כל הכבוד לעם שהצביע. הייתי פסימי ערב הבחירות לכנסת, צפיתי לראות, מיחד, את המשך מגמת האדישות בקרב ציבור הבוחרים, וחששתי מירידה באחוזי ההצבעה, ומאידך – חששתי מהמשך ההתחזקות של סיעות הימין הקיצוני ומפלגות החרדים. שני הדברים לא קרו. להפך – לא רק שגדל שיעור המצביעים אלא שינוי זה בלט דווקא בקרב הצעירים, בקרב אלה המואשמים באדישות למהלכים הפוליטיים.
דומני כי שני נושאים הביאום לקלפי – תנועת המחאה החברתית שמלפני שנתיים שלא הניבה פירות, והתובנה כי רק צעדים פוליטיים עשויים להשפיע, והדרישה ל''שוויון בנטל'' השרות הביטחוני.
ועוד הפתעה חיובית. צפו ירידה נוספת בשיעור המצביעים במגזר הערבי-דרוזי. זה לא קרה, ראינו אף גידול של כעשרה אחוזים. זה לא בא לביטוי במספר הח''כים הערביים בכנסת החדשה, ומה שמצער במיוחד – איננו רואים את ,יאיר לפיד'' הערבי.
תוחלת החיים של המפלגה המרכזית. מפלגת הליכוד איבדה 7 מנדטים ויש לה רק מנדט אחד יותר מעל למפלגת ''יש עתיד''. תנועת הליכוד הפכה לתנועה זקנה, עם מצביעים זקנים. ציבור הבוחרים הצעיר – מאס בה ולא נתן לה את קולו.
אנו עומדים היום 35 שנים לאחר המהפך של שנת 77', המהפך שסילק את מפאי מן השלטון, סילק את המפלגה ששלטה במדינה מאז הקמתה ב- 48'. כלום ניתן לקבוע כי העם בישראל מואס במפלגת שלטון אשר איננה מתחדשת, לאחר 30-35 שנים?
הקדנציה האחרונה של בנימין נתניהו. אין ספק, בנימין נתניהו שוב יהיה ראש הממשלה. אולם רק נס יוכל להצילו מלהיות ''ברווז צולע'' (lame duck) במהלך כהונתו. הכישלון הגדול של הליכוד, של מפלגת השלטון, הוא קודם כל כישלונו האישי וכישלון המדיניות שהוביל בארבע השנים האחרונות.
אני מניח כי גם הוא מבין זאת, והשאלה כיצד ינהג בשנים הקרובות, כיצד ירצה להיזכר בהיסטוריה של מנהיגי ישראל. זו תהא, כמובן, החלטה אישית שלו, אלא שידו לא תהיה חופשית – הכנסת שנבחרה והממשלה שירכיב ישפיעו לא במעט על צעדיו.
דרוש שינוי בחוק הבחירות. אינני יודע מתי יעברו אזרחי ישראל להצבעה אלקטרונית, עד אז חשוב לאפשר לכל בעל זכות בחירה אפשרות להצביע – במעטפות כפולות או בכל דרך אחרת – בכל קלפי. ידיד, טייס אל-על נאלץ לוותר על זכות ההצבעה, כיוון שסידור העבודה חייבו להיות בחו''ל ביום הבחירות, קרובת משפחה, סטודנטית בחו''ל, לא יכלה לממן את טיסתה ארצה ל-22 בחודש, וגם ישראלים רבים התלבטו אם לנסוע 60, 90 ואף 150 קילומטר, לכל כיוון על מנת להגיע לקלפי.
שיטת המעטפה הכפולה, ממש כמו לחיילים, לימאים (עוד אנכרוניזם), לחולים ולאסירים – יכולה לפתור את הבעיה בנקל.
הסקרים המקדימים. ולבסוף – כיצד משפיע פרסום הסקרים על החלטת הבוחרים? בעבר הלא כל כך רחוק היינו מעורבים בפעילות של ערב הבחירות – קראנו מצעים, הלכנו לאסיפות-בחירות, השתתפנו בחוגי-בית. נהגנו להצביע ''בעד'' הרשימה המועדפת. היום אנו מצביעים במידה רבה ''נגד''. קומבינת הסקר אומרת לנו אילו רשימות אינן עוברות את אחוז החסימה ומכאן שהצבעה עבורן תהא בזבוז קול.
היו רשימות שהייתי מוכן לתמוך בהן עד שבאו הסקרים ושכנעוני שלא לעשות כן, תוצאות הסקר קבעו עבורי גם את הצבעת הנגד – עבור איזו רשימה כדאי שאצביע על מנת ליצור איזון ונזק מרבי לאותה רשימה שאינני חפץ ביקרה.
מה הלקח? אינני יודע. מה שברור לי זה שלסקרים, ערב הבחירות, יש השפעה רבה, הייתי ממליץ כי תוקם ועדת מומחים שתחקור ותלמד את הנושא ותביא בפני הממשלה והכנסת את המלצותיה, כיצד לנהוג בעניין זה בעתיד.
חמש הערות בשולי הבחירות לכנסת
