייבותה למנוע זליגת אמל''ח לעזה לא עשתה הרבה כדי למנוע זאת ומשלוחי נשק גדולים עברו בסיני והגיעו לעזה על-פני האדמה, מתחת לאדמה ועל-פני המים.

מאז שהחמ''ס, שלוחה של ''האחים המוסלמים'' יריבי השלטון במצרים, השתלט על רצועת עזה, החלו השלטונות המצריים לעשות חשבון נפש (כפשוטו, מלשון ''ונשמרתם לנפשותיכם'') וכאשר מחבלים שיצאו מעזה החלו לתכנן ולבצע מפגעים במצרים עצמה – נאלצה מצרים, מטעמי בטחון לאומי שלה עצמה, להדק את הפיקוח בגבול הרצועה וגם לעשות סוף-סוף משהו לבלימת זליגת הנשק והמרצחים מתוך ולתוך הרצועה.

הדבר אינו מוצא חן בעיני אורי אבנרי. שהוא מאד הומאני כלפי החמ''ס המחפש להרגנו, אך אינו נוקט באותו מטבע כלפי נפגעי הטרור בישראל. הוא אינו מפגין למען שחרורו של גלעד שליט המוחזק בידי החמ''ס בתוך עזה.
עתה מצרים אצלו על הכוונת. זהו סיכון שהנשיא מובארק לא צפה ועתה יצטרך להתמודד עמו.
נשיא נכבד- קבל נא את תנחומינו.

---