|
הצגת המאמר בלבד |
סיכום מעניין מאוד | |||
|
|||
וגם יחסית מרגיע. כנראה שאנחנו חיים בעולם שעדיין לא איבד את שיווי משקלו האקלימי. אינני מבין כל כך גדול באקלימולוגיה ולכן יש לי שתי שאלות לכותב המאמר המכובד: 1. איך באמת אפשר לערוך תחזית קדימה? ובודאי שהשאלה כבדה יותר כאשר אנחנו מדברים על 2020 ואילך? היום נדמה לי שקשה לערוך תחזית לשנה, חודש ואפילו שבועיים קדימה, בעיקר בעונות הסתיו, חורף והאביב. 2. איך נמדדו הטמפרטורות בארץ (ובכלל בעולם) ומי מדד אותן בארץ ב-1881, 1890 והאם מכשירי המדידה של אז היו מדוייקים ומכויילים כמו המכשירים של היום? האם יתכן שהמכשירי המדידה של המאה ה-19 אילו הופעלו היום במקביל למכשירים החדישים היו מראים בדיוק את אותן הטמפרטורות? | |||
_new_ |
סיכום מעניין מאוד | |||
|
|||
אני שמח שמצאת בו עניין. בנוגע לשאלותיך: אפתח באופן לא קונבנציונאלי בציטוט נרחב מתוך שירו של יהודה עמיחי ''נביא'' שאני מאוד מזדהה עמו: ''אני נביא של מה שהיה... אני חזאי של גשמי החורף שירדו אני מומחה של שלג דאשתקד אני מעלה מאוב את הדברים שהיו מעולם אני מתנבא על תמול שלשום אני נביא של מה שהיה...'' משום כך בכל הנוגע לשאלות העוסקות באקלים העבר, אני יכול לתת לך תשובות מפורטות אך בכל הקשור בניסיונות החיזוי לגבי אקלים העתיד אינני מהבקיאים ביותר. אילו ביצועי המודלים היו מניחים את הדעת הייתי נכנס לעובי הקורה ומנסה להבין מהי הנוסחה המופלאה שבאמצעותה מתבצע החיזוי, אבל ביצועי המודלים מאוד חלשים, ולכן אני מעדיף להשקיע זמן בהיבטים אחרים של תחום הקלימטולוגיה. עכשיו תשאל כיצד אני יודע שביצועי המודל חלשים, הרי שנת 2020 טרם הגיעה? לא כל שכן שנת 2050 או 2100. התשובה היא שניתן לנסות לנבא באמצעות המשובים השונים המוזנים למודלים האקלימיים את התנאים האקלימיים שכבר התרחשו. המודל שעליו מתבסס ישעיהו בר-אור בתחזיותיו לדוגמה ניסה לנבא לאחור את התנאים האקלימיים בהר כנען בתקופת הבקרה 1960-1990 - התוצאות שלו היו רחוקות מהמציאות. הוא חזה כבר לתקופת הביקורת טמפרטורות גבוהות ב-4 מעלות מהטמפרטורות שהתקבלו בפועל בהר כנען וכמויות משקעים נמוכות באופן משמעותי מהכמויות הממוצעות במקום. מה שעשו החוקרים לאור ביצועיו החלשים של המודל הוא תקנון באמצעות תקופת הביקורת. דהיינו חיסרו את ההפרש בין הצפי של המודל למה שהתרחש בפועל והניחו שאותה סטייה תהיה גם בעתיד. דהיינו אם הצפי שלו לתקופת הביקורת חם ב-4 מעלות מהמציאות, הרי שכשהוא צופה בנקודות זמן שונות במאה ה-21 טמפרטורות חמות ב- 6-8 מעלות מהטמפרטורות הממוצעות לתקופת הביקורת הוא בעצם צופה התחממות של 2-4 מעלות. אני מתקשה לקבל את ההנחה שהסטייה לתקופת הביקורת תהיה בהכרח זהה לתקופת החיזוי ולא הייתי ממליץ למישהו לאמץ תחזיות מודל שמשחזר את ההוה בצורה כל כך לא משכנעת ולהפוך אותו לבסיס לתכנונים עתידיים. לגבי שאלה 2 - הציוד של המאה ה-19 איננו הציוד בו משתמשים היום, אך הטמפרטורות בירושלים היו מאוד דומות לטמפרטורות שנרשמו בירושלים במנדט ולאחר מכן ולכן קשה להאמין שמדובר בסטיות דרמטיות ממה שהיה נמדד לו היו משתמשים אז בציוד שקיים היום. צריך לזכור שהטמפרטורות שנמדדו בסוף אוגוסט 1881 היו גבוהות ב-11 מ''צ מהטמפרטורות הממוצעות למדידות של אותו מכשיר מדידה, וזו סטייה מדהימה בייחוד כשמדובר בפרק זמן ממושך יחסית של שבוע ובעונה של אקלים יציב יחסית (ביחס לעונות המעבר). גם הסטייה מהממוצע של אוגוסט 1890 היא סטייה מהממוצע באותו מכשור דהיינו בשנים העוקבות לאוגוסט 1890 הטמפרטורה שנמדדה היתה סבירה לחלוטין. בהזדמנות זו אתקן טעות שנפלה במאמר ואציין את יולי 1888 שבו הטמפרטורה הממוצעת בירושלים היתה זהה לזו של יולי 2000 (אף חמה ממנה בעשירית המעלה), כך שהאירוע של יולי 2000 איננו חסר תקדים גם בהשוואה לחודשי יולי בלבד. | |||
_new_ |
''אני נביא של מה שהיה...'' | |||
|
|||
אתה טוען שבדקו את מודל החיזוי לאחור והוא לא כל כך הצליח (הוא גם לא נביא של מה שהיה...). החוקרים לא נבהלו והוסיפו הנחה ''לא מציאותית'' כדי לחזות את העתיד באמצעות המודל הלא מוצלח. נדמה לי שכיום ברמת הידע הקיימת רוב המודלים לחיזוי מניחים ''מה שהיה הוא שיהיה''. לפי דבריך גם בר אור פועל באותה הדרך כדי לחזות את העתיד. אלא שהמודל שלו לא מצליח לחזות את העבר כאשר נתוני העבר ידועים (הוא גם לא נביא של מה שהיה...). עצם העובדה הזאת מטילה ספק גדול באיכותו של המודל אבל החוקרים הלכו צעד נוסף. אם הטעות של המודל בחיזוי לאחור היא גדולה הרי שיש בעיה של אמינות החיזוי. מה גודלה היחסי של הטעות לאחור - 4 מעלות? | |||
_new_ |
''אני נביא של מה שהיה...'' | |||
|
|||
הרי לך דוגמא מהימים האחרונים. הוריקן ''גוסטב'' תואר כאחד ההוריקנים האלימים ביותר והצפי היה שיגיע , בעת הגיעו לחוף לואיזיאנה, לדרגה 4-5 בדירוג עוצמת ההוריקנים. במציאות הוא הגיע לחוף בדרגה 2 בלבד. וזאת תחזית שנמשכה ימים ספורים ולא שנים קדימה. צודק הכותב כי עדיין לא הומצא המודל היעיל לחיזוי האקלים. לכן ''מאחזי העיינים'' חוגגים עלינו ועל כספנו כל הזמן. | |||
_new_ |
''אני נביא של מה שהיה...'' | |||
|
|||
כל הגון שעוסק בחיזוי חייב לציין איכות התחזית ואת ערכו של הספק בדבר דיוק התחזית. אם לא עושים זאת או שמחביאים את הסתייגויות והספקות נוצר מצב שחלק מהקוראים יאמינו לתוצאות התחזית. עברתי שוב על תקציר המנהלים של המסמך, דו''ח, של המדען הראשי של משרד איכות הסביבה ולא מצאתי רמז קל לספקות לגבי איכות התחזית. לעומת זאת יש לא מעט המלצות שגם הן מוצגות ללא ספק קל. אלו הבעיות של המסמך. אני מנחש שמנסים לספק חומר ''משכנע'' למדיניות (והצעות חקיקה) שהמשרד מקדם. פוליטיקה... או מחקר? | |||
_new_ |
''אני נביא של מה שהיה...'' | |||
|
|||
אכן הדו''ח מטשטש לגמרי את נקודות התורפה של המודל. הוא דוגם מהמאמר רק את הגרף שמבוצע אחרי חיסור ההפרשים בין הטמפרטורה המנופחת ששיחזר המודל לתקופת הבקרה לבין הטמפרטורה בפועל. אם תעיין בדו''ח http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/M... בעמוד 68 תראה את הגרף שעליו מתבסס בראור בתחזיותיו המלחיצות. במקרא של הגרף באנגלית מופיעה מילת המפתח והיא control corrected ואילו בתרגום המקרא לעברית נשמטה המילה הנ''ל והקו הכחול מתורגם לריצת הביקורת. למראה החפיפה המוחלטת בין ריצת הבקרה לתצפיות ניתן להתרשם שביצועי המודל מעולים, אבל העז הגדולה היא אותו תיקון שבוצע. מי שרוצה לראות את המודל ללא התיקון ובמלוא קלונו מוזמן לגרף אחר שגזרתי מאותו מאמר והצגתי בכנס בשדה בוקר ביוני השנה. (ראו המצגת כאן: בעמ' 19 במצגת תוכלו לראות שני גרפים ללא תיקונים לתקופת הביקורת. שם תווכחו לדעת שמחצית מההתחממות הנחזית למאה ה-20 ע''י שני תסריטים המכונים A1 ו-B1 למעשה כבר התרחשה בעשורים הקודמים, רק שלא אנחנו ולא ציוד המדידה חשנו בהם. ניתן לראות שטמפרטורה החציונית בהר כנען היא 29 מ''צ בשעה שבהרצת המודל לתקופת הביקורת התקבלה טמפ' חציונית של 33 מ''צ. לפי המודל טמפ' של 29 מ''צ בהר כנען היתה אמורה להרשם רק באירועים קיצוניים בקרירותם בקיץ בשעה שבפועל זו טמפ' המקסימום השגרתית. הערכות המודל לעתיד ללא אותו תקנון היו מביכות עוד יותר כאשר הוא חזה שהטמפרטורה החציונית בתסריטים השונים תגיע ל-37 מ''צ דהיינו שהטמפרטורה בצהרי הקיץ בהר כנען תשתווה בעתיד לטמפרטורה המאפיינת כיום את צהרי הקיץ בטבריה. גם בנושא משקעים ניתן לראות בשקופית 19 שהמודל מייבש אותנו הן לתקופת הביקורת והן לעתיד. באופן פרדקוסלי השחזור העלוב של ההווה שיחק לטובת המודל בכך שהתיקון היה רב - מבחינת טמפרטורות בוצעה הפחתה של ארבע מעלות וכך הצפי הלא סביר בעליל לטמפ' של 37 מ''צ בעתיד בהר כנען תוקן ל-33 מ''צ (לדעתי גם זה ערך בלתי סביר, אך זה ערך קביל מבחינת המאמינים בהתחממות הגלובלית). | |||
_new_ |
''אני נביא של מה שהיה...'' | |||
|
|||
1. יש טעות עם הקישור למצגת. מצאתי את ו שנמצאת באתר של מדרשת שדה בוקר ולא כל כך הצלחתי למצוא שם את שני התסריטים. 2. מדע או מחקר לא אמור לעסוק בענייני אמונה (גם לא ''... מבחינת המאמינים בהתחממות הגלובלית...''). 3. נועם אם אפשר אנא התקשר אלי. | |||
_new_ |
קישור לצפי המודל שעליו מסתמך בראור | |||
|
|||
להלן הקישור הנכון: שני הגרפים בשקופית מס' 19 נלקחו כאמור מאותו מאמר בדיוק שעליו מתבסס בראור, אלא שהם מציגים את התוצאות הגולמיות של המודל ואילו בראור מציג את התוצאות לאחר התיקון על פי חיסור סטית המודל מהמציאות בתקופת הביקורת. בחקר שינויי האקלים שזורה לא מעט אמונה בין היתר מאחר שמדובר בניסיון לנבא את העתיד. בראש ובראשונה מי שמאמין בצפי המודלים לשינויי אקלים מאמין שהאדם מבין את רזי הטבע ומערכת המשובים שבו (כולל המשובים תחת תנאי אקלים עתידיים שונים מההווה -שהרי הם צופים תנאים שכאלה) ומסוגל לפיכך לערוך סימולציה טובה של אקלים העתיד. אם אתה כופר בהנחה זו תתקשה לקבל את תחזיות ב-IPCC. יש שהרחיקו לכת וראו בכל עניין ההתחממות הגלובית ממש דת חדשה של המאה ה-21 ראה הקישור הבא: השוואה זו היא אולי מרחיקת לכת, אבל ללא ספק ניתן ללמוד ממנה עד כמה תחום שינויי האקלים שונה מהמדע הקונבנציונלי בכך שהאמונה היא חלק אינטגרלי בתוכו. | |||
_new_ |
תחזיות ואמונה | |||
|
|||
אני חושב ששימוש במודלים להבנת המציאות הוא ראוי ביותר. גם השימוש במודלים לחיזוי הוא דבר ראוי. אבל מאחר וידוע לרובנו שרק לעיתים רחוקות ''החזאים'' (בכל התחומים) מצליחים הרי שבנתיים צריך להתייחס לתחזיות בערבון מוגבל. הראשון שצריך לעשות כך זה אותו האדם שביצע את התחזית. עם פירסום המסקנות וההמלצות שלו הוא ''חייב'' להציג את כל הספקות במשקלן הנכון. מי שלא עושה זאת הוא לא חוקר ''אמיתי''. אני חושב שיבוא יום ויכולות החיזוי ישתפרו וילכו. אבל מי שלא מכיר במגבלות החיזוי לא יכול לתרום לשיפור יכולת החיזוי. | |||
_new_ |
דיוק מכשירי מדידה | |||
|
|||
לעניין כיול מכשירי מדידה: כשמדובר במעלות חום שלמות אין שום בעיה. מדחומי כספית נמצאי בשימוש מהמאה ה-18 והם מדוייקים מאד. מידת ההתפשטות של כספית בצינור זכוכית מנקודת הקפיאה של מים לנקודת רתיחתם היא מאה מעלות. גם הציוד לקביעת מידה של מאית המרחק הזה מדוייק באופן סביר למעלה מ-200 שנה. המטר נקבע בשנת 1793 כ-1/10,000,000 (אחד חלקי עשרה מיליון) מהמרחק שבין הקוטב לקו המשווה. בשנת 1795 נוצק אבטיפוס עשוי פליז של מטר אחד ובשנת 1799 נוצק אבטיפוס מפלטינה. בשנת 1899 נוצק אבטיפוס מסגסוגת פלטינה ואירידיום. כבר אז נקבע שהסטיה המירבית המותרת בהעתקים ממנו היא מאית מילימטר. כל האבטיפוסים האלה קיימים עדיין. למרות שיש כיום סטנדרטים אחרים לקביעת אורכו של מטר אחד, מדעני המאה ה-18 לא טעו ומידת הדיוק של מאית מילימטר היא ריאלית לסוף המאה ה-18. כל זה למרות שהמדידה על פיה נוצק האבטיפוס הראשון, כלומר היקף כדור הארץ, לא היתה מדוייקת במונחים מודרניים; אך מרגע שנוצק האבטיפוס הראשון אין לכך משמעות מיוחדת. ככל הידוע לי לא משתמשים בכספית במדחומים המיוצרים כיום משיקולי איכות סביבה ואינני יודע עד כמה הדבר מוריד ממידת הדיוק של המדחומים המודרניים, | |||
_new_ |
דיוק מכשירי מדידה | |||
|
|||
הבעיה עם מדידות עבר היא לא עם האלמנט שמבצע את המדידה (הכספית לצורך הענין) אלא עם סטנדרטים לא קבועים של מיקום המכשירים ותצורת המכשיר. לדוגמה מד טמפרטורה צריך להיות מוצל, אך מן הצד השני גם מאוורר - בהעדר אוורור המקום שמצל עליו ושומר עליו מגשם (מעין קופסה) עשוי לחמם אותו. ברגע שיוצרים תריסי אוורור עלולה לחדור שמש או רסיסי גשם בזוויות מסויימות (התאדות מים מהגולה של המדיד מצננת אותו) - יש לכך פתרונות וגם בעבר מצאו פתרונות לבעיות, אך פתרונות העבר לא בהכרח זהים לסטנדרטים המקובלים בהווה. כך או כך הטמפרטורות שנמדדו בעבר בכלים שונים ומיקומים שונים לא שונות באופן דראמטי מאלו בעשורים של שנות ה-60 וה-70 ונמוכות במעט מהטמפרטורות בעשורים האחרונים, כך שבסך הכל ניתן לסמוך על הנתונים הללו. זאת כמובן רק לאחר ביצוע בקרת נתונים בדומה לבקרה המבוצעת על הנתונים השוטפים. | |||
_new_ |
תקופת הקרח הקצרה | |||
|
|||
בתקופת ימי הביניים המאוחרות, שנת 1300 והלאה, החלה תקופת קרח שנמשכה כ-400 שנה. הטמפרטורות ירדו ב-2 מעלות על פי הערכת החוקרים. תקופת קרח זו גרמה לתוהו ובוהו באירופה. החקלאות, הדגנים, שהיתה עיקר המזון נחרבה, והחלה תקופת רעב ארוכה מאד. הרעב הניע את התהליכים הגדולים, אלימות ומלחמות על כל מקור אוכל. אלימות נוצרית דתית המחפשת אשמים במצב, מעשי טבח, שריפת מכשפות. המגיפה השחורה יחד עם תת התזונה הביאו להשמדת שליש מאוכלוסית אירופה. הרעב הגדול באירלנד, המהפכה הצרפתית, חיסול הישוב האירופי היחיד בגרינלנד, ועוד. ברור שתקופת הקרח הזו לא קרתה בגלל האדם, אז לא היה לאדם מספיק כוח על מנת להשפיע על האקלים. אך תקופה זו יכולה ללמד אותנו על התוצאות של שינוי אקלים קטן ביותר. | |||
_new_ |
תקופת הקרח הקצרה | |||
|
|||
אני חושש שמרבית התופעות שמנית מתרחשות בשל טבע האדם ולא בשל הטבע שסובב את האדם. עובדה היא ששתי מלחמות העולם ובכלל זה שואת עמנו התלקחו באירופה בתקופה אקלימית סבירה לחלוטין. | |||
_new_ |
תקופת הקרח הקצרה | |||
|
|||
זה שהאדם ''אוהב'' מלחמות אינו חדש. אך גם ברור שרעב כבד מניע תהליכי הגירה גדולים, מחלות ומגיפות, וכמובן מלחמות על כל מקור מזון. המגיפה השחורה פירקה את המבנה החברתי ההיררכי, ידיים עובדות נהיו מצרך יקר ופיאודלים נאלצו לנהל משא ומתן עם עובדים על תנאי העבודה והשכר. | |||
_new_ |
תקופת הקרח הקצרה | |||
|
|||
לפעמים הבעיה מתחילה בטבע וטבע האדם מחריף ומגביר את הנזק | |||
_new_ |
לא היסטריה אלא קריאה לעירנות, היערכות ומוכנות לשינויי אקלים | |||
|
|||
לא היסטריה אלא קריאה לעירנות, היערכות ומוכנות לשינויי אקליםעירית גולן-אנגלקו וישעיהו בראורהמשרד להגנת הסביבהלהלן תשובת המחברים כפי שהופיעה במגזין „מטאורולוגיה בישראל”. חלפון ואחרים טוענים כי מה שהיה הוא שיהיה. בעבר היו גלי התחממות ולאחריהם גלי התקררות, וזה גם מה שצפוי לנו בעתיד הקרוב. אולם, קשה להתעלם מהעובדות על עליה בריכוז גזי החממה באופן חסר תקדים בהיסטוריה המוכרת של כדור הארץ. לפי הערכות מבוססות היטב, צפוי כי ריכוז גזים אלו ימשיך ויעלה בעשרות השנים הקרובות. יש חשש, שאכן אינו מוסכם על כל קהילית החוקרים אך נהנה מתמיכת רבים וטובים, כי עליה זו תלווה גם בעלייה בטמפרטורות הממוצעות והמירביות ברחבי העולם, אם כי במידה שונה באזורים שונים. אם אכן כך יקרה – הרי מה שהיה הוא לא מה שיהיה, ולא נוכל להתנחם בגלי התקררות עתידיים. כיון שכך, מצאנו לנכון לסכם את התצפיות והתחזיות על מגמות התחממות, באופן שקול ומבוקר המתייחס גם לממצאים סותרים, ולנסות ולהעריך את השלכות מגמות אלו על נושאים עיקריים במשק הישראלי. יש להדגיש כבר כאן, כי במרבית המקרים, וודאי בנושאי מים, חקלאות ואנרגיה, הערכת יתר נדרשת ממילא על מנת להתמודד עם מחסור עכשוי במים ואנרגיה, שצפוי להחריף גם בלי שינויי אקלים. היערכות נכונה נדרשת הן להבטחת אמינות אספקה של שרותי סביבה, כלכלה וחברה והן למניעת נזקים קשים לסביבה. התחממות של 2°C החל משנות ה-70איור מס' 1: סדרות זמן עבור סטיית התקן של טמפרטורה עבור יולי-אוגוסט מעל מרכז ישראל (נקודת ציון 32.5°N,35°E). כל נקודה מסמלת את סטיית התקן של הטמפרטורה היומית הממוצעת ביולי-אוגוסט עבור תקופת הקיץ של אותה שנה. הקו העבה מסמל את המגמה הליניארית. מקור: Saaroni et al. 2003.נתון זה נלקח מסיכום ועדת ההיגוי, 11 במרץ 2007, מפי השירות המטאורולוגי, על פיו ישנה ההתחממות ניכרת בכל העונות, בעיקר בלילה. Saaroni וחוב' (2003) מצאו מגמת התחממות של 0.013°C לשנה מעל מרכז ישראל במהלך החודשים יולי-אוגוסט, לאורך השנים 1948-2002 (איור מס' 1). חלפון טוען כי בעשור שנות ה-70 ניכרה התקררות, אך Saaroni וחוב' (2003) אשר בחנו את הטמפרטורות במהלך יולי-אוגוסט בין 1948-2002 מצאו 3 תקופות חמות, הכוללות תקופה אחת מסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 ותקופה נוספת והחמה ביותר החל מאמצע שנות ה-90, דבר שתומך בטענות על התחממות שהחלה משנות ה-70. בנוסף, Saaroni וחוב' (2003) גם מצאו מגמות התחממות מובהקות ביולי-אוגוסט אשר התרחשו בין השנים 1971-1980 (0.27°C) ו-1991-2000 (0.32°C), דבר אשר לטענתם הוכיח את תרומתו של העשור האחרון במגמת ההתחממות הכללית. ההתקררות לפיהם הייתה בין השנים 1951-1960 ובין 1961-1970, אך לא מובהקת. ניתן לציין בנוסף, כי על פי המחקר החדש של Antipolis (2008) שנערך תחת פרוייקט Plan Blue בחסות UNEP והבנק של האיחוד האירופי, נמצאה מגמת התחממות במהלך המאה ה-20, של בין 1.5-4°C, כאשר נמצאו אזורים בהם הייתה התחממות מואצת החל משנות ה-70 (חצי האי האיברי ודרום צרפת), ו-Saaroni וחוב' (2003) מצאו מגמה דומה במהלך הקיץ, לפיה ישנה התחממות של 1.5-4°C ב-100 השנים האחרונות, מעל כל אגן הים התיכון, כאשר גלי חום הם שהובילו את המגמה הכללית. עלייה במשך השכיח של מספר ימים חמים ובמספר אירועי החוםהמסמך מתייחס לעבודתם של Saaroni וחוב' (2003), אשר מצאו עלייה במשך השכיח של ימים המוגדרים ''חמים'' (מעל 24.2°C) בשנים 1976-2002 לעומת השנים 1948-1975, מיום אחד ליומיים. בנוסף, החוקרים מצאו עלייה במספר אירועי חום שמשכם מעל 8 ימים, מאירוע אחד בתקופה הראשונה לשמונה אירועים בשנייה. גם Ziv וחוב' (2005) מצאו עלייה בשכיחות אירועי החום ובעוצמתם.באגן הים התיכון נמצאו מגמות דומות: Kostopoulou and Jones (2005) (מדידות בין 1958-2000, מעל מזרח אגן הים התיכון, לא כולל בישראל) מצאו עלייה במספר הימים המוגדרים חמים מאוד ועלייה במשך גלי חום (עלייה של 2-3 ימים לעשור ברצף של מעל 6 ימים, עם טמפרטורה העולה ב-5°C מעל הממוצע לשנים 1961-1990) וגם Zhang וחוב' (2005) מצאו במהלך השנים 1950-2003 ירידה במספר הימים הקרים (ירידה הדרגתית החל משנות ה-70 של המאה ה-20) ובעלייה משמעותית יותר במספר הימים החמים מאוד (בעיקר החל משנות ה-90 של המאה ה-20), לאורך כל השנה (כולל תחנות בישראל). נטייה לימים חמים וקרים יותר (קיץ חם יותר וחורף קר יותר)אכן הנתון נלקח מתוך מחקרם של Ben Gai וחוב' (1999). לא נמצא מחקר נוסף שבחן את הנושא בישראל. פרופ' פנחס אלפרט הראה במצגת שהוצגה בכנס ''השפעות שינויי אקלים בישראל'' ביוני 2006, כי הירידה בטמפרטורת החורף נבלמה באמצע שנות ה-90 והתהפכה עם התהפכות מגמת ה-NAO, אם כי לא נצפה שינוי ניכר בחורף באזורנו. בשיחה אישית עם ד''ר הדס סערוני, אוניברסיטת ת''א במרץ 2007, ציינה אף היא כי עד לאחרונה נמצאה מגמת התקררות בחורף בישראל וכי כיום מגמה זו התהפכה וכי החורף מתחיל להתחמם, אך אין לכך עדיין מובהקות סטטיסטית.הקצנה בגשמים העונתיים ועלייה בשכיחות שנים קיצוניות (רטובות או שחונות)חלפון לוקח נתונים מושכי תשומת לב (זו מטרתם) מתקציר המנהלים של המסמך שפרסמנו, בעיקר בנושא המשקעים בישראל. אם קוראים את כל הפרק על מגמות המשקעים בישראל במסמך שלנו, הרי שמועלות הסתירות בין הממצאים השונים של המחקרים השונים ואף ניתן הסבר אפשרי למגמות המעורבות (בין השאר גם מתוך עבודתו של חלפון עם קותיאל). בנוסף, ב''פתח דבר'' אנו מסבירים כי ישנן סתירות בנוגע למגמות המשקעים בישראל.הערכתנו כי צפויה עליה בתופעות קיצוניות נשענה על מחקרם של Ben-Gai וחוב' (1998) עבור השנים 1962-1990 בהשוואה לשנים 1931-1961. בעבודת המחקר לתואר מסטר של יוסף (2007), בהנחיית ד''ר הדס סערוני, נמצאה עלייה באירועי גשם קיצוני (32-64 מ''מ/יום) במרכז ובדרום בשנים 1950/1-2003/4. המגמות נצפו בגליל המערבי, ברוב אזורי יהודה ושומרון והשרון. ברוב אזורי צפון/מערב הנגב המגמות נעו בין יציבות למגמות חיוביות מתונות. גם לאורך רצועת החוף מאזור גן-שמואל ודרומה המגמות נמצאו חיוביות. אכן 3 תחנות בלבד נמצאו מובהקות. יוסף (2007) מסכם את התוצאות שנצפו, בגידול בקטגוריות הגשם הכבד במגמה ארצית. גם Alpert וחוב' (2002) מצאו עלייה בקטגוריות המאפיינות גשמים חזקים וירידה בקטגוריות המאפיינות גשמים קלים בישראל בשנים 1951-1995, אם כי ללא מובהקות סטטיסטית. יש לציין כי המסמך שלנו מציג את הסתירה בממצאי המשקעים בישראל בשנים האחרונות ואף מוצגות סיבות אפשריות לטענות הסותרות, בין השאר בעקבות ...''השונות המרחבית והעיתית, הבין-שנתית הגדולה הקיימת בישראל, אשר משתנה לפי כמות התצפיות\\ תחנות שונות\\ טיב התצפיות''... סיבות אפשרויות נוספות לסתירות בין הממצאים במחקרים השונים מצוטטות גם מתוך עבודתם של חלפון וקותיאל (2005). לטענת חלפון, קצב ההתחממות אמור להאיץ ולכן היה ניתן לצפות כי השיא של שנת 1998 יישבר. לפחות במגמה הגלובלית, מנתוני GISS (2007), שנת 2005 שברה את השיא של שנת 1998 כשנה החמה ביותר בטמפרטורה ואחריה נרשמה שנת 2007, כפי שרשום במסמך. בנוגע לטענתו כי בחודש אפריל 2006 מעט תחנות עברו את הסף היומי של 60 מ''מ: מנתוני דו''ח השירות ההידרולוגי לשנת הגשמים 2005/6, חודש זה באזור המרכז היה הגשום ביותר מאז החלו המדידות. באזור הצפון הוא היה הגשום ביותר מאז שנת 1971 . בת''א, ירדו 130 מ''מ לעומת 20 מ''מ בממוצע רב שנתי (פי 6.5), בירושלים ירדו 157 מ''מ (מתוכם כ-130 מ''מ בלילה אחד) לעומת ממוצע רב שנתי של 30 מ''מ (פי 5), במעלה אגן ההיקוות של הכנרת ירדו 150 מ''מ לעומת כ-50 מ''מ בממוצע רב שנתי. בין 01/04/2006 ל-02/04/06 ירדו בירושלים 130 מ''מ בפחות מ-12 שעות ובכל 145 שנות המדידה (מאז 1860) היה רק אירוע אחד גדול יותר בו ירדו 160 מ''מ במשך 2 יממות. באזור ים המלח ירדו 90 מ''מ במהלך אותה יממה ובאזור מגידו וואדי ערה ירדו מעל 120 מ''מ. אזורים נוספים: בראש העין 115 מ''מ, ברעננה והוד השרון 100 מ''מ, ברמת השרון 80 מ''מ ובת''א כ-70 מ''מ. בנוסף, ב- 24-25/04/06 , ירדו באזור הירדן העליון מעל 100 מ''מ (אזור מטולה, קריית שמונה). סיכוםחלפון מסכם כי התרחשה התחממות קלה ב-2 העשורים האחרונים בלבד. עם זאת, כפי שצוין לעיל, בישראל נערכו שני מחקרים אשר בחנו את שינויי הטמפרטורה ומצאו מגמת התחממות וממצא דומה נמסר ע''י השירות המטאורולוגי. לא נמצאו מחקרים אשר סותרים מגמות אלו.בנוסף, הוצגו במסמך מספר מחקרים אשר הראו על מגמת התחממות במהלך 100 השנים האחרונות באגן הים התיכון, כגון (2008) Antipolis אשר מצאו מגמת התחממות של 1.5-4 מעלות, Saaroni וחוב' (2003) אשר מצאו מגמה דומה בקיץ (התחממות של 1.5-4 מעלות) ו-Alpert וחוב' (2007) אשר מצאו מגמת התחממות של 0-0.8 מעלות ואשר הראו כי עיבוד נתונים ממרכז הדלי (Hadley, אנגליה) הצביע על מגמה דומה. התחממות באזור מזרח הים התיכון נמצאה גם על ידי Ragab & Prudhomme (2002) בשנים 1958-2000 ועל ידי Zhang וחוב' (2005) (כולל תחנות בישראל) בין השנים 1950-2003. ניתן לראות כי מהמגמות שנצפו ברחבי אגן הים התיכון, קיימת מגמת התחממות באזור, הגבוהה יותר מזו שנצפתה ברחבי העולם. יש לציין בנוסף כי נצפו שינויים נוספים בישראל, המצוינים במסמך, אשר לא ניתן להתעלם מהם. ביניהם: עלייה במפלס הים, עלייה בשיעור הפלישה וההתבססות של מינים זרים בים התיכון, עלייה בהתבססות של מיני ציפורים ממקור טרופי, הופעת מינים חדשים של אצות טוקסיגניות (לפחות בפוטנציאל) בכנרת, הפחתה במסת הגוף ובאורך כפות הרגליים של מיני דרורים, עלייה במחלות בעלי החיים במשק החקלאי שמקורן מיתושים וחרקים ועוד. במספר כנסים העוסקים באקלים והשלכות השינויים האקלימיים, צוין כי אגן הים התיכון הינו נקודה חמה, המגיב בצורה חמורה יותר לשינויים האקלימיים. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהתחזיות הצפויות לאגן הים התיכון: (2008) Antipolis מסביר כי גם במידה והטמפרטורה הגלובלית לא תעלה מעבר ל-2°C, באגן הים התיכון עליית הטמפרטורות צפויה להיות מעבר ל-2°C, בגלל מאפייניו האקולוגיים והסוציו-אקונומיים של האזור. תחזיות לעליית טמפרטורות באזורנו, כולל בישראל, ניתנו גם על ידי Ragab & Prudhomme (2002) (עלייה של 2-2.75 מעלות עד 2050) ועל ידי Raible וחוב' (2007) (התחממות של 3-4 מעלות בחורף בשנים 2071-2100 בהשוואה ל-1960-1990). דו''ח ה-IPCC (2007) לאזור אגן הים התיכון מציג אף הוא תחזיות ''קשות'' לקראת סוף המאה ה-21 (איור מס' 5), כולל עלייה של 2-6 מעלות בהשוואה לשנים 1901-1950 , בתלות בתרחישים השונים, ירידת משקעים (4-27% בתרחיש A1B) ועלייה בעוצמת ובשכיחות אירועים קיצוניים, כגון בצורות וגלי חום. Antipolis (2008) טוענים אף הם כי צפויה ירידה בכמויות המשקעים ברחבי אגן הים התיכון ו-Menzel וחוב' חוזים ירידה בכמויות המשקעים אשר תוביל להפחתה של לפחות 25% בזמינות המים באזור נהר הירדן, לקראת סוף המאה ה-21 (איור מס' 6). חשוב לציין כי לשינויים אקלימיים השלכות כלכליות משמעותיות, חלקן נצפות כיום בישראל (למשל נזק כלכלי בעקבות התבססות מינים זרים בים התיכון) והן צפויות להתעצם עם העלייה בטמפרטורות, כאשר העלות של אי פעולה או עיכוב בפעולות היערכות משפיעות כבר כיום על המשק הכלכלי. כלכלנים ברחבי העולם הראו כי לפעולות היערכות עלות כלכלית, הפחותה מעלות ההתמודדות עם הנזקים המתרחשים בפועל. Stern (2006) העריך את הנזק הישיר הצפוי לבריאות האדם ולסביבה בעקבות שינויי האקלים ב-7% עד 20% מהתל''ג העולמי בשנה. אנו מעדיפים לחטוא בזהירות יתר, שכנראה שותפים לה רבים וטובים בעולם ובישראל, על פני התעלמות מתופעות גלובליות רחבות שהבסיס לה, ככל הנראה, אינה איתן דיו.
| |||
_new_ |
כמה הערות חשובות | |||
|
|||
1. חלפון לא טען דבר על הצפוי לנו בעתיד אבל הוא כן הטיל ספק בתחזיות בכלל ובשלכם בפרט. 2. במבוא למאמר שלכם כתבתם: ''... הערכת יתר נדרשת ממילא על מנת להתמודד עם מחסור עכשוי במים ואנרגיה,...''. אמירה כזאת אין לה מקום במאמר מדעי. 3. במשפט האחרון כתבתם: ''אנו מעדיפים לחטוא בזהירות יתר,...'' מצד שני אתם מצדיקים הערכת יתר. 4. אתם מזכירים את התחזיות של IPCC שגם הן כנראה סובלות מבעיות. לצורך כך כדאי לקרוא מה שכתב אחד המשתתפים (פרופסור למדעי האטמוספירה באוניברסיטת אלאבמה) בתהליכי המחקר הזה: ''No consensus on IPCC's level of ignorance'' (http://news.bbc.co.uk/2/hi/science/nature/7081331.st...). | |||
_new_ |
תגובה לתגובה | |||
|
|||
להלן התייחסות לכל אחת מנקודות התגובה של בראור: א. התחממות של 2 מעלות- כשמציינים התחממות של שתי מעלות בלי שוב תוספת מסייגת מתכוונים לממוצע שנתי. בראור מצטט את המסמך של סערוני כתמיכה בטענתו בשיעור התחממות זו. חישוב פשוט מעלה כי התחממות של 0.013 מ''צ לעשור בחמישה עשורים משמעותה התחממות של 0.65 מ''צ - רחוק מאוד מהטענה להתחממות של 2 מעלות. בראור מציג עוד נתונים נוספים ליולי ואוגוסט אך עם כל הכבוד לחודשיים אלה יש עוד עשרה חודשים בשנה, ביניהם חודשים שבראור עצמו טוען כי חלה בהם התקררות לפחות עד שנות ה-90, כך שההתחממות המתונה ביולי אוגוסט מקוזזת בחלקה ע''י חודשים אחרים.בשורה התחתונה בראור לא מציג שום ממצא המבסס את הקביעה כי בישראל חלה התחממות של 2 מעלות בטמפרטורה השנתית הממוצעת. ב. בסעיף 2 בראור מציין מגמות בריבוי אירועים חמים משנות ה-50 ואילך. אין לי ויכוח עם העובדה כי בשנים האחרונות האירועים החמים תכופים יותר ביחס לשנות ה-50 ה-60 וה-70, אלא שההיסטוריה לא מתחילה בשנות ה-50, וכאמור גלי חום חריגים היו שכיחים בישראל בתקופת המנדט ושלהי התקופה העותמאנית יותר מבעשורים האחרונים. משום כך ניתן לראות בעשורים האחרונים חזרה לשגרה לאחר מספר עשורים שהתאפיינו במיעוט חריג של גלי חום. ג. בסעיף ג' בראור לא מגבה את טענתו לגידול במספר הימים הקרים במקביל לריבוי הימים החמים (דהיינו הקצנה). בראור טוען בעצמו, כי בעשור האחרון נבלמה הירידה בטמפרטורות החורף ומגמה זו אף התהפכה. לסיום המענה לסעיף זה כותב בראור כי לא נמצאו מגמות מובהקות בכל הקשור לטמפרטורות החורף. אינני רואה כיצד תגובה זו מתיישבת עם הטענה להתרבות הימים הקרים. סוגית הגידול בימים החמים נדונה בסעיף ב'. ד. מן הראוי שתקציר מנהלים יכיל תמצית של החומר ולא ''דברים מושכי תשומת לב''. אכן גולן אנגלקו ובראור ביצעו סקירה מקיפה של החומר שנכתב בנושא המשקעים בישראל, אך במקום לסכם את כל הממצאים בשורה התחתונה: ''נמצאו מגמות השתנות סותרות ובלתי מובהקות ברובן''. בחרו השניים להציג מקטע קטן ןמושך תשומת לב והשמיטו את יתר הממצאים שבחלקם הם סותרים לחלוטין. אם בפתח הדבר נטען כי ישנן סתירות בנוגע למגמות המשקעים בישראל, האם זה הגון לשנות את הקביעה הנ''ל ולהציג בתקציר המנהלים טענה לא מסוייגת כי קיימת מגמה של הקצנה? מחקרם של ben-gai et al. עליו מסתמכים גולן-אנגלקו ובראור איננו מתמקד כלל בסוגיית ההקצנה והוא דן במאפייני הגשם בין שתי תקופות מיצוע שונות. הוא דווקא מוצא כי הגשם בדרום הארץ הפך בתקופה השניה ליותר סדיר, דהיינו יותר גשם סביב הממוצע ומיעוט שנים קיצוניות. בשום אזור לא נצפתה עליה משמעותית בפיזור סביב הממוצע ובכל מקרה מה שמודגש במאמר זה דווקא הבדלי המגמות (הבלתי מובהקות ברובן) בין חבלי הארץ השונים. בשונה לגמרי מהטענה ולפיה במאמר זה יש סימוכין להקצנה כללית בכמויות הגשם השנתיות בישראל. בנוגע לכמויות היומיות - יוסף 2007 (ראו- http://www.cosis.net/abstracts/PLINIUS10/00001/PLINI...) מוצא 3 תחנות בלבד מתוך למעלה מ-30 בהם חלה עליה בגשמים בקטגוריות הגבוהות, אך מציין במקביל כי בצפון עמק הירדן נחזתה מגמה הפוכה של מיעוט גשמים בקטגוריות הגבוהות ועליה בגשמים הקלים. האם לאור ממצאים סותרים אלה אפשר להגיע לקביעה פסקנית כי יש עליה בכמויות הגשם היומיות? האם המגמות הבלתי מובהקות שמצא Alpert הן הבסיס לאותה קביעה פסקנית? בנוגע לטענות בדבר עליה באירועים השטפוניי- באירועי זרימה הגשם הוא מרכיב חשוב, אך לא מרכיב בלעדי. על מנת לבחון הקצנה בגשם יש לבחון תחנות ארוכות טווח ולראות אם חלו שינויים בעוצמות הגשם או כמויות הגשם היומיות. כאמור בחינות שכאלו לא העלו דבר. הממצא שציינתי לפיו 4 השנים האחרונות (לפני הבצורת הנוכחית) היו קרובות לממוצע מתבססת על סיכומי השירות המטאורולוגי שהוא הגורם הרשמי שמבצע את סיכומי הגשם. בראור מנסה לסתור את הממצא הנ''ל ומציין כדוגמה את נתוני 2005/6. הוא טוען כי ''כמויות המשקעים היו נמוכות ב-70-90% ביחס לממוצע הרב שנתי...''. סיכום השירות המטאורולוגי המתבסס על כמות מדי הגשם הרבה ביותר (כ-450) מציין בפירוש כי השנה היתה קרובה לממוצע ראו סעיף המשקעים כאן:http://www.ims.gov.il/IMS/CLIMATE/ClimateSummary/200... May2006.htm הטענה כי באווירת ההתחממות ניתן היה לצפות לשבירת השיא לעשורים האחרונים שנרשם ב-1998 נגעה לישראל ולא לעולם,אך גם השיא הגלובלי של שנת 1998 לא נשבר לא ב-2005 ולא בשנה אחרת - ראו הגרף בעמוד 9 של דו''ח ה-IPCC (שיהיה האחרון להעלים מידע שכזה לו התרחש) כאן: בעניין אפריל 2006 ההתייחסות היתה לטענת בראור הבאה: ''אפריל 2006- נרשמו טמפרטורות שיא יממתיות (עד C33 באזור החוף). בסוף החודש התהפכה המגמה וירדו גשמים בעוצמות גבוהות (80-50 מ''מ ליממה באזור החוף)''. משום כך ייחוס דבריי כאילו כוונו לאירוע הגשם בראשית החודש הוא הוצאת דברים מהקשרם. הטענה כאילו בכל אזור המרכז חודש זה היה הגשום ביותר מאז תחילת המדידות ובצפון הוא היה השני בכמות גשמיו אינה מדוייקת. רק באזור מצומצם בשרון היתה זו השנה הגשומה ביותר ובאזורים שונים בצפון היה אפריל 2006 השלישי בכמויות גשמיו בלבד. ראו סיכום השמ''ט כאן: בשונה מטענתו המקורית של בראור באירוע של סוף החודש לא ירדו כמויות יומיות של 50-80 מ''מ באזור החוף אלא רק בתחנות בודדות באצבע הגליל. בכל מקרה לא ברור לי איך שבר ענן מקומי ומקרי בקליה או בכפר גלעדי מתקשר לתופעות גלובליות. הסיכום של בראור איננו סיכום כי אם מעבר מתצפיות לתחזיות עתידיות. כבר דנתי בשרשור הנוכחי באיור 4 שמציג בראור. זהו גרף המציג את ביצועי המודל לאחר תיקון טעות קשה של 4 מ''צ בהערכת נתוני ההווה. לא ברור לי מדוע לא מצויין כי מדובר בגרף לאחר תיקון הסטיות הקשות ולא בגרף גולמי. לא רק איור 4 אינו משכנע כאשר מבינים מהם ביצועי המודל ללא תיקון, אלא גם איורים נוספים במסמך התגובה. באיור 5 רואים עד כמה הצפי להתחממות העתידית עולה בסדרי גודל על ההתחממות הקלה והבלתי רציפה שהתרחשה עד עתה. איורים 1,2 ו-3 מציגים סדרות עתיות עם מגמות קלושות ובלתי מובהקות. ואפילו לו היו מובהקות, אף אחד לא מבטיח שהן לא תתהפכנה בעתיד. גרף הרבה יותר מובהק מהגרפים 1-3 ניתן להציג לגשמי ירושלים ובו ירידה דרממטית בין סוף המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20 שהפלא ופלא התהפכה לאחר מכן. ראו שקופית 20 במסמך הבא'' השורה התחתונה כאילו עדיף לחטוא בזהירות יתר היא לא קביעה פרובלמטית. היא נכונה מבחינת נקודת המבט של משרד ממשלתי, אך האם זו גם האופציה המועדפת מבחינת האזרח שאמור לממן את ההיערכות לתסריטים לא מציאותיים? | |||
_new_ |
הויכוח האמיתי | |||
|
|||
בין חלפון לבראור הוא האם השינויים באקלים העולמי בעשורים האחרונים הם חלק מתהליך טבעי העובר על העולם לעיתים מזומנות (אולי פעם בעשרים אלף שנה,אך במחזוריות מסוימת)או שמעשי ידי האדם משפיעים על התהליך ולכן משנים אותו קמעא או יותר מקמעא והתהליך חדל להיות מחזורי אלא חד-פעמי( אפילו אם הוא נמשך אלפי שנים) עם תוצאות שונות מבעבר. בראור רואה בריכוזים הגדולים של הפחמן החד-חמצני ,הנובע ממחוללי אנרגיה המופעלים על ידי האדם, כגורם מרכזי בשינויי האקלים( בעיקר בעשורים האחרונים), לרעה כמובן, ולכן יש לפעול להקטנת הריכוזים הפחמניים עם כל מה שמשתמע מכך. חלפון אינו מתרשם מגודל השינויים ולכן הם, לשיטתו,בגבולות סבירים בהיבט על מרחב זמן רב( כמאה שלושים שנה),ולכן אין צורך להתרגש יותר מדי מתופעות אלו. הם היו, הם קיימים,הם יהיו ואין בכוחנו להשפיע עליהם. אז מי צודק? בעקרון,איני מאמין שיש ביכולת האדם להשפיע על מהלך הארועים הטבעי בעולם. מנגד, ריכוזים גדולים של פחמנים, חדשים יחסית,הם שינוי ב''טבע''. יתכן שבעבר הרחוק היו כבר ריכוזים כאלו,אך אין לנו מידע מה הייתה השפעתם,כך שזה ''נעלם'' גדול עבורנו ולכן בכל התחזיות הקשורות בכך יש לפחות 50% ניחוש. חבר'ה, תמשיכו להתווכח, זה מרתק. | |||
_new_ |
הויכוח האמיתי | |||
|
|||
זה תמצות יפה של הויכוח, אך רק של סוגיה אחת בו. אם לתמצת את הויכוח לשאלות מפתח הרי שהן: א. האם גל ההתחממות האחרון הוא אינו חלק מתנודה טבעית? ב. האם בהנחה שלאדם יש חלק בהתחממות אנו מסוגלים לערוך הפרדה מדוייקת בין המרכיב האנתרופוגני בהתחממות למרכיב התנודתי הטבעי? ג. האם משתנה שמסביר אחוז נמוך מתנודות הטמפרטורות בעולם יכול לשמש משתנה מפתח להערכת העתיד? ד. האם תסריטי מודלים שמתקשים לבצע סימולציה מהימנה לאקלים ההווה יכולים לשמש בסיס איתן לתכנון עתידי? ה. האם תחום שינויי האקלים הוא תחום מדעי בו מנסים להתעמת עם עדויות וממצאים סותרים לתיזה השלטת לצורך ביצוע מודיפיקציות בתיאוריה והתאמתה למציאות? או שמא מדובר בענף שיווקי שמנסה למכור רעיון ולא נותן לעובדות לבלבל אותו. | |||
_new_ |
הויכוח האמיתי | |||
|
|||
א. אם גל ההתחממות האחרון אינו חלק מתנודה טבעית,הרי יש לחפש את הסיבה במעשי האדם או בשינוי קוסמי המשפיע על כדור הארץ (בין היתר). אך זהו בעצם לב הויכוח. ב.נקודה זו היא מקצועית מדי למתעניין מהצד. ג+ד. אם אין מודלים טובים יותר או נתונים מובהקים יותר אזי צריך להשתמש במה שיש תוך מודעות למגבלות. ה. אני מאמין שאנשי המקצוע בתחום האקלים פועלים לפי פרמטרים מדעיים. יש הילולא של כל מיני ירוקים( בנושא האקלים),חלקם בורים ועם-הארץ וחלקם בעלי אינטרסים כלכליים. המצער הוא שיש אנשי מדע שתמורת הטבות כאלו ואחרות נותנים את שמם להילולא הזו. | |||
_new_ |
האם אפשר לעשות הערכה גסה וטובה | |||
|
|||
אם החורף הזה יהיה גשום? מי יודע, אולי ישנה איזו מחזוריות ברמת הסתברות כלשהי שיכולים לנבא לפיה שאם יהיה הרבה גשם או לא. | |||
_new_ |
האם אפשר לעשות הערכה גסה וטובה | |||
|
|||
אם תביט בגרף 2 במאמר תוכל לראות כי באופן כללי השנה העוקבת לשנות בצורת (כמו זו שהתרחשה השנה) היא על פי רב שנה גשומה מהרגיל או לכל הפחות קרובה לממוצע וכי שנים גשומות נוטות להופיע בצמדים. עם זאת מדובר בהסתברות בלבד ובהסתברויות נמוכות ניתן למצוא כמעט כל קומבינציה אפשרית. כך לדוגמה אפילו קיים תקדים לשתי שנות בצורת קשות רצופות: היה זה בשנים תרצ''ב - תרצ''ג (1931/2-1932/3). רצף נדיר זה גרם למעיינות שופעים ופעילים אף בשנות בצורת להתייבש לחלוטין ובכפרים ערביים שעוד הסתמכו על מעיינות הכפר, היו אנשים שנאלצו לנדוד למעיינות של כפרים מרוחקים על מנת לספק לעצמם מים. אפילו במעיינות אל ערוב (מקור המים של בריכות שלמה) שנחשבים ספקי מים אמינים לירושלים, יבשו המים. כמו כן כ-50% משטחי ביצות החולה (30 קמ''ר) התייבשו ומפלס ים המלח צנח ב-3 מטרים בין 1929 ל-1933 (קצב הזהה לנסיגת הים כיום כאשר הירדן ונחלים רבים אחרים המתנקזים לים המלח סכורים). אם רצף נדיר שכזה יחזור ויתרחש בשנים הקרובות, ברור למי יופנה האשם... | |||
_new_ |
היום ראיתי בטלויזיה כתבה על התנתקות עוד גוש קרח בקוטב הצפוני | |||
|
|||
טוב, זה לא ממש גוש סתם אלא הר קרח במימדים של מנהטן (ככה לפי תיאור הכתב). כלומר מה שאני רוצה לומר הוא שחלים בקוטב תהליכים בלתי מוכרים לפחות לנו שאת סיבתם צריכים ללמוד. אם החום על כדור הארץ לא חרג כלפי מעלה, אז מה יכול היה לגרום להמסת הקרחונים? זיהום האויר? רעידות האדמה? | |||
_new_ |
היום ראיתי בטלויזיה כתבה על התנתקות עוד גוש קרח בקוטב הצפוני | |||
|
|||
מה שמעניין אותי בהקשר הזה הוא אם מדובר באירוע חריג, או שגם באיזור הקוטב הצפוני יש תנודות של התחממות והתקררות מדי פעם, עם המסות קרחונים. | |||
_new_ |
עוד מידע על מקורות שינויי האקלים | |||
|
|||
עוד קבוצת אנשים טוענת כמו פרופסור ניר שביב ש''התנהגות השמש'', הטבע, הוא גורם יותר משמעותי לשינויים במזג האוויר מה-CO2. הנה קטע ממאמר: A lazy sun explains it. The solar magnetic shield was weak, and the Earth suffered a larger influx of swift atomic particles coming from exploded stars. Those cosmic rays helped to make more low clouds, which cooled the world during the Little Ice Age. But in the 20th century the sun doubled its magnetic strength and cut the influx of cosmic rays. That meant fewer clouds and a warmer world. This is no crackpot theory. A string of discoveries by the physicist Henrik Svensmark at the Danish National Space Institute backs it up. He and his small team have even traced the chemical action of cosmic rays involved in cloud-making. Evidence for the cosmic-ray theory is now far stronger than for the politically fashionable notion that carbon dioxide drives global warming (http://www.newsletter.co.uk/3425/OPINION-Manmade-glo...). | |||
_new_ |
יש מי שטוען שכבר רואים את שינוי האקלים בארץ | |||
|
|||
למשל פרופ' פנחס אלפרט מהחוג לגאופיזיקה בתל אביב. מכיון שלא עסקתי בחקר התפלגות הטמפ' בארץ נותר לי רק לבחור במי להאמין אני בוחר בפרופ' למדעי האטמוספרה אלפרט שעוסק בנושא לפחות עשור | |||
_new_ |
טעןת יסודית של נ חלפון | |||
|
|||
רשימת הארועים משמשת כדוגמה ולא כהוכחה לטענות הדו''ח הדו''ח מסתמך על רשימת מחקרים שאותם עליו להפריך לכן חלק גדול מהמאמר הינו מיותר ואינו רלוונטי לשאלה האם כבר רואים את שינויי האקלים העולמי בארץ ואים כן אז באיזו מידה | |||
_new_ |
בנושא ההתחממות בירושלים | |||
|
|||
1 ברור מהתרשים שב15 שנים האחרונות הטמפרטורה הממוצעת היא מעל 17.5 לכן השאלה היחידה שנישארת היא האם מדובר בשינויי מהותי או רק תופעה חולפת ללא משמעות. ברור גם שאין אפשרות לדעת מנתוני הטפרטורה את התשובה. העובדה שיש כאן רצף יחודי שלא מופיע בעבר של 15 שנים אשר רק אחת מהם טיפה מיתחת ל17.5 מעלה את החשד (אבל לא מוכיחה ) שיש כאן שינוי מהותי. הייתכן שהגידול המתמשך והעקבי בפליטת הפחמן הדו חמצני במהלך המאה ה-20 לא השפיע כלל על הטמפרטורה ובבת אחת ב-1994 החל להשפיע? כידוע מערכת האקלים הינה מערכת כאוטית ולא לינארית לכן תיתכן תגובה מעל סף מסוים או לאחר זמן כל שהוא. רק לאחרונה הופתעו החוקרים לגלות שינויי אקלים בגרנלנד אשר קרו בסקלת זמן של שנה. בתחנת הרכבת בירושלים לפי התרשים לא ארע שינוי מפתיע של שתי מעלות אבל כדי לסתור את הטענה דרושים לנו נתונים מתחנות נוספות בכול מקרה גם עליה של חצי מעלה הינה משמעותית ביותר | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |