לצאת מן הפרדס

בימים אלה סיימתי קריאה בספרה המרתק של יוכי ברנדס - ''הפרדס של עקיבא''. למדתי להכיר עולם שהיה בלתי מוכר לי – דרך פעולתו של העולם היהודי החדש אותו יצר יוחנן בן-זכאי לאחר שנמלט מירושלים הנצורה והקים ביבנה מרכז רוחני אוטונומי ואת הסנהדרין, כמרכז חסר גוון פוליטי.

אולם עיקר הספר – דמותו יוצאת הדופן של ר' עקיבא בן יוסף, רועה צאן אנאלפבית שהחל ללמוד קרוא וכתוב בגיל 40 והפך לאחד מגדולי התנאים ולמנהיג רוחני ולאישיות נערצת בארץ יהודה שלאחר חורבן הבית. אל מול אישיותו הססגונית מציבה יוכי ברנדס את סיפורה המרתק של אשתו, רחל בת כלבא שבוע, ואת ניסיונה לשכנע את אישה לבל יתמוך במרד חסר הסיכוי של שמעון בר כוסבא-כוכבא, תוך ניסיונה הכושל לגייס רבנים ומנהיגים אחרים למנוע את האסון.

האסון לא נמנע. לאחר הצלחות ראשונות בשדה הקרב, כאשר המוני היהודים צהלו בביתר וברכו על המטבעות החדשות שטבעו מנהיגי המרד, דכאו הרומאים את המרד ביד חזקה. רומה לא יכלה להשלים עם מרד שעלול היה להתפשט גם באזורים אחרים של הממלכה.

יוכי ברנדס מסבירה את הקו הקיצוני וההזוי שאימץ ר' עקיבא בכניסתו ל''פרדס'', אל תוך עולם הסוד של האמונה היהודית, שם נחשף בפניו העתיד שנגזר על העם, ושם החליט לתמוך במרד תוך ויתור מודע על תמיכת האל.

ספרה של יוכי ברנדס איננו מרפה ממני. אני רואה שוב ושוב, את מנהיגי העם בימינו אשר נכנסו אף הם ל''פרדס'' ומאמינים כי ישראל הקטנה תוכל להמשיך במסע ניצחונותיה הצבאיים ותדע לגבור על יריביה בעולם הערבי והמוסלמי לנצח נצחים.

המדינה היהודית קמה בנסיבות היסטוריות ייחודיות. התנועה הציונית השכילה לנצל תנאים מדיניים חד-פעמיים וזכתה בתמיכה בינלאומית נרחבת שהתבטאה בהחלטה של עצרת האו''מ. למעלה ממחצית החברות, 33 מדינות, הצביעו אז בעד. אין כל סיכוי שישראל תזכה גם היום לתמיכת מחצית מחברות האו''מ. ספק אם היינו זוכים היום שוב אף לתמיכה של 33 מדינות מתוך 200 החברות.

אולם האיום המרחף על ישראל איננו רק במישור המדיני. הולך ומתרחב החרם הכלכלי על יצוא תוצרת ישראלית שמקורה ביהודה ושומרון. השלב הבא, חלילה, יהיה הטלת חרם גם על יבוא תוצרת שמקורה בישראל.

מתרחבת הפעילות האנטי-ישראלית בקמפוסים השונים. איננו יכולים לעמוד בחרם אקדמי על ישראל. זוהי התשתית החיונית כל כך לשימור רמתנו המדעית-טכנולוגית.

וגם במישור הצבאי – אין לנו תשובה לאיום הרקטות. והתשובה איננה במיגון ואף לא במערכות יירוט יותר אפקטיביות. אלה יוכלו לצמצם את האבדות בנפש – אולם כך לא יוכלו העם, האוכלוסייה והמשק לקיים חיי שיגרה.

אם לא יעלה בידינו לפקוח את עיניהם של ר' עקיבא ושמעון בר-כוכבא בני דורנו, אם לא יעלה בידנו לעצור את התהליך המסוכן בו אנו מצויים – או אז התוצאות וההשלכות ברורות ובלתי נמנעות.

---