מה זה?

פּוּנְקְט

אפרת שטרן (יום רביעי, 19/03/2008 שעה 22:42)

פּוּנְקְט ד''ר אפרת שטרן פּוּנְקְט שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, כָּל חֹדֶשׁ, כָּל שָׁבוּעַ, אֲנִי תָּמִיד מַקְפִּיד עַל סֵדֶר יוֹם קָבוּעַ: בְּשֵׁשׁ שְׁלוֹשִׁים וָשֵׁשׁ אֲנִי כָּל בֹּקֶר מִתְעוֹרֵר, מְיַשֵּׁר אֶת הַסָּדִין וְאֶת הַחֶדֶר מְאַוְרֵר נוֹעֵל תְּחִלָּה אֶת נַעַל שְׂמֹאל אַחַר-כָּךְ אֶת יָמִין, מַבְרִישׁ הַחֲלִיפָה, נוֹטֵל גְּלוּלָה שֶׁל וִיטָמִין בְּשֶׁבַע בְּדִיּוּק לוֹקֵחַ מִסְפָּרַיִם – גּוֹזֵם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִתּוֹךְ הַנְּחִירַיִם בִּשְׁמוֹנֶה פּוּנְקְט אֲנִי אוֹכֵל פְּרוּסָה מִלֶּחֶם קַל עִם גְּבִינָה חֲצִי אָחוּז וְעִם טַבַּעַת שֶׁל בָּצָל בִּשְׁמוֹנֶה וּשְׁלוֹשִׁים – עוֹבֵר עִם חוּט דֶנְטָאלִי, (כָּל שֵׁן וָשֵׁן זוֹכָה לְיַחַס אִינְדִיבִידוּאָלִי!) בִּשְׁמוֹנֶה אַרְבָּעִים אֲנִי נִכְנָס לַמְּכוֹנִית, מַקְשִׁיב תָּמִיד לְמַהְלֶר (הַסִּימְפוֹנְיָה הַשְּׁמִינִית) בְּתֵשַׁע וְעֶשְׂרִים מַגִּיעַ לַמִּשְׂרָד, דּוֹרֵשׁ שֶׁהַקָּפֶה וְהָעִתּוֹן יֻגְּשׁוּ מִיָּד בְּתֵשַׁע וּשְׁלוֹשִׁים קוֹרֵא מוּסַף הַכַּלְכָּלָה, אוֹמֵר לְשׁוֹשׁ הַמַּזְכִּירָה: ''תָּרִימִי הַשִּׂמְלָה!'' בְּתֵשַׁע אַרְבָּעִים מִבְּלִי לְהִתְעַכֵּב – אֶת יַשְׁבָנָהּ מַנִּיחַ בֵּין הַפַקְס וְהַמַּחְשֵׁב בְּתֵשַׁע חֲמִשִּׁים אֲנִי נוֹשֵׁךְ לָהּ בַּצַּוָּאר וְלוֹחֵשׁ: ''אִם תִּצְעֲקִי – אַתְּ מְפוּטֶרֶת לְאַלְתַּר!'' בְּעֶשֶׂר פּוּנְקְט – גּוֹנֵחַ וְאֶת הַתְּרִיס – פּוֹתֵחַ וְתוֹךְ שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת מְיַשֵּׁר הָעֲנִיבָה וְאֶת הַסֶּגֶל מְזַמֵּן אֵלַי לִישִׁיבָה. בִּשְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שׁוּב אֲנִי בַּמְּכוֹנִית שׁוֹמֵעַ שׁוּב אֶת מַהְלֶר (הַסִּימְפוֹנְיָה הַשְּׁמִינִית) בְּתֵשַׁע בְּדִיּוּק לוֹבֵשׁ פִּיגָ'מָה מִכֻּתְנָה, קוֹרֵא שִׁירִים שֶׁל הַיינֶה וְשׁוֹקֵעַ בְּשֵׁנָה וּבְשֵׁשׁ שְׁלוֹשִׁים וָשֵׁשׁ – אֲנִי שׁוּב מִתְעוֹרֵר, מְיַשֵּׁר אֶת הַסָּדִין וְאֶת הַחֶדֶר מְאַוְרֵר כִּי שָׁנָה אַחַר שָׁנָה כָּל חֹדֶשׁ, כָּל שָׁבוּעַ אֲנִי תָּמִיד מַקְפִּיד עַל סֵדֶר יוֹם קָבוּעַ.

הצגת המאמר בלבד

	solomon grandee
	שמעון מנדס (יום רביעי, 19/03/2008 שעה 22:54) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	הזיר הזה מזכיר לי פואמה אנגלית קטנה שלמדתי בבי''ס לפני 65 שנים. הפואמה ספרה על סולומון גראנדה, שחייו נמשכו שבוע אחד בלבד. אבל בשבוע אחד הוא הצליח להשיג כל מה שאדם שואף להגיע אליו, וביום השביעי שם קץ לחייו מתוך שעמום. האם גם אתה, ד''ר, מבקש להביע בשירך את השעמום של חייך ?

_new_

---

	מסכן איזה חיים משעממים !!!
	soria (יום חמישי, 20/03/2008 שעה 7:18) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

---

	יפה, פשוט יפה
	עמיש (יום חמישי, 20/03/2008 שעה 8:56) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	קסם לי השיר הזה, שקוף, נקי, הצורה והתכן משרתים זה את זה בצלילות. האנושי והגרוטסקי בונים מציאות אמיתית. תביאי עוד כאלה.

_new_

---

	שגרה, וניצול שררה. ושמירת חזות הדורה
	מיכאל שרון (יום שלישי, 25/03/2008 שעה 8:30) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	תמצות חייה של הטפילות האקסקוטיבית במקומותינו, התובעת מקום נישא ביד גסה. וכמו אלגנטית.

_new_

---

	תמצות מצויין של מהות אליטת הבירוקרטיה הישראלית
	מיכאל שרון (יום שלישי, 25/03/2008 שעה 8:58) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	מכונות אנוש פרימיטיביות, חסרות רגש והמצאתיות ואנושיות כלשהי. מה שלא ציינת זו האנרכייה הנוראה במוחם, וגם לא את הפשיעה הכלכלית והעבריינות. האנרכייה הנוראה הזאת ויצרי הפרע, מנסה לרסן את עצמה במעין סדר יום מוקפד וסממני ניקיון ואירגון. ברם, מהותית, יש כאן ההפך מאירגון יוצר, יש כאן זריעת כאוס, אי יכולת תאום מערכות מורכבות, והעדר יכולת כלשהיא לפתרון בעיות מורכבות. מחקר אמפירי שלי על 680 עובדים בסביבה תעשייתית, חלקם מנהלים (הספר ''חלוקת קשב'', הוצאת צ'ריקובר, ביבליוגרפיה נירחבת), חושף בדיוק את העדר יכולת האירגון הזאת.

_new_

---

	תמצות מצויין של מהות אליטת הבירוקרטיה הישראלית
	סתם אחד (יום שלישי, 25/03/2008 שעה 9:22) בתשובה למיכאל שרון הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	מה ההבדל בינך לבין האיש שבשיר? הוא נוסע במכוניתו למשרד ואתה נשאר בבית לקשקש באינטרנט.

_new_

---

	מעניינת כאן ההשלכתיות הפסיכולוגית
	מיכאל שרון (יום שלישי, 25/03/2008 שעה 9:23) הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו
	הפוסל במומו פוסל, נכון כאן ביחס לשלילת דמות היקה בחברה הישראלית. עם רמזים בשיר מסוג ''פונקט'' (נקודה) מלשון ''פונקטליש'' בדיוק. הישראליות מיצבה את עצמה כחברה קולוניאליסטית צפודה, עם דמויות קפואות ומונומנטליסטיות בראשה. חוסר הרגש, הדריסה של כל מה שחי ונושם, ההידור שמאחוריו צחנת הנפש הגסה - כל אלה הם מאפיינים מובהקים של אלמנטים אליטיסטיים בחברתנו. ככל חברת עריצות זורעת רע, רע בראש וראשונה כלפני נתיניה, דרוש כאן קורבן, דמות קורבן. וכך קירבננו את היקים, שאמנם היו דייקנים, אך גם גמישים להפליא, חרוצים, ובעיקר בעלי יכולת ממשית לפתרון בעיות מורכבות. והגונים. באופן זה, השחיתות, הפשיעה וחוסר היעילות גם מנציחות את עצמן, על ידי דיכוי כל תודעה מורדת באמצעות הלעגה: ''פונקטליש''.

_new_

---

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.

---

© פורום ארץ הצבי