נתן בלנק

בימים אלו, כאשר העיתונות עוסקת בקדחתנות במו''מ הבין מפלגתי להקמת ממשלה חדשה, ניתן לומר במידה רבה של ודאות, כי בשורה גדולה לא תצא מממשלה בראשות נתניהו. בכל הקשור לנושאים מהותיים, שלום או מלחמה,כיבוש או שחרור, קפיטליזם חזירי או שוויון וסולידריות חברתית, לא ישתנו סדרי בראשית. זו תהיה בכל מקרה ממשלה ימנית עם או בלי לפיד או בנט או ש''ס, ממשלת מלחמה שתעשה כל מאמץ להמשיך בכיבוש ובהתנחלויות, בתהליך שלום שהוא תהליך נמרח ונמשך ללא שלום, עושקת את מעמד הביניים והשכבות העניות, ומטפחת את הטייקונים הלווים מהציבור ולא מחזירים חובות, גן עדן לקפיטליזם החזירי. ממשלה הבורחת מבשורה ומתקווה.

ועל אף התחזית הפסימית, אינני מאבד תקווה. רווח והצלה יבואו לנו מצעירים בעלי חזון הומניסטי כמו נתן בלנק בן ה-‏19 הכלוא עתה בכלא 6 הצבאי בעתלית בגין סירובו להתגייס לצבא הכיבוש הישראלי. זו תקופת כליאתו החמישית וס''ה ימי מאסרו מסתכמים ב-‏80 ימים. במדינת ישראל שטופת זימת המלחמה והכיבוש, בה שוטפים את מוחם של ילדים מגן טרום חובה ועד סוף התיכון על חשיבות השירות הצבאי, ואין בושה לגייס לעניין גם את השואה באמצעות סיורים מעוותי משמעות במחנות ההשמדה, בכל זאת, על אף המכבש האדיר הזה, צומחים פרחים מלבלבים, יפים, מדיפים ריחות משכרים של אהבת חיים, בניגוד לצחנת המוות שמשדרת מכונת המלחמה הישראלית.

לדידי יש כאן תופעה מופלאה של צעיר בן 19 שעומד מול מערכת דורסנית, והוא אומר לה, אינני מוכן להשתתף במשחקי המלחמה שלכם; אינני מוכן להיות קלגס כיבוש השולט על עם אחר; איני מוכן לירות על נשים וילדים; אינני מוכן לשמור על המתנחלים וההתנחלויות הבנויים על שוד אדמת הזולת; אינני מוכן להתפרץ באמצע הלילה לבתי משפחות ולזרוע פחד, הרס וחורבן, כי כל זה אינו שירות לחברה ולמדינה, אלא שירות לברוני המלחמה. ואכן, נתן בלנק מוכן למלא את חובת השירות במישור האזרחי, לא לקטוע חיים אלא לטפח אותם.

נתן הוא יוצא חלציה של משפחה שוחרת שלום. סבתו ג'ודית היא מוותיקות המאבק נגד הכיבוש ופשעיו. הוא קיבל בבית צידה רוחנית ונפשית שסייעו לו לעמוד מל השיטפון הלאומני והגזעני המקיף אותנו מכל צד.
היה לי הכבוד להיות אחד מחבריו ותומכיו מתנועת ''יש גבול'' שעלו ביום שבת (2 בפברואר 2013) להר המשקיף על הכלא לקרוא בקול רם ''נתן כל הכבוד'' ו''אל ייאוש עוד נגמור עם הכיבוש''.

---

הימין לא הובס

הבחירות האחרונות הביאו עימן בשורה טובה ובשורה רעה. הטובה – הרשימה המשותפת של הליכוד וישראל ביתנו ירדה מכוחה, איבדה 11 מנדטים, אבל נשארה הסיעה הגדולה. הבשורה הרעה – הימין לא הובס, הוא רק החליף פרצופים.
מרבית הפרשנים ערב הבחירות מיקמו את מפלגת יש עתיד בהנהגת דיקטטור המפלגה יאיר לפיד, במרכז שמאל, אבל לא היה לכך כל הצדקה. לפיד, הפתעת הבחירות שעומד היום בראש המפלגה השנייה בגודלה בכנסת, הוא גזען ימני כמו אביו שבו הוא רואה את מורו ורבו. לכן חשוב לומר עליו מספר מלים. לפיד האב הקים מפלגה שבשעתו הייתה אף היא הפתעת בחירות וכעבור מספר שנים התפוררה וחבריה התאדו מההיבט הפוליטי. לפיד האב היה גזען כלפי ערבים, יהודים יוצאי ארצות ערב וחרדים. (כינה אותם ''חבורת סחטנים'' ''תאבי בצע'' ''פריצים ועריצים'' ויוצא באלה כינויים, הלקוחים מבית המדרש האנטישמי – מעריב 27 באפריל 1990.) הוא היה משרתם הנאמן של טייקונים, המרכזי שבהם איל העיתונות הבריטי רוברט מקסוול, שקנה בשעתו את עיתונו של לפיד ''מעריב'' ולימים התברר כי האיש הוא פושע ורמאי שגנב את כספי הפנסיה של עובדיו, וכשהדברים נודעו ספק התאבד, ספק טבע, ספק חוסל כששייט עם היאכטה שלו בלב ים.

לפיד בתפקידו כששר משפטים נתן גיבוי לכיבוש ולמערכת המשפט ששירתה אותו. היו לו גם רגעי חמלה. באחת מהן הקרינה הטלביזיה תמונת אשה ערביה קשישה שנותרה ללא קורת גג בעקבות פעולה צבאית ישראלית, ולפיד, ניצול שואה, הגיב כי זה מזכיר לו תמונות דומות מהשואה. אלו היו רגעי חסד נדירים, כי בדרך כלל השתמש לפיד בשואה כהיתר להתנפל על כל מי שחלק עליו, בעיקר לא יהודים שמתחו ביקורת על ישראל. כמנכ''ל רשות השידור הממלכתית התנהג כעריץ, וכעיתונאי שהשתתף בתכניות פוליטיות בטלביזיה, חלקן מאד פופולאריות, השתלח ביריביו בלשון בוטה וגסה במיוחד והעלה הצעות פעולה של גנגסטר בינלאומי.

ויקטור אוסטרובסקי, שירת זמן מה במוסד הישראלי ולאחר שחרורו היגר לקנדה, כתב ספר לא מחמיא על המוסד שכלל לא מעט גילויים מביכים על שיטות העבודה של הארגון. יוסף לפיד הכתיר אותו ''חלאת המין האנושי'' והציע בשידור חי למוסד לחסל את אוסטרובסקי באמצעות ביום תאונת דרכים. בשידור אחר הציע לצבא ולשב''כ להציב שבע מכוניות תופת במרכזים הומים של שבע ערים פלסטיניות שיגרמו למותם של מאות ופציעתם של אלפים כתשובה ישראלית לאינתיפאדה.

על רקע מורה הלכה כזה שהבן מעריץ והולך בעקבותיו, ניכרים אצל יאיר לפיד תביעת האצבעות של האב. כך כאשר הציג את מצע מפלגתו דווקא בשטחים הכבושים, בהתנחלות העירונית אריאל, שכמו שאר יישובי האפרטהייד אסור לפלסטיני מכפר שכן לגור בה, ושם פרס את תוכניתו המדינית לפיה אריאל תישאר בידי ישראל ועל ירושלים אין בכלל מה לדבר, היא כולה ''שלנו'' אבל שטחים צפופי אוכלוסיה פלסטינית יהיו מעין בנטוסטן תחת פיקוח ישראלי הדוק, וכל זאת במטרה ''להיפטר מהערבים''. ימים ספורים לאחר מכן הודיע כי לא יהיה חלק מגוש חוסם נתניהו, שהרי בגוש כזה חייבים להיכלל חברי הכנסת הערבים, והוא, לפיד, לא ישב יחד עם ''הזועביז האלה''. הוא עושה שימוש בשמה של ח''כ חנין זועבי, האשה השנואה על חלקים ניכרים של יהודי ישראל בגין השתתפותה במשט המרמרה לעזה, מטה את שם משפחתה ללשון רבים וכל הערבים נהפכים במטה קסם לשונו ל''זואביז'' האסורים במגע. גזענות לקוחה הישר מבית אבא. גם לטייקונים נציגות נכבדה ברשימתו, הלוא הוא יעקב פרי, ראש השב''כ לשעבר, שבתקופת כהונתו שוכלל מאד מערך העינויים. לאחר שחרורו הפך בעצמו למיליונר בסדרי גודל של מאות, טייקון בזכות עצמו, כתוצאה מתפקידים בכירים בבנקאות שבצדם משכורות עתק מושחתות וטובות הנאה שערורייתיות.

הסיסמה המרכזית של לפיד הבן הייתה ''שוויון בנטל''. מאחורי הסיסמה עומד הרצון לראות את כל החרדים משרתים בצבא. שוב הצבא כסמל החברה הישראלית. זו סיסמה מיליטריסטית ופופוליסטית שסחפה אחריה הרבה מצביעים מתוסכלים שכנראה סבורים שאם כל החרדים ישרתו בצבא, רווח והצלה יהיו מנת חלקנו. מבט מעט יותר מעמיק יוכיח כי זו תקוות שווא. גם אם כל אלפי החרדים בגיל הגיוס הנהנים היום מפטור, יעזבו את הישיבות ויתגייסו לצבא, לא יהיה שוויון בנטל, לא בחברה האזרחית על פעריה ולא בצבא פנימה, שהרי אין הנטל הקליל המוטל על יאיר לפיד שתפקידו בצבא היה כתב בביטאון הצבא ''במחנה'', משרה נוחה שמאפשרת לחזור הביתה מדי יום, להרי הנטל המוטל על חייל הנשלח למלחמה ומסכן את חייו. לתחום את השוויון לסוגיית הגיוס לצבא מלמד על רדידות, שהרי לא יכול להיות שוויון בנטל תחת כיפת הקפיטליזם החזירי. אתם רוצים שוויון בנטל? תחליפו את המשטר או לפחות את השלטון שימיר את המדינה היהודית והלא דמוקרטית למדינה דמוקרטית הנוהגת שוויון בכל החיים בה, אזרחים, תושבים ומבקשי מקלט.

בכל מה שנוגע לסוגיות הליבה של החברה הישראלית, יאיר לפיד הוא עד כה שכפול של אביו, וזו לא בשורה אופטימית. אין פירוש הדבר שהוא לא יכול להשתנות, או אז נשפוט אותו לפי דרכו החדשה.

לסיום גילוי נאות: היה לי עימות הן עם האב והן עם הבן. את האב תבעתי לפני כ-‏18 שנים והוא שלשל לכיסי כמה אלפי שקלים (תיק אזרחי 1239/95).

---

ניצוצות של תקווה

מועצת זכויות האדם של האו''ם הקימה ועדת בדיקה לנושא ההתנחלויות. ממשלת ישראל לא שיתפה פעולה עם הוועדה ונהגה לפי הקוד של עולם הפשע הקובע שלא משתפים פעולה עם חוקרים. יחד עם זאת, לגופו של נושא שיתוף הפעולה של ממשלת ישראל אינו חיוני. יש מלוא הטנא מידע בנושא ההתנחלויות, בישראל ומחוצה לה, כך שהוועדה הייתה יכולה למלא את תפקידה גם ללא ממשלת ישראל. הוועדה מצאה שההתנחלויות הן בלתי חוקיות לפי אמנת ז'נווה, את זאת ידענו מזמן.

הוועדה קוראת לפינוי כל ההתנחלויות, שהרי כולן בלתי חוקיות. פתרון שתי המדינות, אם הוא עדיין ישים, מחייב את פינוי ההתנחלויות והחזרת הגזילה לבעליה. החידוש הוא שלראשונה קוראת ועדה של האו''ם להטיל סנקציות כלכליות על ישראל, בגין משטר הכיבוש והאפרטהייד שהקימה בשטחים הכבושים. אינני יודע אם המגמה הזו תלך ותגבר או תגדע. אני מקווה שבידודה של ישראל הגזענית והקולוניאלית תוך הטלת חרם כלכלי וספורטיבי עליה בדומה לזה שהופעל נגד דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, יתפוש תאוצה, וכך יושם קץ למאירת הכיבוש. אם יוקם כוח בינלאומי לפינוי מתנחלים מהשטחים הכבושים, יהיו בוודאי לא מעט ישראלים שוחרי שלום וזכויות אדם שיצטרפו למשימה.

---

אגדת ''המאפיה השמאלנית''

מעריב היה פעם העיתון הנפוץ במדינה. בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת נהגו לכנות את עורכי העיתון ''מנכ''לי המדינה'', זאת מפאת העוצמה שהפגין העיתון, ודלתם הפתוחה של ראשי השלטון לעורכים. עם השנים העיתון ירד מגדולתו, נקלע למשברים, החליף עורכים ובעלים, עד שהגיע לפשיטת רגל. לפני מספר חודשים רכש המתנחל שלמה בן צבי את העיתון, פיטר את מרבית העיתונאים והותיר צוות תחזוקה קטן אותו תיגבר בעיתונאים שהביא מעיתונו האחר, מקור ראשון.

מעריב מעולם לא היה עיתון שמאלי. הוא תמיד היה בעל נטייה ימנית, לעתים קלה לעתים יותר רדיקלית. מתוך 12 העורכים שכיהנו מאז נוסד העיתון ב-‏1948 היו רק שניים שניתן להגדירם כאנשי שמאל, רותי יובל ודורון גלעזר שכיהנו כעורכים משותפים (2007 – 2009) אבל גם הם לא הצליחו להציל את העיתון והתפנית הגדולה שמאלה לה ציפו אנשים תמימים כמוני לא התממשה. תחת שרביטו של הבוס החדש המתנחל בן צבי עובר העיתון תהליך הימנה נוסף לעבר ימין מתנחלי, הגובל לעתים בעמדות פשיסטיות. לרשות המתנחלים עומדים עתה מספר עיתונים: מקור ראשון, מעריב והחינמון ישראל היום במימונו של מיליארדר ההימורים שלדון אדלסון. החינמון שהוא עתה העיתון הנפוץ בישראל, נועד לשרת את נתניהו, אולם מאחר ונתניהו תומך בהתנחלויות כך גם ישראל היום.

ידיעות אחרונות, עד לא מכבר העיתון הנפוץ בישראל, הגם שהפסיד את הבכורה, הוא עדיין בעל תפוצה ניכרת, עבר אף הוא תהליך של הימנה במסגרתו פוטר ב. מיכאל, בעל הטור הטוב ביותר שהיה לעיתון, תכם, מוכשר, שפה עשירה, מושחז ומקורי וניכנס כבעל טור הטרוריסט מתנחל חגי סגל, חבר בחוליית הרצח של מחתרת הטרור היהודית שהתנקשה ב-‏1980 בחייהם של שלושה ראשי ערים פלסטיניות.

הטלביזיה הלימודית שפועלת כיחידת סמך של משרד החינוך, עברה אף היא מהפך ימני והיא נמצאת עתה בעיצומו של תהליך השתלטות של מתנחלים. הטלביזיה הממלכתית חזרה במידה רבה לימי ראשית המדינה של תקשורת בולשביסטית המתפקדת כזרוע של משרד ראש הממשלה. כך גם הרדיו הממלכתי.

הערוצים המסחריים עסוקים בעיקר בטמטום ההמונים באמצעות פרסומות ותוכניות ריאליטי נושאות פרסים כספיים. באותם רגעים מעטים שמוקדשים לחדשות ולנושאים יותר רציניים, יש עליה במספר המתנחלים שהתנחלו שם. בניגוד לאגדה שהמתנחלים ממשיכים לדקלם כאילו התקשורת הישראלית היא שמאלנית, האמת היא הפוכה, התקשורת הישראלית ממוקמת היום בקו הרצף שבין ימין לימין קיצוני.

---

''פרויקט הנאציפיקציה''

זו הכותרת שנתן העיתונאי הימני בן דרור ימיני לטורו במוסף השבת של מעריב מיום 1 בפברואר 2013. ימיני נמנה עם קומץ העיתונאים שלא פוטרו על ידי המתנחל בן צבי, הבעלים החדש של מעריב. ימיני, שבעברו יש לשיטתו כתמי שמאל, עושה כל מאמץ, שוב לשיטתו, להתנקות מהכתמים. הוא עושה זאת באמצעות מסע הסתה פראי נגד השמאל. הוא מתאים להלכי הרוח של הרוכש החדש ככפפה ליד. אין פלא שבן צבי התאהב בו. מדי שבוע חובט ימיני בארגוני שמאל וזכויות אדם, באנשי שמאל וליברלים בעולם המבקרים את מדיניות הכיבוש והאפרטהייד, מתנפל על חברי הסגל האקדמי בישראל שמבקרים את הכיבוש והדיכוי, וכמו כל מקרתיסט מן המניין, מכנה אותם מסייעים לאויב, כלומר בוגדים שתורמים למסע בינלאומי של השמאל לו הוא מייחס את הכפשת ישראל כממשיכת המשטר הנאצי, במילים שלו ''פרויקט הנאציפיקציה של ישראל''.

מה צריך לעשות עם הבוגדים באוניברסיטאות הנהנים מתקציבי הממשלה? ימיני, לאחר שהתווה את הקו, מותיר לקוראים להגיע למסקנה המובנת מאליה לכל קורא, ובתקווה שבין הקוראים נמנים גם האחראים על תקצוב האוניברסיטאות שיגיעו אף הם לתובנות המתבקשות: לפטר את המסייעים לאויב, להעמידם לדין על סיוע לאויב בזמן מלחמה, סעיף אישום המאפשר גם הוצאה להורג, לשכנם במחנות מעצר שהוקמו בנגב למען מבקשי המקלט. יש שם מקום בשפע.

בכתיבתו הארסית מדי שבוע נגד השמאל, תורם ימיני לחקיקה סותמת פיות ובכך שולל את חופש הביטוי ממנו הוא נהנה בשעתו תחת שרביטם של העורכים דורון גלעזר ורות יובל שהתאפקו לא להקיא כל אימת שטורו פורסם. אף על פי כן נהגו כאנשי שמאל דמוקרטי וכיבדו את חופש הביטוי שלו.

ימיני שייך לאלה המנסים להתנכל לחופש הביטוי של מי שמבקרים ומגנים את מדיניותה של ממשלת ישראל, באמצעות הכתמתם כאנטישמים. לאחרונה עשה זאת לקריקטורה שהתפרסמה בלונדון סנדיי טיימס בה נראה נתניהו בונה חומה החונקת את הפלסטינים. קריקטורה לגיטימית וגם נכונה לטעמי, ולא נותר לי אלא להצטרף למכתבם של 28 יהודים באנגליה שפורסם בעיתון האנגלי אינדפנדנט ובו הם מוחים על הניסיון להטיל על הקריקטורה בסנדיי טיימס תווית אנטישמית. זו דוגמה קלאסית לשימוש מופקר של המושג. לא רק שאין בקריקטורה ולו בדל של אנטישמיות, הם כותבים, אלא שזו ביקורת צודקת וגם עיתוי פרסומה, ערב יום השואה הבינלאומי, הוא רלבנטי, שהרי ישראל לא הפנימה ולו לקח מהותי אחד מהשואה, זולת פולחן הכוח והצבא.

אולם מעל לכל האשמותיו של ימיני הן חסרות שחר והאמת שיש בהן דומה לאמת של הפרוטוקולים של זקני ציון. אנשי שמאל לא מחפשים את הנאציפיקצה של ישראל. לכך דואגת ישראל בעצמה בין בשריפת מסגדים וספרי קודש של מוסלמים והמשטרה לא מוצאת את השורפים, בין בהנפת כרזות ענק של אוהדי בית''ר ירושלים ''בית''ר טהורה לעד'' בעקבות צרוף שני שחקנים מוסלמים לקבוצת הכדורגל, בין באמצעות פיברוק האשמות נגד מבקשי מקלט מאפריקה כאילו הם מפיצי מחלות, בין בזריעת הרס והרג בקרב אוכלוסייה אזרחית והרשימה ארוכה. ''אשמתו'' של השמאל שהוא דורש לעקור תופעות מבישות אלו במטרה להפוך את ישראל למדינה דמוקרטית נאורה.

---