הפסקת שלום זמנית

שמעון פרס ממשיך בשלו: מזה שנים רבות הוא מוביל את עם ישראל בציון ובגולה וגם את שאר העולם ''אל המחר''. כעת, מאות אח''מים באו לירושלים לפגוש את ''בעל החלומות'' מרחביה, לפגוש את מה שטרם נולד. הרי כל אחד רוצה להסתכל ''אל המחר'' ולדעת מה שלעתיד לבוא. רק אנחנו, היושבים בציון, משום מה פחות מתעניינים ב''מחר'', יותר ב''היום''. האם שמעון פרס הוא אכן איש החלומות הגדול ביותר בהיסטוריה? לא.

מי שירצה לפשפש בעבר, ייזכר ב''חלמן'' מפורסם אחר. אותו מנהיג, אשר הרברט ג'ורג' וֵלס, אחד האבות המייסדים של ז'אנר המדע הבדיוני, כינה אותו ''בעל החלומות מהקרמלין'' בספרו המפורסם ''רוסיה באפלה''. אפילו הרברט ולס, אשר פנטזיה בהחלט לא הייתה חסרה לו, נדהם אז, במוסקבה, לפני תשעים שנה מדמיונו של בעל החלומות הגדול ההוא, מהקרמלין – ולדימיר איליץ' לנין... לאחר מותו של לנין, הפך הקונספט של ''החלום הגדול'' לכלי בעל חשיבות עליונה בידי הבולשביקים. במשך עשרות שנים נהגו לומר לעם: ''מחר''. מחר תזרח השמש של העתיד הטוב יותר. כן, היום, בינתיים, לא משהו, אך מחר... מחר יהיה טוב. דורות של הנתינים נולדו, חיו ומתו מתחת לפלקט האדום עם דיוקנו של לנין ותחתיו הכיתוב ''אל המחר'', המחר הזוהר...

ההיסטוריה לימדה אותנו, לאיזה מחר בסופו של דבר הגיעו לפי מורשת ''אל המחר'' של לנין. אך, כפי שכבר סיפרתי, שמעון פרס לא אוהב היסטוריה. ההיסטוריה מפריעה לחלום והורסת את השלווה של ''אל המחר''. ההיסטוריה הרי מלאה לקחים - לקחים מאתמול, אשר מלמדים אותנו, איך לפעול היום.

יש דבר נוסף, ש''בעל החלומות'' מאד אוהב, אולי אפילו יותר מאשר הוא אוהב לחלום, הוא אוהב את הנשיאות שלו. שמעון פרס מאד אוהב את הנשיאות שלו. הוא אוהב להצטלם עם האח''מים וסלבריטאים. הם מעניקים לגיטימציה לחלום. אם הם באים ל''בעל החלומות'' ומדברים במלוא הרצינות על חלומותיו, החלום כאילו הופך למציאות - והמציאות הופכת לחלום...

גם החברים במפלגה למדו את פטנט ''אל המחר''. והנה, הראשון בין שווים, אהוד אולמרט, נואם בועידת החלומות אל המחר: ''כל עוד לא יעוצבו גבולותיה של מדינת ישראל, כל עוד ימשכו הטשטוש והערבוב בינינו לבין הפלשתינאים, לא נממש את חזון המחר''. מה לא ברור? האתגר הבא של ישראל הוא ''קביעת גבולות הקבע של המדינה במסגרת של חוזה שלום עם שכניה''. לשיטתם של החולמים, הבעיה היא שאין לנו גבולות קבע. אילו היו לנו היום גבולות קבע, אז הכול כבר היה בסדר גמור אצלנו.

עבור אלה שבכול זאת עדיין לא הבינו, אתרגם משפת החלומות: ''אתגר גבולות הקבע'' זה שם חדש לדבר ישן – ''ההתכנסות''. אותה ההתכנסות, השלב הבא, אשר אמור היה להתבצע לאחר ההתנקות. אותו שלב מספר 2, אשר לאור התוצאות של הצלחתה המסחררת של ההתנקות, הוכנס למגירה. וכעת שוב נשלף ממנה - כעת הכי חשוב לקבוע גבולות קבע! כמו שקבענו גבולנו עם עזה. נו, סוף-סוף הבנתם? מר פרס מסכם אחרי מר אולמרט: ''העתיד יבנה על ידי שלום!''. קדימה – אל המחר!

ממש נהניתי מכל רגע של השידורים מוועידת החלומות. איזה כבוד, איזה פרגון למדינת ישראל ולעם בציון! איזו הבנה של הבעיות וצורכי הביטחון שלנו! רק דבר אחד גרם לתחושת החמצה – מדוע ''בעל החלומות'' לא הזמין את משתתפי הוועידה להתכנס בשדרות? או, אולי, יותר טוב – באשקלון! כמה חבל שלא חשבו על זה קודם...

כך ממשיך ''חלום ליל קיץ'' של ועידת הנשיאים 2008, ועידה המכונה ''אל המחר''. ובוועידה הזאת מתברר יותר ויותר, מה הוא אותו ''המחר'' לפי החזון של אולמרט-פרס: הסכם שלום יבטיח את עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית בגיבוי אמריקאני ובינלאומי מלא (דברי ראש הממשלה).
הכול כעת הוסבר ו''אל המחר'' קורם עור וגידים. היות ולשיטתם של ''החולמים'' ושותפיהם, אין פיתרון צבאי לבעיית הקסאמים (''אין זבנג וגמרנו''), היות וצה''ל לא מסוגל להפסיק את ירי הקסאמים והגרדים מעזה, קל וחומר – למנוע ירי טילים מדרום לבנון, מעתה תחיה המדינה היהודית בגיבוי אמריקאני ובינלאומי (מלא)! שישו ושמחו, יהודים! סוף-סוף ביטחון! בגיבוי אמריקאני! ובינלאומי!! מלא!!! הגיבוי שלהם יביא לנו ביטחון - כמו לעיראק...

מר פרס, היקר! יש לי בקשה אחת קטנה אליך. בחייך! תן לנו מנוחה. די עם ''המחר'' התמידי שלך! יש לנו עניינים בוערים היום, אין לנו ראש ל''מחר'', ''המחר'' שלך, אשר מעולם לא מתגשם.
הבה נכריז בריש גלי, בפני כ-ו-ו-ו-ל-ם בוועידת הנשיאים שלך על הפסקת שלום זמנית. נתפנה לטפל בחמאס בעזה ובחיזבאללה- בצפון, ואז - נראה. אולי גם בדמשק - כמו שג'ורג'. וו. דרבן אותנו עוד ב- 2006 בזמן המלחמה. אילו היינו מרסקים אז את דמשק, אולי, היום היה ג'ורג'. וו. לוקח על עצמו לטפל בטהרן? כעת הוא כבר לא כל כך שש - אין לו חשק. האם הוא ממתין ל''מחר'' של שמעון פרס?

---