מסורת ארוכת שנים, בעצם למן הקמת המדינה, מנחה את זרועות המודיעין לבדוק שוב ושוב את האיומים הצבאיים על ישראל. זו הייתה גולת הכותרת של הערכת-המודיעין הצבאית.
באפריל 1974 מוניתי לתפקיד ראש אמ''ן, ובדרך הטבע, ובמיוחד לאחר ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים, הלכתי באותה דרך – הערכה חוזרת של הסיכונים הצבאיים, והחשש מפני מתקפת פתע ערבית. שנתיים לאחר מכן, במהלך אחד מאותם דיוני הערכת המודיעין, התעוררה שאלה – כלום אנו ערוכים לזהות סימנים לתפנית מדינית חיובית בצד השני? והתשובה, כמובן, הייתה שלילית.
הייתי מודאג. הצבעתי על הסכנה של החמצת הסיכוי לפתרון מדיני רק משום שישראל לא תזהה את הסימנים ולא תגיב עליהם בהתאם. ואכן, היו מספר התפתחויות בעולם הערבי בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים, אשר גם היום איננו יודעים בוודאות אם ישראל לא החמיצה אותם ואם לא ניתן היה למנוע את מלחמת יום הכיפורים.
למן אותו יום התחלנו בחיפוש הסימנים לתפנית חיובית בעולם הערבי, וחיפוש זה הפך לחלק אינטגרלי בהערכת המודיעין התקופתית.
אינני יודע אם קהילת המודיעין ממשיכה גם היום, ארבעים שנים מאוחר יותר, באותה דרך.
אני כן יודע שאין בישראל גורם – במקביל למערכת הצבאית – המופקד על חיפוש יזום אחר נתיבים לפיתרון הסכסוך, נתיבים שיאפשרו את פתרון הבעיה הפלסטינית.
משה שרת, שר החוץ בשנותיה הראשונות של המדינה, היה הגורם הממלכתי היחיד שניסה ליזום ולבדוק מדיניות אלטרנטיבית למדיניות הביטחון של ראש הממשלה. מאז פרש מן הממשלה לפני 60 שנה, לא היה לנו שר חוץ שייזום מדיניות חלופית, שיחפש פתרון. שני חריגים היו שמעון פרס, בעת שכיהן כראש ממשלת הרוטציה, ולאחריו – יצחק רבין, משאימץ את נתיב אוסלו.
אני נזכר בפרשיה זו כיוון שיש היום לישראל מקבילה לאמ''ן, והיא המל''ל, המטה לביטחון לאומי, גוף המטה ליד ראש הממשלה האחראי והמרכז את מכלול נושאי הביטחון הלאומי.
אין לי אשליות. אינני מצפה מראש הממשלה שינחה את המל''ל לבחון ולחפש פתרונות מדיניים. משרד החוץ שלנו, אפילו היה שם שר מכהן במשרה מלאה, לא יראה זאת מתפקידו, מה גם שבינתיים הוגבלו סמכויות המשרד וחלקן נמסרו לשר לעניינים אסטרטגיים ולשר לנושאי המודיעין.
בתנאים אלה אני מצפה מראש המל''ל שייזום וינהג כך, ממש כפי שעשיתי זאת אנוכי באגף המודיעין, לפני למעלה מארבעים שנה. ואין מי שימנע או יפריע לראש המל''ל ליזום זאת.
התנאים היום נוחים לאין ערוך. יש לישראל צינורות הידברות במלוא רוחב הגזרה הערבית, יש גם מעורבות בינלאומית שגדלה והולכת ואשר מנוי וגמור עימה לבקש פיתרון.
אינני משלה עצמי – אם רק ניזום ונבקש גם יימצא ההסכם. דווקא בשל החשש שמא לא יימצא ההסכם, טוב שנדע שלא הרמנו ידיים, טוב שנדע כי חיפשנו ובקשנו ולא בנו האשם אם יימשך הקיפאון.
