נפרדתי השבוע מפיקודי לשעבר וידידי רון פונדק. רון נפטר בטרם עת, בעיצומה של פעילות מדינית וציבורית אשר לא נפרד ממנה ולו ליום אחד, על אף המחלה הקשה עימה התמודד בשנים האחרונות. רון נפטר צעיר, בן 59, ובכל זאת הניח מאחוריו 40 שנים של פעילות ציבורית ושל הישגים מגוונים אשר לא יאפשרו לשכוח אותו ואת פועלו.

הרבה נאמר והרבה נכתב על רון בשבוע האחרון, מאז מותו. לא אחזור על הדברים הנכונים והראויים. אתייחס כאן רק לכינוי שהוצמד לו ע''י אנשי הימין – ''פושע אוסלו''.

רון פונדק, יחד עם הד''ר יאיר הירשפלד, שני ישראלים ''פרטיים'', ללא סמכות וללא גיבוי, בתקופה שעדיין אסור היה, על פי חוק, לקיים מגע עם אנשי אש''פ, ניהלו במהלך שנת 1993 שיחות ומו''מ חשאי באוסלו הנורבגית, בניסיון לפרוץ את הדרך ולהניע הסכם ישראלי-פלסטיני. אכן, עד מהרה, דווקא משום שראו שכר בעמלם ועמדו על סף פריצת-דרך, תיאמו צעדיהם עם לשכת שר החוץ – עם הד''ר יוסי ביילין, עם מנכ''ל המשרד אורי סביר ואף עם שר החוץ עצמו, שמעון פרס.

ההסכם שנחתם הושג, בסופו של דבר, באישור ובסמכות. מי שאימצה את ההסכם ומי שחתמה עליו בטקס המרשים בבית הלבן, הייתה ממשלתה החוקית של ישראל.

הביקורת החריפה מימין, זו שאיננה מרפה מהדבקת התיבה ''פושע'' למחוללי ההסכם, איננה מתייחסת לניהול המו''מ ולאישורו בכנסת אלא לתוכנו – הביקורת היא על ההסכם שהכניס לארץ את אש''פ ואת יאסר ערפאת ועל ההסכם שהביא עלינו את האינתיפדה השנייה, עם מאזן כואב של כאלף הרוגים ישראלים.

בטרם שאגש לגופן של הטענות, אני מבקש למחות כנגד הדבקת התיבה ''פושע'' למדיניות חוקית של ממשלה נבחרת, למדיניות הזוכה לתמיכת הכנסת, אפילו נעשה הדבר על חודו של קול, ממש כאילו דחתה הכנסת הצעה על חודו של קול. לא אהבתי וביקרתי הרבה החלטות שנתקבלו בעבר, הן בנושא המדיני והן בשורה של נושאים אחרים. ביקרתי את תוכנן, מעולם לא ערערתי על חוקיותן ולא העליתי על הדעת לכנות את יוזמיהן ''פושעים''.

מה הביא עלינו ההסכם? אינני נלהב ממה שקרה, אך האשמה מונחת על כתפינו, לא פחות משעל כתפי הפלסטינים:

• הסכמי אוסלו היו הניסיון הרציני ביותר שעשתה ישראל להגיע להסכם ולפתור הבעיה הפלסטינית;
• פיגועי הטרור הפלסטיני ב-‏94 וב-‏95, לא נבעו מן ההסכם. הם באו כתגובה לטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, טבח שממשלת ישראל עברה עליו, בעצם, ללא תגובה;
• הסכם אוסלו הוליד את רצח ראש הממשלה יצחק רבין. רבין לא היה ''פושע אוסלו''. מחוללי הרצח, אלה שהסיתו נגד ראש הממשלה. הם פושעי אוסלו האמיתיים, לא פחות מיגאל עמיר;
• גל הטרור ב-‏1996, אף הוא איננו קשור להסכם. הוא בא בתגובה לחיסול יחיא עייאש, רב מחבלים פלסטיני אשר קיים את הרגיעה אותה קיבלה הרשות הפלסטינית;
• האינתיפדה השנייה לא נולדה מן ההסכם אלא הייתה תגובה לניסיון ישראלי לעצור התהליך ולא לקיים את ה'פעימה' לה התחייבנו.

ולבסוף – אנו יודעים מה קרה לאחר ההסכם. איננו יודעים מה היה קורה אילמלא נחתם. האינתיפדה הראשונה נולדה שנים לפני אוסלו. אפשר רק לנחש כיצד היו הדברים מתגלגלים – מדינית וביטחונית - אילו לא הושג ההסכם.

ולכל הידידים – חג שמח!

---