פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מה סוד כוחנו
שלמה גזית (שבת, 07/04/2012 שעה 8:00)


מה סוד כוחנו

אלוף (דימ.) שלמה גזית



את ליל ה-‏8-9 במאי 1972 עשיתי בנמל התעופה בלוד (קריאת הנמל ע''ש דוד בן-גוריון באה שנתיים לאחר מכן, לאחר שהזקן הלך לעולמו). עשיתי שם לצדו של שר הביטחון, משה דיין שהתייצב במקום ונשא באחריות למו''מ ולהחלטה לתקוף את מטוס סבנה החטוף, ולשחרר את הנוסעים שהוחזקו כבני ערובה. נכחתי בדיונים וליוויתי את ההתלבטות שקדמה לאישור תקיפת המטוס.

ידעתי כמובן כי לוחמי סיירת-מטכ''ל הוזעקו לשדה, וכי הם אמורים לבצע התקיפה, לא זכור לי כי היו לבטים לגבי יכולת היחידה לבצע המשימה. דחיית התקיפה ליום המחרת נבעה משיקול מדיני בלבד.

השבוע, במסגרת יום עיון שקיימנו באפעל, שמענו את הצד השני, את סיפורם של המפקדים ולוחמי היחידה שבצעו את התקיפה. ונודעו לי פרטים חדשים ומדהימים.
  • לוחמי היחידה, עד לאותו יום, מעולם לא התאמנו ולא תכננו פעולה בתוך מטוס נוסעים;
  • רגלם של מרבית הלוחמים מעולם לא דרכה קודם לכן במטוס נוסעים, ולא ידעו כיצד הוא נראה;
  • הם לא ידעו מהו השטח המת למטוס, וכיצד ניתן לפרוץ מבחוץ פנימה אל תוכו;
  • אחת ההחלטות הראשונות הייתה שבתוך המטוס ניתן יהיה להפעיל אקדחים בלבד, ואלו לוחמי היחידה מעולם לא התאמנו בירי אקדחים.
מכאן ואילך החלו אלתורים, כאשר ניתן האישור לפעולה, פחות מ-‏24 שעות מאז נחת המטוס בנמל התעופה, בוצע מבצע החילוץ ע''י כוח אשר כאילו התאמן חודשים ארוכים למשימה זו בלבד.

שאלתי את עצמי, כיצד מסבירים זאת? מסופקני אם יש צבא אחר בו ניתן לבנות על לוחמיו שיבצעו בהצלחה משימה צבאית אשר כלל לא נערכו ולא התכוננו לקראתה? הרהרתי בשאלה זו ואין לי ספק – מה שקרה בנמל התעופה באותו יום לא היה חריג. יכולתי לסקור מקרים רבים אחרים בהם תפקדו הלוחמים והשיגו תוצאות מדהימות.

ההסבר שאני מציע לתופעה זו מצביע על ארבעה גורמים עיקריים:
  • ראש וראשון, זו האיכות האנושית. לוחמי סיירת מטכ''ל (וכמוהם, סיירות איכות אחרות בצה''ל) בולטים בשילוב נדיר של כושר פיזי ושל יכולת אנושית. לוחמים אלה ממוינים ונבחרים בקפידה רבה מתוך שנתון הגיוס הצה''לי;
  • שרות החובה לצה''ל מאפשר לנו מיון מועמדים מתוך המאגר הגדול של ציבור המועמדים לשרות. מגיעים אלינו מועמדים שאלמלא חובת השרות הלאומי לא היו מגיעים כלל ללבוש מדים;
  • שלישי, זה כישרון האלתור הפנומנאלי המאפיין את האופי הישראלי. זה איש ה''ראש הגדול'' המפגין כישרון אלתור שבא לביטוי אל מול מצב חדש, בלתי מוכר ובלתי צפוי. זוהי האנטי תזה ל''ראש הקטן'' וה''מרובע'';
  • ולבסוף, זה מתאפשר רק כאשר יש למעלה דרג מדיני אשר מכיר היטב את הדרג המבצע, את הלוחמים, יודע להעריך את יכולתם וסומך עליהם ועל מפקדיהם.
מה שקרה באותו יום בנמל התעופה לא היה ''מזל''. הפעולה במטוס סבנה הייתה רק אחת בסדרה ארוכה של פעולות צבאיות לפני כן ולאחר מכן.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


בשנת 1972 האמננו בצידקתנו .
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (שבת, 07/04/2012 שעה 10:01) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה היה סוד כוחנו .

ואת זה מכרסם במאמריו כותב המאמר .
_new_ הוספת תגובה



בשנת 1972 האמננו בצידקתנו .
המשורר (יום ראשון, 08/04/2012 שעה 11:09)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון.צריך לעדכן את האלוף בדימוס גזית.

אנחנו עכשיו בשנת 2012 . זה ה י ה ,היה סוד כוחנו.זה היה פעם.
_new_ הוספת תגובה



ואז החלו הנסיגות
המשורר (יום ראשון, 08/04/2012 שעה 11:06) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הכל התחיל מכלל הברזל שלא נכנעים לסחיטה.עובדה שהיום אין יותר חטיפות מטוסים.אבל מאז ישראל החלה בנסיגה כלפי מטה.

הנסיגה מסיני.עסקת ג'יבריל,הבריחה מלבנון.הנסיגה מרצועת עזה.עסקת טננבאום,עסקת לבנון השניה ועסקת שליט.כולם תחת שלטון הליכוד והימין.
כל נסיגה יותר גרועה מהשנייה.
_new_ הוספת תגובה



ואז החלו הנסיגות
חכם ציון (יום שני, 09/04/2012 שעה 9:45)
בתשובה להמשורר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם הליכוד לא אשם גם בעסקת אוסלו?

היום בדיעבד אני חושב שהסכם השלום (הקר) עם מצרים היתה הכרחית ותרמה רבות לישראל, הגם שהיו מי שטענו כי אין ערובה שהמצה הזה יימשך לתמיד. נדמה לי שגם אני אמרתי דברים כאלה בעבר בפורום הזה. אבל התרומה של ההסכם היתה רבה מהפגיעה הפוטנציאלית בנו. ההסכם כופה גם על מצרים דברים שטובים לנו, וגם משטר אסלאמיסטי יחשוב פעמיים לפני שהוא מסתבך עם ישראל ומתנתק מהסיוע הצבאי והכלכלי האמריקאי. עדיין יש לאותו הסכם השלכות חיוביות על הקורה היום.

מנגד, מצבו השביר של ההסכם וקירורו במשך 30 שנים מדליק נורת אזהרה בכל האמור בהסכמי שלום עתידיים, אם יהיו, עם הפלסטינים ועם הסורים. צריכים למצוא דרך לנטרל את העומצה הצבאית של האוייב במצבי חירום גם לאחר שהוא הופך לפרטנר לשלום. מסתבר שהסכמים במזרח הערבי משמעותם ומובנם אחרים מהמקובל אצל הישראליים.
_new_ הוספת תגובה



שלמה גזית מרגיע אותנו
חכם ציון (יום שני, 09/04/2012 שעה 9:38) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מסתבר שמבלי משים הוא משבח את ברק ונתניהו באיכותם האנושית, בכושרם הפיזי, ביכולתם האנושית, בכישרון האלתור הפנומנאלי שלהם, ב''ראש הגדול'' שלהם שמפגין כישרון אלתור שבא לביטוי אל מול מצב חדש, בלתי מוכר ובלתי צפוי. הם האנטי תזה ל''ראש הקטן'' וה''מרובע''.

אינני יודע אם הוא התכוון לזה, אבל זה מה שיוצא.
_new_ הוספת תגובה



כדאי לשים לב לדברי גזית
ע.צופיה (יום רביעי, 11/04/2012 שעה 20:54) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כי בראש תכנון הפעולה היה שר הבטחון דאז משה דיין.
מי שמכיר את ההיסטוריה האישית של משה דיין יודע כי האילתור והחינטרוש היו תמיד מאפייניו בניגוד לאנשי צבא אחרים שהיו מיושבים בדעת ותיכננו פעולות ביסודיות.
כנראה שגם במקרה של ''סבנה'' האחריות של אהוד ברק וחבריו גברה על החינטרוש של משה דיין.
_new_ הוספת תגובה



כדאי לשים לב לדברי גזית
חכם ציון (יום שישי, 13/04/2012 שעה 10:14)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

משה דיין לא עמד ב''ראש התכנון'', אלא ב''ראש ההחלטה'' לשחרר את נוסעי המטוס במבצע צבאי. ב''ראש התכנון'' עמד אהוד ברק שהיה מפקד היחידה.
משה דיין היה מבין ''ראשי המאשרים'' או מקבלי ההחלטה לבצע את המבצע, כלומר, הוא וגולדה הם ש''אילתרו'' את ההחלטה וקיבלו את ההחלטה לשחרר במבצע צבאי, כי תמיד הדרג המדיני הוא שפוקד או מנחה את הדרג המבצעי בעניין ה''מה לעשות''. בודאי שלמשה דיין היתה יכולת השראה על בחירת צורת ההתמודדות עם המשבר (''איך לעשות'') בעצם העובדה שהוא הורה לאהוד ברק לתכנן את ההשתלטות והחילוץ של הנוסעים ואנשי הצוות. את ה''איך לעשות'' תכנון למיטב ידיעתי אהוד ברק ואנשי יחידתו בנוהל אישור מזורז עם מחלקת המבצעים המטכ''לית והרמטכ''ל דוד אלעזר, שמשום מה נשכח בכל הסיפור של שלמה גזית.

אילתור זו לא תכונה שלילית, אלא להיפך היא תכונה נדרשת לכל לוחם כמעט בכל מצב. הבעיה באילתור יכולה להיות כאשר אדם או יחידה נדרשים לבצע אילתור כשהו/הם לא כשירים בכלל לבצע את המטלות הבסיסיות הנדרשות. במקרה שלנו, דווקא ראינו שאילתור הוא מוסיף כוח ליחידה כשירה ותקינה.

למשל מדבריך אני מסיק שהאילתור אצל משה דיין משמעותו ''חינטרוש'' ואילו אצל אהוד ברק שאילתרו מבצע שלם משמעותו ''אחריות''.
_new_ הוספת תגובה



כדאי לשים לב לדברי גזית
ע.צופיה (יום שישי, 13/04/2012 שעה 10:42)
בתשובה לחכם ציון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

או שלא הבנת או שאתה מטשטש את דברי.
מי שקיבל את ההחלטה על המבצע הצבאי היה הדרג המדיני בראשות גולדה אך בהשראת דיין (כי הוא היה ''מר ביטחון'' של אז).
טענת גזית היא שהדרג המדיני בהנחיית משה דיין הורה על מבצע צבאי שבצה''ל לא הייתה קימת אז ''תורת לחימה'' לגביו.כך שהכול היה מבוסס על אילתור.
במקרה כזה ההצלחה היא על ''חוט השערה''. דרג מדיני אחראי אסור לו לקבל החלטות כאלה אלה בשעת חירום ממש.
ההיסטוריה האישית של משה דיין כאיש צבא מלאה באילתורים מהסוג הזה שלמזלו( ולמזלנו) זכו להצלחה. ה''חינטרוש'' הוא האופן שתמיד ידע להציג את עצמו כאדם מיושב ובר-סמכא בעוד שבמציאות היה ההיפך מכך.
אהוד ברק היה צריך להפוך את ההנחייה של הדרג המדיני למבצע בר ביצוע עם סיכויי הצלחה מעל 50%.
איני חושב שברק אילתר. היו נתוני שטח ומציאות ולפי זה ''נתפר'' המבצע.
_new_ הוספת תגובה



שאלה:
דוד סיון (יום שישי, 13/04/2012 שעה 14:44)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למיטב הבנתי כאשר עוסקים בתכנון לעתיד (קרוב או רחוק) יש משתנים שאינם ברורים.
זו גם המשמעות כאשר מדברים על 'סיכויי הצלחה של %x'. החליפה שנתפרת מלאה חורים שבמהלך הפעולה שתוכננה קודם מתמלאים בטלאים (באילתורים). לא?
_new_ הוספת תגובה



שאלה:
ע.צופיה (יום שישי, 13/04/2012 שעה 19:05)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפי מיטב הבנתי יש בצה''ל (ובכל צבא מסודר ומנוהל כיאות) תשובה לכל אירוע.לכן כאשר התכנון העתידי נעשה כיאות כמות הגורמים הבלתי ברורים מצטמצם מאוד. אולי אפילו נעלם לחלוטין.
לפי דברי גזית, במקרה הנוכחי צה''ל היה מופתע מתופעה נוסח ''סבנה'' ולכן לא היו תשובות וכפועל יוצא מזה נאלצו לקבל החלטה די מסוכנת.
אני בהחלט תומך בהחלטה שהתקבלה, למרות החוסר בהכנות למקרה כזה.
מצאתי לציין כי זה דבר שמאפיין את דיין לאורך כל הקריירה שלו, כולל פועלו במסגרת הסכם השלום עם מצרים.
_new_ הוספת תגובה



כדאי לשים לב לדברי גזית
חכם ציון (יום שישי, 13/04/2012 שעה 18:15)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הבנתי בדיוק את מה שכתבת והגבתי על דבריך אלה.

כעת אתה מדייק מעט בניסוח. ההחלטה לבצע מבצע צבאי כמו שכתבתי התקבלה ע''י הממשלה - בעיקר גולדה ודיין, אבל כמובן גם גלילי ואלון ו'המטבח' היה שותף לה.

דרג מדיני יכול להורות לצבא לבצע מבצע גם אל לא קיימת ''תורת לחימה'' לדבר הקונקרטי הזה. בכל זאת הצבא פועל לפי נוהלים קיימים, גם ארגוניים וגם מבצעיים, וכוח צה''לי מסוגל להתאים את עצמו למשימות המשתנות והדחופות שלא קיים לגביהן נוהל מסודר.

נכון שמבצע שלגביו אין נוהל מסודר, כלומר, הוא איום בלתי מוכר עד עתה, הסיכוי להתמודד ולהיכשל גדול יותר.

לא מקבל את קביעתך ש''דרג מדיני אחראי אסור לו לקבל החלטות כאלה אלה בשעת חירום ממש'' אלא להיפך,, אחריותה של הממשלה בשעת רגיעה כבשעת חירום, לקבל החלטות כולל מבצעיות, לפי שיקול דעתה, כדי למנוע סכנה או להבטיח את הביטחון. בכל מקרה לא ברור למה הכנסת כאן את ''שעת חירום ממש'', שכן מבחינה טקטית במרחב שדה התעופה הוכרז על כוננות (כדי לשלוט ככל הניתן על המצב ועל היכולת לבצע מבצע לשחרור החטופים), אבל זה לא דומה למשצב חירום לאומי.

אתה צודק שההיסטוריה של דייןמלאה אילתורים, חלקם בלתי מוריים ומנוגדים לחוק. אבל זה רק מעיד עד המצב שהיה ב-‏25 השנים הראשונות של המדינה בה התמסדו נוהלים וחוקים, לטוב ולרע, והמרחב הציבורי נשלט ע''י כוח הגמוני אחד ובאותה עת היה לו כוח פוליטי וכלכלי רב מאוד. לעומתם, העיתונות היתה מצומצמת יותר מאשר היום (היו כמה עיתונים תנועתיים שעמדותיהם היו ידועות מראש, והללו בינתיים נסגרו) והביקורת היתה רחוקה יחסית ומרחיקה מנושאים אישיים. הוויכוחים הפוליטיים היו יותר אידיאולגיים ופחות פרסונליים, ההפוך מהיום.

אהוד ברק לא הפך כלום. הוא תכנן את צורת ההשתלטות על המטוס והחוטפים, ע''פ הוראת הממשלה והציג את הדרך לפעולה אפשרית שלבסוף אושרה ע''י הרמטכ''ל והקבינט.

ברק חייב היה לאלתר כי עד אז, גם לפי עדותו של גזית, לא היה שום נוהל השתלטות על מטוס אזרחי מלא נוסעים וצוות מטוס. כמובן שתו''ל אישי ויחידתי היו קיימים, והחוכמה היתה לתכנן מבצע שירוץ קדימה בפתאומיות בזמן הכי פחות נוח לחוטפים , שיהיה קצר ומהיר ושבמהלכו יווצר קשר בין החיילים לחוטפים, בטרם הללו מספיקים להגיב אם בפיצוץ מטענים במטוס ואם בירי אל הנוסעים והחיילים. ליחידה, כמו שלכל יחידה צבאית, יש פק''לים ותורת מלחמה מסוגים שונים והיה צריך להתאים את נוהל הפשיטה למציאות שבמטוס ומסביבו. והוכח, שצבא מקצועי יכול להתאים את לחימתו לדרישות המיוחדות והמשתנות שנמצאות בשטח.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי