על התהליך ועל ההחלטה

דו''ח מבקר המדינה על פרשת ה''מרמרה'' חקר ובדק את תהליך קבלת ההחלטות שנתקבלו בדרג המדיני והצבאי לפני, במהלך ולאחר העימות בלב ים. הייתה לו למבקר ביקורת קשה על התהליך הפגום של קבלת ההחלטות, יחד עם זאת, המבקר עצמו מודה, כי איננו יכול לקבוע אם בהליך ראוי ונכון ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, טובה יותר. קביעה זו נכונה תמיד – לעולם אינך יכול לדעת בוודאות כיצד היו מתגלגלים הדברים אילו נקטנו בדרך שונה.

יתר על כן, הניסיון העולמי מראה שאין פיתרון קסם בתהליך נכון וראוי בקבלת ההחלטות. ההחלטה הסופית מצויה תמיד בידי מי שמקבל ההחלטה, והוא זה שקובע איזה משקל ייתן לכל אחד ואחד מן הנתונים השונים המובאים בפניו.

ובכל זאת -

עמדו לרשות ישראל חודשים ארוכים לדיון, לאיסוף מידע, ולגיבוש הצעות פעולה שונות. איננו יודעים איזו מדיניות הייתה מאומצת במקרה זה, איזה מודיעין היה נאסף, אילו הצעות מדיניות וצבאיות היו מובאות לדיון בפני הקבינט, כלום היו מקבלים את אותה החלטה שקיבלה השביעייה ב-‏26 במאי, וכמובן – מה היו התוצאות.
מה שאנחנו יודעים בוודאות – הזמן שעמד לרשות ישראל למטרה זו לא נוצל.

דיון ועיסוק בשאלה בהגיע הידיעות הראשונות על המשט יכול היה לתרום:

• להערכות מודיעינית טובה יותר, הן למטרות איסוף והן לפעולות סיכול;
• לפעילות מדינית מקדימה מול אנקרה ואולי גם לרתימת גורמים מדיניים אחרים שיפעלו כמתווכים;
• לליבון ההשלכות המדיניות-משפטיות-תקשורתיות של השתלטות על ספינה במים בינלאומיים;
• לניסיונות סיכול מוקדם של המשט , שוב – הן בדרך מדינית והן בדרך מבצעית;
• להיערכות מוקדמת של חיל הים לבחינת דרכי פעולה חלופיות של מניעת הגעת הספינות לחוף עזה, ובמיוחד - כיצד עוצרים אנייה ללא אש.

מניעת המשט הימי הייתה חלק ממדיניות ישראלית (שלאחר מימוש תוכנית ההתנתקות משטח הרצועה) אשר רואה בסגר על הרצועה ובמצור הימי אינטרס ביטחוני ראשון במעלה. אם אמנם אלה פני הדברים, כיצד מסבירים את ביטולו המיידי והכמעט מוחלט של הסגר למחרת התקרית האלימה?

יתר על כן, כל שרי השביעייה ידעו כי ממשלת ישראל שקדמה להם התירה לספינות נושאות מפגינים וציוד הומניטארי לנחות בחוף עזה, והשמיים לא נפלו וביטחון ישראל לא קרס. אז מה קרה במהלך השנה שחלפה מאז?

לא נמצא בשביעייה מי שיציג את ה''נגד'' מניעת המשט. מבלי להיות מצוי בעניינים התרעתי כשבועיים לפני המשט כי תהיה התנגדות אלימה על סיפון הספינה, כי העימות הצפוי הוא מטרת היוזמים ולא העברת הציוד לחוף. לשם כך בדיוק גויסו אנשי התקשורת הרבים. עבור הפלסטינים עלול המאבק על הסיפון להוות שידור חוזר של מעפילי ה''אקסודוס'' שביקשו לבטל את המצור הבריטי על חופי הארץ.

כאמור, אנוכי, ממש כמו מבקר המדינה, לעולם איננו יכולים לקבוע בוודאות מה היה קורה אילו היה הזמן מנוצל אחרת, אילו היה מתנהל בדרג המדיני והצבאי תהליך קבלת החלטות ראוי ויסודי. אנו יודעים כי כל אלה לא קרו, ועצם הוויתור על התהליך היא ללא ספק ראויה לביקורת.

ישראל, לדאבון לב, נדרשת לקבל החלטות שכל אחת מהן עלולה להפוך ל''אווי מרמרה'' חדשה. איננו יכולים להרשות לעצמנו מרעין בישין רק משום שתהליך הדיון וההחלטה היו לקויים.

---