עודה סלימאן תרבין הוא בן למשפחת משת''פים, שסייעה לישראל בתקופה שלפני מסירת סיני למיצרים. עם מסירת סיני, המשפחה עברה להתגורר בחבל עזה, ביישוב של משת''פים לשעבר. עם הגירוש מעזה המשפחה עברה להתגורר בנגב.
עודה עצמו הוא כבר דור שני למשפחה והוא עצמו אינו משת''פ. לפני 8 שנים הוא יצא לחצי האי סיני על מנת לבקר את אחותו הנשואה, המתגוררת שם. השלטונות המצרים תפסו אותו, ומבלי לערוך לו משפט כלאו אותו בכלא המיצרי ל-15 שנה, עודה היה אז בן 19.
בנתיים עברו 8 שנים. אביו של עודה הוא איש מבוגר וחולה וחוששים כי לא יוותר בחיים עד שבנו יחזור מהכלא, מתי שזה לא יהיה. הסיפור לא ידוע לרוב הציבור ולא זוכה לחשיפה שלה זכו סיפוריהם של
גלעד שליט ו
עזאם עזאם.
אריק שרון בחר שלא לשחרר את עודה ביחד עם שחרורו של עזאם עזאם.
ציפי ליבני שאלה את
מובארק במפגשה הראשון עמו כשרת חוץ מה עם עודה. מובארק ענה לה שאילו היה הדבר תלוי בו, היה משחרר את עזאם עזאם באופן מיידי, אבל בגלל שישראל תקפה אותו בגין מאסרו של עזאם עזאם הוא נאלץ להביא לה ''בהפוכה'' ולא לשחררו, לפיכך, יעץ, מובארק לליבני שתשמור על שקט בעניינו של עודה והוא ישחרר אותו במהרה. ליבני אכלה את ה''לוקש'', שמרה על שתיקה וכך מובארק גם זכה לשקט וגם לא שחרר את עודה.
לא היתה לליבני שום סיבה להאמין למובארק מלכתחילה. בעת שמובארק אמר לה את הדברים, עודה היה כבר בכלא 5 שנים אף על פי שלא נעשה הרבה רעש בעניינו. היחס של ישראל לעודה הוא חלק מכפיות הטובה שישראל מגלה כלפי מי שסייע לה, כדוגמת משת''פים וכדוגמת צד''ל.
אסיר ישראלי במצרים
קצרה ידה של ישראל
