המתח שבין מוסר וכליות

ישנן כמה בעיות בעולם שמדירות שינה.

המתרחש ברודזיה – זימבאבווא, דארפור, הכור הגרעיני באיראן, סחר האיברים בסין.
יש, כמובן, עוד הרבה בעיות מטרידות ומטריפות את הדעת – אבל קשה להכילן כולן מבלי להשתגע.

מה בעצם מתרחש שם ברודזיה בסוף העולם שנמצא ממש באמצע האולם? מנהיג המדינה יצר לעצמו כנופיה צבאית והשתלט עליה. מדינה שהיתה פעם פאר אפריקה וכונתה ''סל הלחם'' של אפריקה הפכה בשלבים למזת רעב. את המזון שמכניסים אירגונים בין לאומיים לארץ מחלק המנהיג לאנשי שלומו. הוא אומר בפה מלא – המדינה זה אני. ואם אני אוכל – זה סימן שהמדינה לא רעבה ללחם. העיקר שגירשו משם את הלבנים המזוהמים, הקולוניאליים...
אנשים רעבים ללחם – אנשים מתים ברעב, מערכות מתמוטטות ותוהו ובוהו משתרר בארץ. המנהיג הוא מטורף לכל הדעות. לאיש בעולם לא איכפת?
אולי איכפת, אבל זה לא בא לידי ביטוי מעשי.

אם אתה שומע צעקות אצל השכנים, ואשה מוכה בוכה ומייבבת, אינך חושב פעמים, אתה מזעיק את המשטרה. היא תטפל בענין. יש חוקים. המשטרה חודרת אל דירת השכנים ושולפת את הבעל המכה. עכשיו יש שקט. כמה זמן השקט הזה יימשך – תלוי במערכת המשפט ואכיפתו.
למה אף אחד לא שולח משטרה לביתו של הרודן האכזרי והמטורף הזה כדי לשלוף אותו מביתו?
מישהו חושב שזו תהיה פעולה לא מוסרית להציל עם שלם מניוון וחרפת רעב ואימת מוות?
אבל איך, זה הרי נגד החוקים הבינלאומיים להתערב בחייה של מדינה, אפילו שהם כבר לא חיים, אלא גוססים. מי יצר את החוקים האלה שמתנגחים במוסר – ולמה? אפשר גם לומר, אם המדינה הזאת רוצה להתאבד – אז מי אנחנו שנעמוד בדרכה?
אבל המדינה ואנשיה לא רוצים להתאבד. הם רוצים לחיות ולא נותנים להם. למה אף אחד לא מתערב. ממש, בחוזק יד?
כלומר, אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו המוסר בצד אחד והמנהגים (החוק) בצד השני. למה?

התשובה מאוד פשוטה... אם נשתתף היום במבצע משטרתי בינלאומי בזימבאבווא – מי יתקע לידנו שמחר לא ייאספו כמה מאומות העולם יחדיו ובתואנה כזו או אחרת – יפלשו לתוך ארצנו?

בעתונות שלנו נשמעות פה ושם קריאות והצהרות נגד שיקולי המשטרה בעת פעולתה. כלומר, השטרה שפולשת וחוקרת ומתמודדת היא האשמה כי לה הרי יש ''שיקולים זרים''. ולכן נשמעים קולות מתגברים והולכים שיש לצמצם את יכולת המשטרה לפעול. מי הם הצועקים האלה? אנשי המוסר.

מוסר זה דבר נפלא – אבל בכלל לא פרקטי. במישור האישי הוא מעורר ומעודד אנטישמיות. אידיאות נפלאות של האנושות שהתבססו על המוסר (סולידאריות, שויון, חופש הפרט וכן הלאה) – הביאו לכך שהוקמו אירגונים ומערכות ומדינות שרחצו את עצמם בדם האידיאות האלה וגם טבחו אחרים.

הוא גם משתנה. כן,המוסר אינו דבר חד-פעמי, נצחי. הוא עשוי מפלסטיק בשר-ודם. הוא סחיר. הוא נתון ללחץ פוליטי,טרף לאינטרסים חברתיים וכלכליים. הוא מאוד יחסי, כמו מזג האויר הוא בכל מקום. אז למי נאמין? מי יחליט מה המוסר העדיף והרצוי? מי?
גם באיזורנו יש לנו דוגמה נפלאה להתמזגותו של המוסר בקרום הלחם של הפעילות המדינית של עמים ואירגונים הרוחשים כנמלים בכוורת של דבורים.

אם מסתכלים ממרום רואים נקודה קטנה וירוקה שוכנת על שפת הים וסביב לה ארץ גדולה, ענקית ועצומה. הנקודה הקטנה, כמעט מיקרוסקופית, היא מדינה של יהודים. לא להאמין! מסביב לה מדינות ערביות ומוסלמיות למכביר. היהודים (אולי רובם) טוענים שהארץ שייכת להם. זה כתוב בתנ''ך. גם הערבים המוסלמים מאמינים בתנ''ך. וגם הנוצרים. אבל חלק מהיהודים – שנקראים חילוניים - לא מכירים. הם מכנים את התנ''ך אגדה מטומטמת. אם הם היו יודעים שבכך הם גם פוגעים בנוצרים ובמוסלמים שביססו את אמונותיהם על התנ''ך – אולי היו נזהרים יותר. חשוב להם לא לפגוע ברגשות הזולת. אבל יהודים מאמינים אינם זולת, הם חלק מעצמם ובשרם ולכן אפשר לפגוע בלי להיפגע.

מה עוד יש לנו פה?
חלק מהארץ הוצע לערבים שחיו פה. הם בחלו ברעיון וניתפסו להכרה שיוכלו להביס את היהודים ולהשליך אותם לים. מונטגומרי, המצביא הבריטי המהולל של בנות הברית, טען בחום שהיהודים לא יחזיקו מעמד יותר מכמה שבועות. היהודים החזיקו והוא חטף חום.
הערבים ברחו מן הארץ. מיעוט נשאר פה. אם חס וחלילה הערבים היו מנצחים וכובשים את הארץ – היהודים היו נטבחים עד האחרון שבהם. הנשים היו נאנסות כולן והופכות לרכושו של המופתי. יש למישהו ספק בכך?
מדוע זה התרחיש? כי זה מוסרי.
המיעוט הערבי נשאר פה וצמח. איש ממנו לא רוצה להגר לארצות האיסלם. יש סימן טוב מזה כאשר משווים את איכות החיים פה ושם?

מה עוד יש לנו פה?
הערבים לא השלימו עם קיומה של מדינת יהודים. מבחינה מוסרית הם היו צריכים להשלים עם מדינה יהודית כי:

• זו הארץ של היהודים.
• היהודים הם שארית הפליטה של שואה נוראה שהתרחשה רק לפני עשור שנים באירופה התרבותית (מאי פוט!) וקטלה מחצית מעם היהודים.
• האו''ם הכריע שתוקם מדינה יהודית.

זה השפיע על הערבים החיים בשטח הענקי שבין הים התיכון לסוף העולם המזרחי להכריז כי:

• היהודים בארץ ישראל הם צלבנים וסרטן.
• לא היתה שואה.
• זו לא הארץ של היהודים. אין ולא היה בית מקדש יהודי. היהודים לא היו קיימים בעבר.

כן, גם זה נקרא מוסר.
הערבים העשירים כקורח הקימו מנגנונים לשימור והפצת הבעיה. הם קלטו את הבורחים מן הארץ (באשמתם ברחו) בתוך מחנות פליטים ודאגו להנציח את מצבם הפליטי באמצעות מנגנון או''מי מיוחד למען פליטי ''פלסתין'' בלבד. הם רצו ורוצים גם היום להנציח מצב של שפיכות דמים. מה איכפת להם כמה דם נשפך בצד שלהם, העיקר לשפוך את דם היהודים. להם יש מאות מליונים בלאו-הכי.
זה המוסר הפוליטי שלהם וקשה להתווכח איתו. אפשר להסכים או להילחם.
מדינת ישראל על שש מאות אלף הנשמות שלה פעלה לקליטת פליטים יהודיים מכל רחבי העולם המוסלמי. מי שאומר היום כי ליהודים אלה לא נשקפה סכנת מוות – יספר לנו מה קרה וקורה למיעוט הנוצרי ברחבי העולם המוסלמי.
בישראל אין מחנות פליטים. גם הערבים פה אינם חיים כפליטים.
גם זה מוסר, אבל שונה מאוד ואולי משונה.

מה עוד יש לנו פה?
יש לנו מלחמה על נקודה קטנה, מיקרוסקופית, במזרח התיכון שהערבים לא מוכנים להשלים עם קיומה בתוך מרחבי היבשות הריקים והמרוקנים שלהם. מתחת לעץ האדיר שלהם לא יצמחו חיים אחרים. תעברו מתחת לעץ אורן ותראו כיצד הוא נוטף ומטיף רירי רעל סביבו. שום דבר לא יצמח שם. רק אורן.
גם זה מוסר.

---