בימים אלה אנו מציינים 42 שנים למלחמת יום הכיפורים. שוב ושוב עוסקים בהפתעה המודיעינית, ובקרבות הקשים בסיני וברמת הגולן. בחלקי נפל באותם ימים עימות יוצא דופן.
לא ישנתי בליל ה- 15/16 באוקטובר, ליל צליחת התעלה. עקבנו ב'בור', במתח רב, אחר מערכות הקשר. עם בוקר, לקראת תדרוך התקשורת היומי, החלטנו שמוקדם לדווח ולהתייחס לצליחה.
באותו יום, ה-16 בחודש, עמד להתקיים המושב הראשון של הכנסת למן פרוץ הלחימה. חשבתי כי בעת שהציבור עוקב בחרדה אחר הידיעות מן החזית, לא נכון יהיה לנטרל את שידורי החדשות בנאומיהם ה'דרמטיים' של 120 הח''כים. סיכמנו כי הדיון לא ישודר בשידור 'חי' וכי הנאומים ישולבו במהדורות החדשות, לאחר עריכה, כמקובל.
שעות ספורות לפני פתיחת הדיון בכנסת, קיבלתי טלפון מח''כ
חיים לנדאו: ''אלוף גזית, מה אני שומע? אתה מתנגד לשידור חי ברדיו של הדיון?''
''אכן'' השבתי לו. ''אנו מצויים בעיצומה של מלחמה ואיננו יכולים להסתכן בהתבטאות בלתי מצונזרת מעל גלי האתר!''
''ומה עם הגב'
מאיר, ראש הממשלה?''
''נאומה ישודר. היא מכינה נאום שיעבור צנזורה קודם שיושמע בכנסת''.
''ומה עם ראש האופוזיציה?'' היקשה ח''כ לנדאו.
''אני מוכן לסידור דומה עם מר
בגין. כלומר, שידור חי - לאחר שנאומו יוגש ויאושר''.
לנדאו: ''אבל מר בגין לעולם אינו כותב את נאומיו מראש...''
''אם כך, לא נוכל להתיר שידור חי''.
''אתה מטיל ספק בפטריוטיות של ח''כ בגין?''
''חס וחלילה, אך איננו יכולים להרשות לעצמנו פליטת-פה בלתי זהירה''.
''ואם יוגש הנאום מראש?''
''לא נפלה בין ח''כ לח''כ. נתיר זאת, כמובן, אפילו לח''כ
וילנר''.
''אתה משווה בין ח''כ בגין לבין ח''כ וילנר?''
''לעניין טכני זה, אכן כן''.
''עוד תשמע מאיתנו'', איים עלי לנדאו.
חלפה שעה קלה והטלפון שוב מצלצל. מן העבר השני היה מנחם בגין.
''אדוני האלוף, מה אני שומע, אתה משווה אותי לח''כ מאיר וילנר?''
''אני מצטער, מר בגין, אולם דברי, ככל הנראה, לא הוצגו בפניך נכונה.''
''יואל נא, אדוני האלוף, ויחכימני''.
חזרתי על השתלשלות שיחתי. הסברתי כי במקרה זה, גישתי הטכנית והפורמאלית איננה מבחינה בין ח''כ לח''כ, והזכרתי את נציג הקומוניסטים דווקא כיוון שרציתי להמחיש את גישתי בדוגמה הקיצונית שבכנסת.
רק אמרתי את הדברים, ובגין קפץ: ''אז אתה כן השוותה אותי לוילנר'', וטרק את הטלפון.
בגין התלונן עליי בפני יו''ר ועדת החוץ והביטחון, ח''כ
חיים צדוק ובפני שר הביטחון. במשך מספר ימים, בעיצומם של הקרבות והלחימה, לא היה דבר חשוב יותר לעסוק בו אלא כבודו הפגוע של חה''כ מנחם בגין. בסופו של דבר, הסכמתי למכתב התנצלות.
ב-21 באוקטובר קיבלתי את תשובת חה''כ בגין: ''קראתי את דבריך בתשומת לב. התקרית המצערת בינינו מחוסלת''.
המשבר בא אל קיצו.
