ועדת הבדיקה של האו''ם

שמעון מנדס

במהלך הקרב במחנה פליטים ג'נין, כאשר הפלסטינים הרעישו עולמות על טבח שצה''ל עשה שם, התכנסה מועצת הבטחון של האו''ם ועלתה שם הדרישה לשלוח ועדת חקירה בינלאומית. ישראל (הדרג המדיני) הסכימה לקבל ועדת בדיקה מטעם מועצת הבטחון (Facts Finding Committee). מאוחר יותר, ישראל חזרה בה מהסכמתה לקבל את הוועדה. רבים תהו מה גרם לשינוי עמדתה של ישראל. היו ששאלו אם פעלנו בחכמה, וחורשי מזימות חשדו שמא יש לישראל משהו להסתיר. מנסיוני האישי אשתדל להאיר את הסוגיה.

ראשית, נתייחס לתואר של הוועדה הקובע ''מציאת עובדות''. בהקשר זה, אספר סיפור שכל ירושלמי ותיק מכיר אותו. כאשר שר התקשורת, רובי ריבלין, למד בבי''ס תיכון, פרופ' צבי יעבץ היה המרצה שלו להיסטוריה. ידוע היה כי רובי הינו אוהד בית''ר ירושלים, ואילו פרופ' יעבץ היה אוהד הפועל ירושלים. רצה המקרה והפועל ירושלים נצחה את בית''ר במשחק ליגה בתוצאה 1:2. מדורי הספורט דווחו למחרת שבית''ר שלטה יותר במגרש והתוצאה אינה משקפת את מהלך המשחק. בוויכוח ידידותי להפליא בין פרופ' יעבץ לבין רובי ריבלין, קבע הפרופ': בהיסטוריה העובדות קובעות, ולכן 2:1 זה עובדה. שיחקו יותר טוב או פחות טוב, זו פרשנות. אבל העובדה היא הקובעת. עד כאן המשל.

לאחר שמועצת הבטחון קבלה את ההחלטה לשלוח את ועדת הבדיקה לישראל, הזדרז מזכיר האו''ם לבחור את חברי הוועדה ולהפקיד בידיה כתב מינוי. מזכיר האו''ם פעל בחטף הן במינוי חברי הוועדה והן בנוסח כתב המינוי, שהיה מאד רחב, הרבה מעבר לנדרש לבדוק את סוגיית הטבח. אילו רצה מזכיר האו''ם לבדוק את נורמות הלחימה הצה''ליות, הוא צריך היה למנות ועדה שחבריה קציני צבא בכירים, ולא סתם קצינים, אלא קציני חי''ר שיש להם הבנה בסוגיית ''הלחימה בשטח בנוי''. במקום זאת, הוא בחר שלושה אנשים, שתחום עיסוקם ומומחיותם הוא הנושא ההומאני. אם הם היו מגיעים למחנה פליטים ג'נין, מסקנות הוועדה שלהם היו ברוח קביעתו של אהובנו פרופ' יעבץ. דהיינו, נלחמתם יפה ונלחמתם בזהירות, וכל מה שעשיתם נבע מכורח. מבחינתנו זה הכל פרשנות. ההרס והחורבן ואלפי אנשים חסרי קורת גג, אלו הן העובדות - והמסקנות תהיינה בהתאם.

מנסיוני בעבודה עם גורמי או''ם, הבעיות שהיו לנו תמיד היו עם הדרג הפוליטי ולא עם אנשי השטח. הדו''חות של אנשי השטח תמיד היו נאמנים למציאות, כלומר: סיבה, מסובב ותוצאה. מי שעיוות את הדו''חות שיצאו לאור היו אנשי הדרג הפוליטי, דוגמת הנציב הכללי לפליטים וסגנו; הנציב הכללי של אונר''א וסגנו. אלה יושבים בג'נבה ובווינה - והם צריכים להיבחר. כמו מזכיר האו''ם, שגם הוא נבחר אחת לחמש שנים. אנשי השטח הם, מה שנקרא בלשוננו, שכירים.

יצויין, כי בסיסי המחבלים תמיד היו במחנות הפליטים מן הטעם הפשוט: במחנות הפליטים היתה להם המטריה של החסינות הדיפלומטית של האו''ם. (כך זה היה גם בירדן, 1970 – זוכרים?). כאשר הגעתי לתפקידי כקצין קישור באיו''ש, בקשתי לדעת על מה נשענת מערכת היחסים שלנו עם ארגון האו''ם. מצאתי, שאונר''א פועל מכח הסכם עם ממשלת ישראל משנת 1967, שנקרא הסכם מיצ'למור-קומיי (לורנס מיצ'למור, הנמציב הכללי, ומיכאל קומיי, עוזר מיוחד לשר החוץ של ישראל). בהסכם נקבע שהמדינה המארחת מסייגת את מתן האפשרות לאונר''א להמשיך ולפעול בצרכיה הבטחוניים, גם החסינות הדיפלומטית, אפשר שתשלל מהארגון אם צרכי הבטחון יחייבו זאת. כאשר גליתי זאת למנהל אונר''א באיו''ש, הוא הופתע והדבר לא מצא חן בעיניו. אבל הסכם הוא הסכם.

כאשר נאלצנו לפעול בתוך מחנות הפליטים או מוסדות החנוך של אונר''א, פעלנו ללא היסוס. בשנת 1982 (מלחמת לבנון) היו לנו הרבה אירועי הפרות סדר קרים וחמים, ואנו הגבנו בהתאם. בדו''ח השנתי לאותה שנה, שנערך במטה הארגון בווינה, צויינה הפעילות של צה''ל בתוך מחנות הפליטים ומוסדות החנוך של אונר''א לאורך כל השנה, מבלי לציין בכלל את הגורמים שהניעו אותנו לפעול. אנשי משרד החוץ ניסו למחות בקול ענות חלושה, ממש כמתנצלים. ואילו סגן הנציב הכללי שנכח בדיון עמד במריו, ולא היה מוכן לשנות אפילו פסיק. אמרתי אז לאורח הנכבד מווינה: ''יש כאן שני אנשים שיודעים היטב את כל האמת על הארועים שהיו,המנהל האזורי שלך ואני. מאחר שאינך מוכן לקבל את הסתייגויותינו, אני יכול להבטיח לך שבשנה הבאה, הפעילות שלנו בשטח תשקף את הדו''ח שלך''.

למחרת בבוקר כאשר מסרתי למנהל אונר''א באיו''ש מכתב חריף בנושא הדו''ח, אמרתי לו: ''יש לי הרושם שהדו''ח הזה נערך בדמשק ולא בווינה''. הוא שתק - שתיקה כהודאה. אנשי אונר''א פחדו שממשלות ערב עלולות להפסיק את פעילות הארגון, כפי שנאצר זרק את האו''ם מסיני ב- 1967. ולכן הם נאלצו לפעול בצורה שלא תכעיס את הערבים. ישראל היא דמוקרטית, קטנה, היא לא תעז לעשות את מה שנאצר עשה, אבל חאפז אל-אסד עלול גם יכול.

לסיכום, הערכתי היא שמזכיר האו''ם צריך לעמוד לבחירה בעוד שנה, ולכן הוא מכיר את השפעת מדינות ערב על גוש המדינות של העולם השלישי. בבחירת חברי הוועדה וניסוח כתב המינוי שלה, הדריך אותו הרצון להיבחר כמזכ''ל האו''ם לתקופה נוספת - כאשר מסקנותיה הידועות מראש תהווינה האתנן שלו לערבים.

טוב מאד עשה ראש הממשלה כאשר סרב לאפשר לוועדה להגיע. מה גם שזה היה עלול להיות תקדים מאד מסוכן מבחינתנו.

הצגת המאמר בלבד

אני מסכים לחלוטין, וכל המוסיף - גורע.

אריה פרלמן (יום רביעי, 05/06/2002 שעה 0:19)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

מה שמותר לשור, לפעמים אסור ליופיטר...

אלכסנדר מאן (יום רביעי, 05/06/2002 שעה 2:23)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

שמעון שלום,

אני מבין שוועדות בינלאומיות יכולות להוות 'כאב ראש' לא קטן עבור מדינות שונות, ושעל פי רוב מעדיפה כל מדינה להמנע מביקור שכזה. אינני מטיל גם ספק באפשרות ששיקולי יוקרה, תככים פנימיים, פוליטיקה של מאחורי הקלעים וכ' מכתיבים את שיקולי הרכבתן של וועדות בינלאומיות שונות. זהו שם המשחק, וישראל כחברה בארגון האו''ם חייבת, חד וחלק, לקבל חוקי משחק אלו.

אני מבין שהדבר אינו פשוט עבור מקבלי ההחלטות ונציגי הכיבוש בשטחים, אך אינני בטוח שניתן לקבל אך ורק את גרסתו של צה''ל להתרחשויות ג'נין, אך אם באמת היו אלו פני הדברים - אדרבה ואדרבה, היו צריכים לעשות הכל שוועדה בינלאומית תבוא ותכתוב דו''ח, עויין ככל שיהיה, שאחר כך ישראל תנסה לסתור את ממצאיו ומסקנותיו. הרי זהו דבר סביר לחלוטין, ולרשות ישראל עומדים מומחים צבאיים ומשפטנים מהשורה הבינלאומית הראשונה - אינני מבין מהי הבעייה.

עצם העובדה שישראל הסכימה בתחילה לבואה של וועדת חקירה שכזו, ואחר כך חזרה בה מכוונתה זו, מעיד על חוסר ביטחון ושיקול דעת פזיז, וחבל שכך נפלו פני הדברים.
ובכלל, נסיונך להשוות בין מדינת ישראל הדמוקרטית, עם כל מגבלותיה, למצריים של אז והיום או אף לסוריה - אינו רלבנטי. הרי ברור לכל בר דעת שמדינות נחשלות אלו אינן עומדות בסטאנדרט מערבי קביל של שלטון דמוקרטי, ולכן אין כל טעם לבצע השוואה או רמיזה ש'לנאצר היה מותר לבצע דבר מסויים, ולנו אסור'. זוהי נקודת החוזק של מדינת ישראל בסיפור זה, אשר מליוני בני אדם רואים ומבינים ללא צורך בכל הסבר נוסף.

שלך בברכה

אלכס

_new_

אלכס היקר

ניר (יום רביעי, 05/06/2002 שעה 2:41)
בתשובה לאלכסנדר מאן

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

אתה טוען, ש''X כחברה בארגון האו''ם חייבת, חד וחלק, לקבל חוקי משחק אלו''

הX היא כמובן ישראל, אבל מצד שני, אתה פוסל את הכנסת מצרים וסוריה לX שהן גם חברות באו''ם כיוון,
ש''אינן עומדות בסטאנדרט מערבי קביל של שלטון דמוקרטי''

אינני מבין, אם ישראל צריכה לעמוד ב''חוקי משחק'' מדוע אין הערבין כן?

אם היינו חברים באומסמקו''ד - אומות מאוחדות לסטאנדרט מערבי קביל ודמוקרטיה, הייתי מבין אותך, איכשהו, אבל איננו, אז אולי תואיל להסביר למה אנחנו חיבים לקבל דו''ח ''עוין ככל שיהיה'' ואילו הערבים ושאר האומות המאוחדות פטורות מכך?

האם זהו הזילזול של האו''ם במדינתנו? האם זהו עוד אחד מן החוקים? אזי, יש לזלזל באותה מידה באו''ם, ''חד וחלק'' זה מה יש, אלו חוקי המשחק

_new_

חוקי המשחק במועדון יופיטר

אלכסנדר מאן (יום רביעי, 05/06/2002 שעה 3:06)
בתשובה לניר

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

הוא שאמרתי: מה שמותר לשור, אסור ליופיטר... ישראל מבינה עצמה כמדינת העולם הראשון, ולכן עליה לנסות ולעמוד בסטאנדרט זה, ככל האפשר. אם ישראל אינה מעוניינת לעמוד בסטאנדרט זה היות ואינה רוצה ו/או אינה יכולה, תאבד ישראל קלף מיקוח גדול של אהדה בינלאומית לא מבוטלת בגין נורמות יופיטר האמורות.

הסיבה האמיתית להתעקשות אומות העולם לשליחת וועדה בינלאומית לחקר אירועי ג'נין נבעה לשיטתי מסינדרום ה'מוסר המשולש' הישראלי יהודי, אשר במסגרתו לא מפסידים ישראל ויהודי העולם אף הזדמנות 'להתקרבן' ולהטיף מוסר לגויים, כערך מוסר על מוסר כפול אפשרי (1). יכול להיות שזוהי הנקמה המתוקה של מעצבי המדיניות בעולם הראשון, אשר מעוניינים לראות ולהראות שידי ישראל גם הן אינן נקיות. השור מבחינתן אינו מעלה ומוריד דבר.

ובכלל, בחיים צריך להיות חכם ולא צודק, ובמיוחד ביחסים בינלאומיים, המורכבים מאינטרסים ומשיקולים זרים, אשר להם ולצדק ומוסר מעט מהמשותף. מר ספירו יוכל לקפוץ ולומר שמשפט זה הוא ציני, אך אני מאמין שהוא המשפט שהכי מתקרב לאמת בנקודה זו.

אם תשאל אותי, זוהי כנראה בסופו של דבר גם הסיבה היחידה שבזמנו ישראל הקימה וועדת חקירה, אמנם פנימית, לחקר אירועי סברא ושתילה. מדוע היתה ישראל צריכה וועדה שכזו, בסופו של דבר? לדעתי כדי לעמוד בסטאנדרט בינלאומי, ככל הנראה, או לפחות זה היה החלק המכריע בשיקוליה. אינני חושב שכל הפגנות 'שלום עכשיו' ושאר ארגוני המחאה היו יכולים להביא להרעיון הקמת וועדת חקירה ללא הלחץ והאש הצולבת ברמה הבינלאומית בנקודה זו. נקודה למחשבה.

(1) זוהי גם הסיבה והמוטיבציה האמיתית לדווח ההיסטרי בחנות הרדיו והטלביזיה במערב, אשר לשיטתי חרג בהרבה מעבר לכל פרופורציה אפשרית. הדאגה לשלום השור היתה משנית בהשוואה לרצון לטלטל את יופיטר הצדקן.

_new_

מר מנדס

סוריא סהארה (יום רביעי, 05/06/2002 שעה 2:36)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

כתבה יפה ומענינת סוריא

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.