הטור שהפצתי לפני שבוע זכה להרבה תגובות, רובן מזדהות עם דבריי. תגובה אחת, בלתי מזוהה, הייתה ביקורתית, ודומני כי נדרשים הסבר ותשובה.
להלן התגובה שקיבלתי:
נקודת המוצא שלך, למרות שאינך אומר זאת במפורש, היא שהבעיה אחרי שורה ארוכה של ''אורות'', שאתה וחבריך הבאתם, ושכולם התגלו כחזיונות שווא, אולי תנסה פעם להציע מה שהוא אוריגינלי, במקום לחזור וללעוס את אותה עיסה שלעולם לא תביא לשינוי אמיתי.
כאמור, תגובה זו מחייבת הבהרה.
אינני ידע למה התכוונת ב''אורות'', אני וחבריי אכן הצגנו מספר פעמים הערכות שהיו מבוססות על ניתוח המציאות והתהליכים שבאופק. לא אני ולא ''חבריי'' לא נמצאנו בעמדות החלטה והובלה. אישית, מעולם לא בקשתי להצטרף למחנה הפוליטיקאים, לא לקבל עמדת מנהיגות ולא לענות-אמן לקו מפלגתי זה או אחר.
וזו ככל הנראה אי ההבנה הבסיסית בתגובתך. להמחשת מצבי, אני משווה את הערכותיי לתחזית של חזאי מזג-האוויר. תפקידם להציג תחזית, איש איננו מצפה מן החזאי שגם ישפיע על מזג האוויר.
אם אתה מבקש לדעת מה דעתי-הערכתי, עשיתי זאת בשלושה טורים שהפצתי לפני כעשרה חודשים, טורים שהציגו את המציאות המשתנה של ימינו בעולם, באיזור ואצלנו. לא אלאה אותך בחזרה על הטורים שהפצתי. אסתפק בהעלאת חלק הארי מן הטור שהפצתי ב-29 באוקטובר אשתקד, בכותרת ''
מה השתנה אצלנו?''
מלחמת יום הכיפורים זעזעה את היציבות – היא הביאה לנפילת שלטון המערך בישראל ולהעלאת גח''ל, היא הולידה את גל ההתנחלויות המסיבי ביהודה ושומרון, וחיסלה את האופציה של הסכם מדיני על בסיס שתי מדינות ושני עמים, זה לצד זה. כך הכשלנו את שיחות האוטונומיה, שהיו הנדבך האזורי בהסכם שנחתם עם הנשיא סדאת, וכך נוצרה מציאות חדשה של שני לאומים בארץ אחת, עם יהודי שולט ועם פלסטיני נשלט.
במסגרת השינויים וההתפתחויות בזירה המקומית ובעולם נולדו אפשרויות חדשות ונוחות לישראל, אפשרויות להסדר אזורי, אך מימושן של אפשרויות אלה חסום – אף מנהיג ערבי לא יהיה מוכן או מסוגל לקדם מהלך מדיני עם ישראל קודם שיימצא פתרון לחלוקה מקובלת ומוסכמת של האתרים הקדושים לאיסלם וליהדות, ופתרון לדרך החיים לשני העמים.
בימים אלה עוברת עלינו אינתיפדה חדשה. אין חשיבות מה היה הגורם המקומי שהביא לתחילתה. אין גם משמעות אם אינתיפדה זו תדעך מכוח עצמה או אם נצליח לדכאה. אנו בישראל חייבים להבין שללא הסדר/פיתרון אשר יהיה מקובל על שני הצדדים נדע אינתיפדה אחת לאחר השנייה, וכל זה בעולם הנדרש להתמודד עם בעיות איסלם משל עצמו, עולם שיהיה מוכן פחות ופחות לעמוד לימין ישראל.
ראשי הממסד הביטחוני בישראל מבינים זאת אך הם עומדים חסרי אונים מול דעת קהל מתלהמת ודרג מדיני שנשלט בידי ימין קיצוני.
חלפו חמישים שנים מאז מלחמת ששת הימים. בכל שלוש הזירות – הבינלאומית, האזורית והפנים ישראלית - השתנו הדברים מן היסוד. ועודנו מצויים בעיצומם של תהליכים אלה.
אם לא נפעל נכונה ומיד עלולות התוצאות להיות הרות-אסון לישראל.
זו הייתה ההערכה וזו הייתה התחזית. כאמור, אינני מתיימר להיכנס לפוליטיקה, אינני מנסה אפילו להציע דרך, מה גם שיש, ללא ספק, מספר אופציות. אכן, אף לא אחת פשוטה ואידיאלית, ובכל אחת יש גם סיכונים. אך כל אחת מהן עדיפה על ההתנהלות היום – ללא יעד וללא דרך.
הסיכון הגדול ביותר, לדעתי, הוא בהמשך התעייה ללא דרך.
התחזית והדרך
