המנדט הבריטי הסתיים

צפיתי השבוע בערוץ ההיסטוריה. הקרינו סרט ישן– הפלמ''ח במאבק נגד הבריטים. הסרט מספר את סיפורן של מספר פעולות שביצעו יחידות הפלמח בשנים 1945 - 1946.

זכרתי, כמובן, את הפעולות מאותם ימים (בחלקן אף השתתפתי אישית). אלה היו ממוקדות בשלושה תחומים – העלאת המעפילים, פעולות התיישבות, והפגנות כוח שנועדו לגייס את דעת הקהל העולמית לתמיכה במאבק היהודי בארץ-ישראל.

דברי המשתתפים בסרט הזכירו לי את התקופה, את האמונה שפיעמה בלבנו בזכותנו על הארץ, את ההזדהות המוחלטת בצדקת הדרך ואת החתירה של כל אחד ואחת מאתנו להשתתף אישית במבצעים השונים.

בעוד אני צופה בסרטים, בעוד אני נזכר בי ובחבריי באותה תקופה, לא יכולתי שלא להעלות ''הרהורי עבירה'' – במה היו שונים אמונתנו ולהט המבצעים בהם השתתפנו באותם ימים מאמונתם ומבצעיהם של 'נוער הגבעות' של היום? מה חשים אלה המקימים היום התנחלות חדשה ''בלתי חוקית'', בעת שהם יוצאים למבצע ''תג מחיר'' חשאי, או שהם שותפים בהפגנת המונים שנועדה למנוע פינוי ישוב או בית?

בגילנו באותה עת, היינו בני 18 ו–20, היה לנו ביטחון מלא בצדקת הדרך והאמנו אמונה מוחלטת במנהיגינו המדיניים והצבאיים. כך, ללא ספק, חשים גם בני הנוער היום, בני הכיפות-הסרוגות.

הרהרתי בדבר– השוני בין אז והיום איננו בפרט, בנער ובנערה הנאבקים ובאמונתם, השוני הגדול והמכריע הוא ביעד, ובהנהגה המדינית המדריכה את הדרך והמאבק.

אנחנו לא נאבקנו בעם הבריטי, לא פעלנו נגד ממשלת לונדון ואף לא לחמנו בצבא הבריטי שבפלשתינה. ידענו היטב שהישוב היהודי הקטן איננו יכול לאסור מלחמה על אלה. המאבק אותו ניהל היישוב היהודי היה מאבק מדיני. מאבק זה התמקד בשנים:

• בראש וראשונה היה המאבק למען עלייה המונית לארץ ישראל. לא יכולנו להתעלם ממצוקתם של מאות אלפי היהודים העקורים אשר שרדו את השואה, אלה שלא היה להם לאן לחזור ולהשתקם, אלה שכל העולם היה סגור בפניהם. אורגן ורוכז מאמץ אדיר באירופה ובמערך ספינות המעפילים אך תרומתו העיקרית של מאבק זה הייתה במישור המדיני, בגיוס דעת הקהל העולמית שתאנוס את ממשלת בריטניה לפתוח השערים או לעזוב את הארץ.
• המאבק השני היה בתחום ההתיישבות, ברכישת הקרקעות וביישובם, כך האמנו ייקבעו גבולות הקבע של המדינה היהודית. פעלנו נגד ''הספר הלבן'' משנת 1939 אשר הגביל את העלייה ואסר על ההתיישבות היהודית. הפגנת המונים ביססה את הקמתה של ביריה, והמבצע במוצאי יום הכיפורים ב-‏1946 הקים בלילה אחד 11 נקודות חדשות וקבע עובדה בנגב.

ולמותר לומר שלא פעלנו כנגד שכנינו, ערביי ארץ-ישראל. ידענו כי עם אלה נצטרך ללמוד לחיות, אלה לצד אלה.

השוני, כאמור הוא במדיניות:

• 'נוער הגבעות' איננו פועל נגד ממשלה זרה. הוא חותר תחת מדיניותה של הממשלה אותה בחר העם בישראל.
• 'נוער הגבעות' דוחק אותנו למאבק בין-דתי, נגד הזכויות ונגד מעמד האיסלם והנצרות בארץ ישראל.
• בניגוד למאבק בשנות ה-‏40, למאבק שעיקרו גיוס תמיכה בינלאומית בתביעה היהודית לעלייה, להתיישבות ולכינון מדינה, מאבקו של 'נוער הגבעות' היום מחבל במעמדה הבינלאומי של ישראל, מחבל בהכרה ובתביעותינו המדיניות.

וזה עושה את כל ההבדל בינינו אז למאבק של היום.

---