השבוע ציינו את הכ''ט בנובמבר. עשינו זאת ללא תופים וחצוצרות. היה זה סתם עוד אחד מ-365 ימי השנה. חבל. שהרי אילמלא יום זה, אילמלא החלטה 181 של העצרת הכללית של האו''מ, מאד אפשרי שמדינת ישראל לא הייתה קיימת היום.
מייחסים לאבי האומה, לדוד בן-גוריון, שתי התבטאויות שבטאו את יחסו למערכת הבינלאומית:
- ''לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים''!
- ''או''מ שמום'', זלזול מופגן במערכת הבינלאומית!
אפילו התבטא כך בן-גוריון, לא זה היה יחסו האמיתי. להיפך, הוא הטיב להבין כי מדינה יהודית בארץ-ישראל לא תיכון ללא פעולה נמרצת, ובמקביל בשתי זרועות:
- עלייה, התיישבות ובניית הבית הלאומי,
- זכייה בהחלטתה ואישורה של המערכת הבינלאומית להקמת המדינה היהודית בארץ ישראל.
מרוץ המכשולים המדיני בדרך כינונה של ישראל כלל ארבע החלטות מדיניות גורליות:
- ב-2 בנובמבר 1917, הצהרת בלפור, מכתבו של שר החוץ הבריטי, ג'ימס בלפור, להסתדרות הציונית. במכתב זה ראתה ממשלת הוד-מלכותו בעין יפה את הקמתו של בית-לאומי יהודי בארץ ישראל.
- לאחר מלחמת העולם הראשונה, חוזה ורסייל ביוני 1919 וועידת סן רמו באפריל 1920, אשר החליטו על מנדט מטעם חבר הלאומים, להכשרת הקרקע להקמת הבית הלאומי היהודי.
- ''הספר הלבן'' אותו פרסם שר המושבות הבריטי, ובו נסוגה בריטניה מן המדיניות שהתווה הלורד בלפור, ונכנעה ל'מרד הערבי' (''המאורעות'', כך כינינו ביישוב את המרד) והחליטה להקים מדינה דו-לאומית בפלשתינה. ועד שזו תוקם, תוגבל מיד ודראסטית העלייה היהודית ותוגבל, כמעט תופסק, ההתיישבות בארץ.
- ולבסוף, הכ''ט בנובמבר 1947 - החלטת חלוקת הארץ. שלושה גורמים הביאו להחלטה זו של ארגון האומות המאוחדות:
- בריטניה המותשת לאחר מלחמת העולם ורצונה להתנתק ממושבותיה באימפריה הבריטית, ולהתמקד על שיקום הבית, שיקום הממלכה המאוחדת;
- יסורי המצפון הבינלאומי בעקבות ה''שואה'' יחד עם הצורך למצוא פתרון דחוף לעקורים היהודים אשר שרדו את המלחמה באירופה;
- והמאבק של היישוב היהודי, בשתי שלוחות – ספינות העולים ה''בלתי לגליים'' אשר חתרו להגיע לארץ-ישראל, שיאן – ספינת האקסודוס, והמאבק האלים של המחתרות.
מציאות חדשה זו הולידה תובנה במערכת הבינלאומית כי דרוש פתרון דחוף ליהודים ולארץ ישראל.
תחילה כוננה, בנובמבר 1945, הוועדה האנגלו-אמריקאית. ועדה זו הגישה המלצותיה לאחר חמישה חודשים. שעיקריהן:
- אין להקים בפלשתינה מדינה עצמאית. מדינה כזו תביא, ללא ספק, למלחמת אזרחים קשה. ומכאן שיש להמשיך ולקיים את המנדט הבריטי עד שניתן יהיה להחליפו בנאמנות מטעם האו''מ.
- יחד עם זה, המליצה הוועדה לבטל את ''הספר הלבן'', להתיר עלייה יהודית, שהרי בעיית העקורים תיפתר בעיקר בפלשתינה, ובמקביל - להתיר רכישת קרקעות והתיישבות יהודית.
ממשלת בריטניה דחתה את ההמלצות והעבירה את הנושא לאו''מ. שם נולדה ועדת החקירה לעניין ארץ-ישראל, ועדה אשר כללה נציגי 11 מדינות, אף לא אחת מן המעצמות הגדולות.
המלצת רוב חברי הוועדה לחלוקת הארץ אושרה ע''י העצרת הכללית בכ''ט בנובמבר 1947. שם ניתנה הגושפנקה למדינת ישראל.
סיכומו של דבר – אנו בארץ הופקדנו על קליטת העלייה, על ההתיישבות ועל בניין הכוח הצבאי, אך לא היינו מצליחים להקים מדינה אלמלא הבנו שלא 'או''מ שמום', וכי מאד חשוב מה שיאמרו הגויים.
לא או''מ שמום
לעזוב את האו''ם
