|
''רק על עצמי לספר ידעתי'', המשך סיפורה של רחל | |||||
אורי מילשטיין (יום שני, 17/06/2002 שעה 20:30) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
לאורי: הקונץ לסגירת דלתות על ידי חוגי ממסד מהימין | |||
|
|||
היה להציגך על ידי אנשי שגב ציניקנים לאנשי הימין כ''עוכר ישראל''. הנקודה היא שיש כאלה ההופכים את ענינם לענינו של ''עם ישראל''- טריק זה נקרא ''גלובליזציה'', והימין קופץ לדום, כידוע, מול מצג הכולל בתוכו את ''עם ישראל'' או המדינה. בהקשר זה סיפרתי פעם את הסיפור על פטרוסיאן ופטרוזיליה, צמד הפרופסורים חביבי הממסד מן האקדמיה הארמנית למדעים. עבודותיו של יוסריאן הופקעו ממנו ונמסרו לפטרוסיאן ופטרוסיליה, בעוד פטרוסיאן הושמט ככלי ריק. נאמר לו לגלות ''סבלנות'', הבנה ופטריוטיזם בעניין זה, למען האומה הארמנית. רק מה? עבודותיו השדודות של יוסריאן לא התפרסמו תחת השם ה''אומה הארמנית''. החתומים היו פטרוסיאן ופטרוזיליה. | |||
_new_ |
לשרון: וכשאתה חושף את הנוולות אומרים לך: | |||
|
|||
אל תעסוק בענינים אישיים יש שאלות לאומיות. ומי אומר זאת? אלה שכל חייהם עוסקים בבעיות האישיות של עצמם בבחינת ''מדינת ישראל זה אני'', ''עם ישראל זה אני!'' | |||
_new_ |
עידוד למילשטיין | |||
|
|||
יש הבדל גדול בין יחס השמאל אליך ובין יחסו של הימין, אף שלפעמים התוצאות הן קרובות. השמאל לא רק שלא מקבל אותך אלא גם מתנגד לך ופועל נגדך. זוהי הצביעות של אלה המתיימרים לייצג יושר אינטלקטואלי, המדברים על דמוקרטיה, פתיחות,הומניזם וסובלנות, והפועלים לאור אלה רק לגבי מי שמסכים עם דעותיהם. הממסד הימני, לעומת זאת, לא מקבל אותך מתוך שאיפה להיות מקובל על השמאל השולט בכל מערכות חיינו. מתוך פחדנות ונמושות. אבל בציבור הלאומי, באנשי השורה, מתגבשת יותר ויותר הערכה לכל פועלך, לאמת הבלתי תלויה שלך, ולמקוריות מחשבתך. אני בטוחה שאתה מקבל משוב כזה מן הציבור שאתה מרצה בפניו, ומאלה הקוראים את ספריך. למרבה המזל נראה שההספק שלך ממלא את החסר שבשנות הבצורת המחקרית. אני מאחלת לך הרבה כוח גם בעתיד. | |||
_new_ |
לאהובה: סדר היום במדינה נקבע ע''י קבוצות השררה | |||
|
|||
קבוצות השררה ואנשיהן גם מימין וגם משמאל מתיראים לעמוד נוכח המציאות כפי שהיא. על כך על כולנו לשלם ולעתים במחיר החיים. | |||
_new_ |
לאורי מילשיין על קבוצות השררה | |||
|
|||
אם זה כך, ואכן זה כך, איך אפשר לצפות לשינוי? | |||
_new_ |
לאורי - אכן תמונה עגומה | |||
|
|||
הדברים שאתה כותב כאן באשר למסלול היסורים שהעולם האקדמי והמחקרי בישראל הוביל אותך, הם חדשים עבורי. ואלמלא אחד מעורכי הפורום שיזם את בואי לכאן, המידע הזה לא היה מגיע אליי. העובדה שגם מוסדות ימניים דחו אותך, מוכיחה כי נטישה, או התכחשות אינן מייחדות זרם פוליטי, תמצא אותן בימין כמו בשמאל. אני באמת מתפלא הכיצד אותה מכללה בשטחים הכבושים, או מכון שלם, לא צרפו אותך כמרצה או עמית מחקר. על מוסדות אלה בוודאי אי אפשר לומר שמאיר פעיל או עמותת הפלמ''ח שולטים בהם או מכוונים אותם. אם אני יוצא מתוך הנחה שמחקרית ואקדמית אתה עונה על דרישות הקבלה למוסדות מחקר והשכלה גבוהה, נותרנו כנראה עם הסינדרום המוכר ממקומות רבים - הפחד מאנשים שאינם חברים באחת המאפיות או צועדים במסלול עצמאי. מכל מקום, אני שמח ששרדת, התאוששת, הסתדרת וניקלטת באחת המכללות בישראל. | |||
_new_ |
גדעון, השמחה שלך היא ''שמחה עניים'' | |||
|
|||
גדעון, הבעיה שהעליתי אינה בעיתו הקונקרטית של אורי מילשטיין, כפי שבגידת ראשי היישוב ברחל המשוררת, אינה, מבחינתנו היום, בעייתה האישית של רחל. המשוררת הרי נפטרה לפני 72 שנים ולה לא ניתןיותר לעזור. אני מסוגל לפתור את הבעיות הכלכליות שלי לבד גם בלי המערכת האקדמית הישראלית. למכללה שבה אני מלמד 8 חודשים בשנה ו- 4 חודשים מובטל נקלטתי רק השנה. כפי שאתה מבין, זה פתרון למסכנים ולדחויים. גם בלי הפתרון הזה יכולתי לשרוד. אבל לעומת אחד כמוני מאה אחרים נשברו והתקרנפו. הקרנפים השתלטו על המערכת והם קובעים אם אני ודומי ראוי בכלל ללמד במוסד להשכלה גבוהה בישראל. הבעיה שצריכה להעסיק את כולנו בהקשר זה ובהקשרים אחרים, היא המבנה הבולשביקי היסודי של חברתנו ושל תרבותנו, שעל פיו נוהגים גם אנשי הימין וראשי מכללה בשטחים הכבושים, כדבריך.מאיר פעיל הוא אחד החיילים המצטיינים של המערכת הבולשביקית הזאת אך הוא לא הקים אותה. הוא משתף איתה פעולה ודינו כדין משת''פ או קרנף, אך לא יותר. הקימו אותה חבריה של רחל שבגדו בה. ד''ר מאיר פעיל שוחה בה כדג במים וגם פרופ' דן מאירשטיין מכללת יהודה ושומרון חי בה בעושר ובאושר למרות שססמאות ליברליזם בגרונו. המשימה שלנו היא לאתר את גורמי ההסתאבות בחברה שלנו, ולחשפם ברבים בלי חשבון אם האנשים באו מהשמאל או מהימין או מבעלי הממון והתורמים הפוטנציאליים. | |||
_new_ |
אורי: נצחון הבינוניות. בעצם אנשים חסרי דמיון | |||
|
|||
ועלובי נפש העוסקים בנברנות, ממין הציידים והמלקטים של הפרהיסטוריה. וכבר פנחס שדה אמר שאלה דומים לדגים שנתקעו בשלולית ההולכים ונחנקים ופולטים זה על זה את קיאם. מאנשי חמס ירודים אלה לא יכול לצמוח שום חסד. את המדינה והישוב הם דרדרו במשך 85 שנה, לעומת החזון שהתווה הרצל. דווקא בברית החדשה מצאתי פעם אימרה בנוסח ''לא רק שלא שהם רחוקים ממלכות שמים, אלא גם לאחרים לא יתירו לעבור'' והמטפורה ברורה. צריך כאן איזו תנועה משחררת, מול היצורים הללו הנוברים במיץ של עצמם ובאותם סוגיות וסובבים במעגלי שממון עם חופן חרובים יבשים. | |||
_new_ |
לשרון: חשיפה אינטנסיבית, ללא מורא, | |||
|
|||
של מעשי הנוכלות של קבוצות השררה (האליטות החומסות) בישוב ובמדינה, תוליד תנועה משחררת. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |