החוקים לקיפוח האבות

נשים מרבות להתלונן על קיפוח. ואכן יש כמה היבטים בהם, מסיבה כלשהי, מתקיימת עדיין אפליה לרעה של נשים – ואלו בהחלט דורשים תיקון-חקיקה.
אבל קיים תחום חשוב בו מופלים הגברים לרעה ע''י החוק, ואילו ארגוני הנשים נאבקים בכל כוחם לשימור המצב.
מדובר בחוק המפלה לרעה את האבות במקרה של גירושים. לא אגזים אם אומר שבעוד האם עוברת סבל אחד (פרידה מהבעל) עובר האב סבל כפול ומשולש: פרידה מהאישה, פרידה מהילדים ונטל תשלומי המזונות. שני חוקים מיושנים אחראים לאפליה זאת: ''חוק חזקת הגיל הרך'' ו''חוק המזונות''.

חוק חזקת הגיל הרך – קובע חד משמעית שהילדים נשארים בחזקת האם, ואילו האב זוכה ב''הסדרי ראייה''. תהיה זאת היתממות לומר שהחוק תקף עד גיל שש, כי להעביר ילד לאביו לאחר גיל שש, לאחר שגדל בבית מסוים והתרגל לצורת חייו – כרוכה בסבל רב. ולא מפני שהאם היא תמיד הורה טוב יותר, אלא מהסיבה שכולנו מתקשים לעבור שינויים, חרדים מהם, ואף מעדיפים מצב לא תקין אך קבוע – על-פני שינוי כל-כך קיצוני, הכרוך במעבר לבית ספר אחר, החלפת סביבה, חברים וסגנון חיים.

אפשר לקבוע, אם כן, שהאבות הופכים, לאחר גירושים, למעין ''דודים'' של ילדיהם. הם נדרשים להגיע בשעות מוגדרות לבית האם, לקחת את הילד/ים ל''בילוי'', ולהחזירם לביתם בשעות קבועות.
במקרה שהאם אדם אנושי, המסוגל לחוש חמלה, להבין את מצבו הנחות של האב ביחס לילדיו, ולהפריד את נושאי הסכסוך ביניהם מיחסיהם עם הילדים – סבלו של האב אינו נורא. אך המציאות מוכיחה שנשים אלו הן מיעוט שבמיעוט!
הרוב – אינן עומדות ב''פיתוי'', והן משתמשות בילדים כאמצעי נקמה, סחיטה וענישה של האב על עניינים שביניהם. קולם של האבות הסובלים לא נשמע מספיק. גברים, מטבעם, אינם אוהבים להודות בסבל וכשלון. כל אב נושא את סבלו בחירוק שיניים מול חוק מיושן, אטום ומפלה.

סיבה נוספת לכך שאבות אינם נאבקים בהמוניהם ובכל האמצעים לשינוי החוק, היא שהחוק השני, ''חוק המזונות'' מדרדר את מצבם הכלכלי, ומאלץ אותם לעבוד הרבה יותר כדי לעמוד בתשלומים. ''חוק המזונות'' קובע שהאב (היהודי!) מפרנס את ילדיו.
זה חוק מיושן שנחקק בזמנים בהם נשים טיפלו בילדים ואבות פרנסו . באותם ימים לא היו כמעט מעונות עד ארבע אחה''צ, ופרנסת הנשים באמת נפגעה. אבל כיום, כשהילדים במסגרות חינוכיות , והאם יוצאת לעבודה ומשתכרת – הטלת כל פרנסת הילדים על האב מנוגדת לעקרון השוויון בין המינים, פוגעת במעמד הכלכלי של מחצית האוכלוסייה ומהווה ''היתר'' נוסף להפעלת לחץ וסחטנות.

ברוב המקרים של גירושים עם ילדים צעירים האב הוא זה שעוזב את הבית, וגם זאת במטרה שלא לטלטל את הילדים. אב גרוש לשלושה ילדים ישלם לפחות 3500 ש''ח מזונות. בהנחה שהוא צריך לשלם שכר דירה, כסכום דומה - יישב כל אחד כמה הוא צריך להשתכר כדי לחיות...
בעולם המערבי מקובל חישוב הוגן לפרנסת הילדים בצורת ''מבחן הכנסה'' ותשלום יחסי לפי פוטנציאל השתכרות והוצאות של שני הצדדים.

ותנחשו מי מתנגד לשינוי החוקים המפלים? נכון, ארגוני הנשים!
ארגונים אלו אינם מעוניינים בשוויון, אלא בהעדפה ובשימור של זכויות הנשים הבנויות על קיפוח האבות. היות שמדובר בארגונים חזקים, הנושאים את שם השוויון לשווא, והחוקים לא ישתנו
במהרה – אני מציעה לאבות לילדים צעירים:

אל תמהרו להתגרש! הגיהינום שמחכה לכם בהמשך – יהיה כואב הרבה יותר מדחייה של הגירושים. כל שנה שאתם דוחים את הסיוט – היא רווח נקי בעיקר מבחינת הקשר עם ילדיכם, וגם מהבחינה הכלכלית.
כאשר מקור פרנסה נפגע – המשפחה מצמצמת את רמת החיים, אך כאשר מדובר בתשלומי מזונות – אומרים לאב: לא משנה מה קרה להכנסה שלך – אתה חייב לשלם! האלטרנטיבה – הוצאה לפועל!
לכו לטיפול זוגי, לגישור – תודיעו לאישה שאין שום סיכוי לגירושים כשהילדים קטנים, קחו בחשבון שלנשים קל יותר לדרוש גירושים, כי הן נשארות עם הילדים ועם תשלומי המזונות. האבות נשארים בלי הכסף ועם ''הסדרי ראייה''.

עצה נוספת לאבות – אם אתם במקרה נוצרים (מ''חבר המדינות'' או ממדינה מערבית אחרת) אל תתגיירו! כנוצרים יחול עליכם החוק ההוגן של פרנסת הילד/ים במשותף עם האם. הייתי מציעה לארגוני האבות הגרושים להילחם בצורה יותר יעילה, יותר בולטת ועקבית בתקשורת ובציבור. אתם מחצית מאוכלוסיית הגרושים.

כאשר אישה מודיעה לבעלה שהיא רוצה להתגרש – היא בעצם מחריבה את כל עולמו: הוא מורחק גם מילדיו, מביתו, ממעמדו הכלכלי. האב חווה טרגדיה כפולה ומשולשת. יש אבות שלא מסוגלים לעמוד בהרס כללי כזה!

הגיע הזמן לחשוף סטטיסטיקות: כמה אבות מאבדים יכולת התפרנסות לאחר גירושים, כמה מתאבדים, כמה לוקים בדיכאון וכמה פונים לאופציות מטורפות לאחר צווי הרחקה מהבית או הודעה על רצון להתגרש, שהם מפרשים, ובצדק, כחורבן כל עולמם. אני מעריכה ששינוי החוק, תוך תשומת לב למחיר המקפח שמשלמים האבות בתהליך הגירושים – יפחית במקרים רבים את סבלם ואת תוצאותיו ההרסניות.

---