ההתרסה הפכה להיות גלויה לגמרי וכבר לא רק ביחס לחרדים אלא לעניינים שהיו מוסכמים גם על מי שעדיין אינם שומרי מצוות, כגון עניינים של צניעות. ובימים האחרונים גם התייחסות מזלזלת בבוטות כלפי מסורת ישראל וספרי הקודש. לא מופרך להניח כי זהו השורש לזלזול של מניפי הדגלים השחורים במוסכמות החברתיות והחוקיות
הכותרת לקוחה מפרשת השבוע ואתחנן
(דברים ד'): כה כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה'-אֱלֹקֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ. הפסוק הזה פותח את הפרשיה שקראנו הבוקר בתפילת שחרית של תשעה באב. חכמינו מצאו שיש קשר ישיר בין התוכן של הפרשיה הזאת ובין הלקח שעלינו להפיק מתשעה באב ולכן קבעו שנקרא בתורה דווקא את הפרשיה הזאת. הפסוק הבא כבר אומר מה תהיה התוצאה של התהליך המתואר בפסוק הראשון:
כו הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן... וזה אומר שהפסוק הראשון מתאר את כל תהליך ההתדרדרות שמביאה לתוצאה שבפסוק השני. לכאורה זה קצר מדי, הרי ספרים שלמים נכתבו על זה.
נביא בקצרה, ובהתאמות מתבקשות, את תמצית דבריו של הנצי''ב בפירושו 'העמק דבר': בשנים הראשונות לאחר כיבוש הארץ תחיו תחת הרושם של הנס הגדול שנעשה לכם במלחמה מול כל הצבאות שניסו להשמיד אתכם ותנהגו בצניעות. אחר כך ההרגל יעשה את שלו וכאשר תתחילו להצליח בפרנסה וכדומה, תחשבו שאלה תהליכים טבעיים והכשרונות שלכם הם שמובילים אתכם להצלחות. תחשבו שאתם עם ככל העמים רק אולי יותר מוכשרים. תפסיקו להתייחס אל ה' ואל ציפיותיו מכם כי יותר נוח בלי כל החובות שהוא מטיל עליכם. בסוף תגיעו לכך שתעשו דווקא:
... וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה'-אֱלֹקֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ. זה כבר לא עניין של נוחות, זו פשוט התרסה נגד האמונה בה' ובמה שנגזר ממנה.
דומה כי בשלב הזה של התרסה נגד כל מה שקשור באמונה בה' ובמה שנגזר ממנה אנחנו מצויים כבר זמן לא קצר. היחס השלילי לחרדים בכלל וללומדי התורה בפרט לא התחיל אתמול וגם לא עם הקורונה, מאז שאני זוכר את עצמי אני זוכר יחס שלילי כלפיהם. אלא שלאחרונה ממש ההתרסה הפכה להיות גלויה לגמרי וכבר לא רק ביחס לחרדים אלא לעניינים שהיו מוסכמים גם על מי שעדיין אינם שומרי מצוות, כגון עניינים של צניעות. ובימים האחרונים גם התייחסות מזלזלת בבוטות כלפי מסורת ישראל וספרי הקודש. ולא מופרך להניח כי זהו השורש לזלזול של מניפי הדגלים השחורים במוסכמות החברתיות והחוקיות שלפיהן מתנהלת המדינה, ששלטון מחליפים בקלפי ולא באלימות.
ה' אלוקינו ה' אחד
בהמשך הפרשיה גם מבטיח משה רבנו שהקב''ה לא יעזוב אותנו, לא ישכח את הברית שכרת עם אבותינו:
לא כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹקֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם. והוא ממשיך ומציע לנו מרשם למניעת ההתדרדרות הנ''ל, התבוננות לעתים מזומנות בהיסטוריה ובקשר החי שלנו עם הקב''ה:
לב כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם: הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. לג הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה--וַיֶּחִי. ההיסטוריה שלנו לא מתחילה מהקמת המדינה וגם לא מהעליה השניה או הראשונה. גם לא מהקונגרס הציוני, היא עתיקה ומשמעותית הרבה יותר.
להתבוננות כזאת, מבטיח משה רבנו, צפויה תוצאה:
מ וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְו?ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים. למשה רבנו ברור שלא די בהתבוננות בהיסטוריה הרחוקה, שהרי אנחנו בקושי זוכרים את זו הקרובה אז לא סביר שנושפע ממה שקרה לפני אלפי שנים. לכן הוא מציע לנו מרשם בטוח לשמירה על קשר חיובי עם הבורא יתברך, התבוננות יומיומית:
לט וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד. הדגש הוא על המילה
הַיּוֹם, לא רק משהו שקרה אי אז בהיסטוריה, זו המציאות היום ואין זולתה. מהתבוננות כזאת מגיעים בהכרח ל-
וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְו?ֹתָיו...אלא שגם המרשם הזה אינו מספיק עדיין, כי מה יגרום ליהודי הטרוד במלאכת יומו להביא פרנסה הביתה, לעצור כמה דקות ולהתבונן? לכן קובע לנו משה רבנו רובד נוסף השווה לכל נפש וזו גם מצווה שזמנה בכל בוקר ובכל ערב, מצוות 'קריאת שמע', לקרוא את הפרשיה שמתחילה בפסוק
(פרק ו'): ד שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹקֵינוּ, ה' אֶחָד. וממשיכה: [ה] וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. בחסידות מבואר שהפסוק השני הוא תוצאה הכרחית מהתבוננות בפסוק הראשון וכשמקיימים את המצווה הזאת כראוי, זוכים לאהבת ה' וממילא זוכים להעריך נכונה את המציאות שבה חיים ונמנעים מגלישה למחוזות לא רצויים של התרחקות ח''ו. וכשאנחנו אוהבים את ה' מתגלה גם אהבתו אלינו.
ונושנתם בארץ והשחתם
