האור והניצוץ

המחבר כתב שיר על אמו המבשלת ומערבבת הכול, גם את חייה – מצפה לאור, מצפה לעולם הישן שישוב לחיים.

הַשִּׁיר הַקָּסוּם הרצל חקק מִבַּעַד לַפֶּחָמִים הַכְּבוּיִים נוֹתַר נִיצוֹץ. לֹא יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר עָלַיִךְ בְּלִי לִרְאוֹתוֹ. אֲנִי עֲדַיִן רוֹאֶה אוֹתָךְ רוֹחֶצֶת אֶת הָאֹרֶז בְּתוֹךְ הַסִּיר, מוֹסִיפָה מַיִם וּמֶלַח וְחוֹלֶמֶת לְאַט לְאַט עַד שֶׁהַבֹּקֶר יָאִיר. הַמַּיִם הִגִּיעוּ לִרְתִיחָה, אִמָּא הוֹסִיפִי שֶׁמֶן, כָּל דִּמְעָה שֶׁלָּךְ הִיא עֵדוּת, חַכִּי חַכִּי עַד שֶׁכָּל הַנּוֹזְלִים יִתְאַדּוּ לְאַט: ''אֵין חַיִּים, מָאלִיש חַיָּאת''. חָשַׁבְתִּי שֶׁמִּזְּמַן אָבְדָה לִי הָאֱמוּנָה בְּנִסִּים. וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ שׁוֹמֶרֶת עַל עוֹלָמָהּ נֶאֱבֶקֶת בִּימֵי אַלְמְנוּתָהּ עַל חֲרַכֵּי הָאוֹר הַקְּלוּשִׁים, עַל הָרִיסִים וְהַתְּרִיסִים מְצַפָּה כָּל רֶגַע שֶׁאֲהוּבָה הַמֵּת עוֹד יָשׁוּב וְיַחְזֹר, שֶׁאַלּוּף נְעוּרֶיהָ שׁוּב יַעֲמֹד לְצִדָּהּ וְיִבְרֹר אֶת הָאֹרֶז, אֶת הָעֲדָשִׁים, אֶת הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בְּשִׁשִּׁים וְהִיא שָׁרָה וְרוֹתַחַת לְאִטָּהּ אֶת הַשִּׁיר הַקָּסוּם, הָאֶחַד : ''אֵין לִי חַיִּים, אֲהוּבִי, בִּלְתְּךָ , מָאלִיש חַיָּאת ''.. קוֹצֶצֶת בָּצָל וּמְטַגֶּנֶת בִּמְעַט שֶׁמֶן עַד שֶׁהָעוֹלָם יְחַיֵּךְ לָהּ לַטּוֹב עַד שֶׁהַבָּצָל יִהְיֶה זָהֹב וְזוֹכֶרֶת רִגְעֵי נְעוּרֶיהָ וְאַהֲבָתָהּ הַיָּפִים וּמוֹסִיפָה צִמּוּקִים שְׁטוּפִים וְרוֹאָה בַּעֲלָהּ הַמֵּת מֵצִיץ מִן הָעֲנָנִים וְיָדֶיהָ נוֹטְפוֹת שְׁקֵדִים מֻלְבָּנִים, עַד דַּק וְכָל הָרִיסִים מוּאָרִים וְהַתְּרִיסִים שָׁרִים: ''מָאלִיש חַיָּאת מִן רֵירַכְּ וַ'חְדַכְּ''. הַנִּיצוֹץ שֶׁהָיָה קָם לִתְחִיָּה לְאַט לְאַט הַשְּׁקֵדִים מַזְהִיבִים מְעַט וְהִיא בּוֹחֶשֶׁת הַכֹּל, כָּל חַיֶּיהָּ וְשׁוֹאֶלֶת : אַיֶּכָּה, מִמֶּנִּי אֵלֶיךָ, הֲרֵי אֵין לִי חַיִּים בִּלְתְּךָ.

אמא וסיר קובההַתַּעֲרֹבֶת מוּכָנָה, רֵיחַ נְרָדִים, רֵיחַ שֵׁכָר זוֹ מַתְּנַת נִשְׁמָתָהּ, אֲבוּקָה רוֹטֶטֶת, מִיּוֹם לְיוֹם, מַשּׂוּאָה מְאוֹתֶתֶת מֵהַר לְהַר עַד שֶׁהַחַיִּים יָשׁוּבוּ אֵלֶיהָ, מְעַנְּגִים, נְמַסִּים: ''מָאלִיש חַיָּאת מִן רֵירַכְּ וַ'חְדַכְּ וַ'לא לִי חַיָּאת אַבָּדָאן בַּעְדַכְּ''. אֲנִי מַבִּיט בְּעֵינֶיהָ, טוֹעֵם וְשָׁר, פָּשׁוּט נִסִּים, זוֹ שִׁירָתָהּ, בּוֹרֵר עִמָּהּ אֹרֶז, מִתְבָּרֵר עוֹלָמָהּ, מִתְבָּאֵר וְהוֹלֵךְ, וְאֵין לָנוּ שִׁיר אַחֵר מִלְּבַדֵּךְ, וְאֵין בִּלְתֵּךְ כִּי אַתְּ הָאַחַת מָאלִיש חַיָּאת

---